בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מלחמת לבנון השניה
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • י - על התשובה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

undefined
5 דק' קריאה
עדות שקר
מגילת איכה בארבעת פרקיה הראשונים מסודרת על-פי סדר אותיות הא"ב. תופעה מעניינת בפרקים ב-ד היא, כי האות פ"ה מקדימה את האות עי"ן, על אף שסדר האותיות הוא עי"ן ולאחריה פ"ה. הפרק הראשון מסודר בסדר הנכון, ואילו הפרק האחרון שמסיים בעניין של תשובה אינו מסודר כלל על-פי סדר הא"ב. פרק א' הוא פתיחה למגילה, שלושת הפרקים האמצעיים הם לב המגילה, והפרק האחרון הוא בחינת סיום למגילה. לב המגילה, בצורה המיוחדת של מבנהו, בא ללמד על סיבתו הפנימית של החורבן. משום כך מקום הלימוד הוא במקום הפנימי של המגילה. השינוי בסדר האותיות אשר מקדים את הפ"ה לעי"ן, בא ללמד כי יש כאן שינוי מהותי מהסדר הנכון והנצרך. מלמדים חז"ל שלעולם העין צריכה להקדים את הפה, ללמדך שלא תאמר דבר שלא ראית. זה יסוד העניין של עדות שקר.

בספר "עצות ישרות" ערך "אמת ואמונה" מובא, כי על-ידי עדות שקר פוגמין בשני השמות הקדושים שהם ה' אלוקים. ועל-ידי עדות אמת מייחדים את שני השמות הנ"ל בבחינת ה' אלוקים אמת. וזה מה שאמרו חז"ל שפסוק "אני ה' אלוקיכם אמת" שבסוף קריאת שמע הוא כנגד הדיבור "לא תענה". אומרים חז"ל בברכות י"ד עמוד ב: אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. מבאר הרב קוק בעין אי"ה את דברי עולא ואומר, כי גדר של עדות שקר הוא שמעיד מה שלא ראה. השגת אחדותו של הבורא היא מהנמנעות מהשכל האנושי, אם כן איך ייתכן כי יעיד על כך? אבל כאשר עושה את המעשים היוצאים מלימוד נשגב זה, נחשב לו כאילו הבין גם כן את הציור של המדע, שתכלית הלימוד היא גם הפעולות הנצמחות ממנו. על כן בהיותו קורא קריאת שמע ומניח תפילין, שהוא המעשה המתייחס ביותר לקריאה זו, עדותו עדות נאמנה. אבל ללא המעשה הרי שעדותו רק על הציור המופשט וזה נעלה משכלו, ועל כן כאילו מעיד עדות שקר. הפעולה הגשמית המעשית שהאדם עושה, קושרת אותו אל שורשה הפנימי של אותה הפעולה. מן הנמנעות הוא בעלמא להוציא אנשים ומקרים חריגים, שיוכל האדם להיקשר לשורשו של דבר, ללא הפעולה המעשית. אם כן יסוד העדות הוא רק על דבר שיכול האדם לתפוס בחושיו. עדות על דבר שלא נתפס בחושים הרי היא בבחינת עדות שקר הפוגמת בשמותיו של הקב"ה.

את יסוד דברי חז"ל "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" מבאר בספר "אדיר במרום" חלק א', וזה לשונו: "אך על זה הענין אמרו, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות (ב"ב קלא א), כי כיון שאי אפשר לשום מציאות לימצא אלא בכח חכמה שהיא הראיה, על כן גם הפגם לא נקבע להיות פגם אלא בראיה, ולכן צריך להמתין לראיה".

הראייה היא בסוד מידת החכמה, בבחינת "החכם עיניו בראשו". הדרך שניתנה לנו כבני-אדם להשיג את האמת, היא באמצעות השימוש בחוש הראייה בעיקר, שהוא זה שמלביש את החכמה העליונה. יש להדגיש כי המושג ראייה הוא קודם כל ראייה כפשוטה, שזה אשר מחייב את הדיין ללא ספקולציות ופרשנויות. אמנם לעולם צריך התבוננות עמוקה יותר ופנימית יותר, אך אין היא יכולה לסתור את הראייה הפשוטה, אלא לבארה בלבד. מוטב לומר: אינני מבין את אשר אני רואה, מאשר לעוות ולטשטש את הנראה. הדין והעדות הם הכלים שניתנו לנו מהבורא להביא את האמת האלוקית לעולם. שני כלים אלו מחוברים וקשורים למעשה התחתון, כפי שנתפס בחושים של בני האדם. מובן אפוא, שכל אמירה שאינה מסתמכת על החושים הגשמיים בכלל ועל הראייה בפרט, או שאינה יונקת מאיזה מעשה בפועל, הרי היא בבחינת עדות שקר. אמירה זו לא רק שאינה תורמת להבאת האמת לעולם, אלא אף גורמת לפגימה ח"ו בשמותיו של הקב"ה. יתירה מזאת, יש בכך כדי לפגום בכל היקום כולו.

שלטון הרשעות על השכל הישר
זה יסוד מה שלימדה אותנו מגילת איכה, ששורש הקלקול הוא בהקדמת הפ"ה לעי"ן. תקופת בין המצרים היא תקופה שבה אנו מוצאים כ"ב ימים שהם כנגד כ"ב אותיות. ידוע שהעולם נברא בדיבור, בבחינת בעשרה מאמרות נברא העולם. העולם נברא בכ"ב אותיות. הצירופים השונים של כ"ב אותיות הם השורשים הפנימיים של כל הבריאה כולה. אם כן, בתקופת בין המצרים נרמז יסוד הדיבור שבו נברא העולם. כל זאת ללמדנו שפגימה בדיבור יש בה כדי לפגום ביסוד כל הבריאה כולה. על כן קלקול זה של הקדמת הפ"ה לעי"ן, יש בו כדי להכחיש את כל יסוד מעשה הבריאה. תחת שיהא האדם שותפו של הקב"ה במעשה הבריאה, הרי שהוא מנגד לכל מעשה הבריאה. בביאור המגילה נאמר, כי היא פותחת בהצגת המצב המתוקן והוא עי"ן קודמת לפ"ה. לאחר מכן היא מציגה את שורש הקלקול וסיבתו הפנימית של החורבן, שביטויה המעשי בא לידי ביטוי בכל הקלקולים החברתיים שמצאנו בבית שני. יש לשים לב כי פרק ג', שהוא בחינת הלב שבלב, מסודר על-פי סדר הא"ב בכפולות של האותיות, בבחינת "כי נכון הדבר מעם האלוקים". המגילה מסיימת בעניין התשובה, שיש בו כדי להחזיר את המצב לקדמותו. יש להדגיש כי פרק זה יש בו כ"ב פסוקים כנגד כ"ב אותיות שאת סדרם אנו באים לתקן. נראה אפוא, כי אחד מיסודות התשובה אשר יש בו כדי להחזיר את המצב לקדמותו, הוא השמירה המוחלטת של הקדמת העי"ן לפ"ה.

דברים אלו מוצאים את ביטויים המעשי גם בתחומי החיים הציבוריים, בתוך הציבור הישראלי בכלל, ובתוך הציבור הדתי בפרט. אנו מוצאים תופעות מדהימות של אמירות שונות הנאמרות מתוך ניתוק מוחלט מהמציאות הנראית לעין. אמירות אלו אינן מונעות מתוך ראייה, אלא מתוך קו מחשבתי מסוים. מתוך קו המחשבה הקדומה מעוותים ומסרסים את כל המציאות כולה, ובלבד שלא תתנגש במחשבה הקדומה. חוסר פתיחות וחוסר מוכנות לבחון אמונות ודעות מחשבתיות מחדש, מביא לעיוורון ביחס לכל הנעשה בפועל במציאות. קיימת תופעה של אנשים היודעים מחשבתו של הזולת, ועל-פי זה יודעים הם להסביר כל מעשה רשעה, שכוונת הרשע היתה ודאי לטובה אלא שטועה הוא. מרוב המקובעות המחשבתית, הם כבר אינם משוכנעים שהרשעה היא אכן רשעה. שלטון הפה על העין הגיע לכדי אבסורדים מוחלטים עד כדי עיוות מוחלט של השכל הישר. רק כדוגמה אספר כי בימי הגירוש הנורא שאלתי רב חשוב, תלמיד חכם מובהק, כיצד הוא כתלמיד חולק על הרב שפירא. תשובתו היתה: איני חולק עליו אבל אינני מסכים אתו. אשמח לשמוע הסבר לוגי לתשובה. עוד אשאל מנין נולדה החלוקה בין עבירות שיש עליהן אחריות אישית של עושה העבירה, לבין עבירות שיש לעושה העבירה פטור מאחריות אישית. אלא ודאי שהכל נובע מהקדמת הפה לעין.

מלחמת ברירה
המלחמה שבה אנו נמצאים בימים אלו קרויה בפי רבים "מלחמת אין ברירה". אני קובע בצורה ברורה כי זו מלחמת ברירה. זאת משום שהיה אפשר למנוע מלחמה זו במשך שש השנים האחרונות, אלמלא החטא שהפה קודם לעין. מדינה שלמה היתה עסוקה בדמיונות של שקט ושלום, תהליכים מדיניים הזויים ודמיוניים. כל זאת מנע מכל קובעי המדיניות בעזרתה של התקשורת להביט אל מול פני המציאות. רואים אנו בחוש כיצד חטא זה עשוי להביא ח"ו חורבן. גם המחשבה והאמונה שיש לנו כביכול תעודת בטוח מרבונו של עולם שלא יקרה דבר למדינתנו, גורמת לחוסר מעש אמיתי להצלת המפעל האדיר והמתנה הנפלאה שניתנה לנו מבורא עולם.

הקב"ה הביא אותנו לעולם המעשה על-מנת שנפעל בעולם המעשה על-פי הכללים הקיימים בו. כל דבר וכל נושא צריך להיבחן תחילה על-פי המציאות הנראית לעין הגשמית הפשוטה, ורק לאחר מכן יש להתבונן התבוננות עמוקה יותר שתפקידה להסביר את אשר רואים בעין. אולם בשום פנים אין היא באה להחליף או לסתור את הנראה בעין. כאשר אדם חולה, על אף ההסברים העמוקים והרוחניים למחלה, וכל העצות שניתנות לתיקונים הרוחניים שצריך לעשות החולה, אין הדבר בא במקום ביקור אצל רופא. אומנם ישנה מציאות של יחידים בדרגה רוחנית גבוהה ביותר שיכולים לנהוג שלא בדרך הטבע, אך לגבי רוב רובם של היחידים, וודאי לגבי כלל הציבור, לעולם יש להקדים את העין לפה בכל דבר ועניין. שאם לא כן, חטא הקדמת הפה לעין יכול להביא לעיוותים הקשים ביותר בחיי הפרט והכלל, עד כדי ח"ו חורבן ממש. בידינו לתקן חטא זה ולקרב את ישועת ישראל.

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il