ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
א. נראה שתיבות 'לעת ערב' מיותרות, שהרי עיקר הכוונה שהיה עת צאת השאבת, ומדוע התורה מדגישה שהזמן היה לעת ערב.
ב. בזוהר הקדוש מובא ש'עת ערב' היה בערב שבת, ועלינו להבין מה בא הזוהר ללמדנו?
ג. מדוע אליעזר השתמש בלשון 'הקרה לפני' שהוא נראה כלשון 'מקרה', ואיך שייך שעבד אברהם ידבר בלשון שנאמר על עמלק 'אשר קרך', הלא הוא 'דמשק אליעזר' שהכיר והאמין בבורא עולם שמנהיג את כל הבריאה?
ד. ישנם רק ארבע פעמים בתורה טעם 'שלשלת', לכן יש לבאר מדוע יש טעם 'שלשלת' על תיבת 'ויאמר', בוודאי יש בזה מסר עבורנו.
'הלקח והלבוב' מביא בשם ספר 'שופרא דיעקב' שטעם 'השלשלת' בפסוק זה מרמז על כח התפילה בזמן הגלות. השלשלת הראשונה בתורה היא על 'ויתמהמה', והיא מרמזת על שיהוי הזמן שאנו נמצאים בגלות, ואנחנו מחכים לביאתו של מלך המשיח, אבל אנו רואים שמתמהמה לבוא, ולמרות כך - 'אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו'.
ועלינו מוטל להרים קולנו בתפילה ולבקש תחנונים מהקב"ה, וזה מרומז בשלשלת בפרשתנו על 'ויאמר', שהיא כח התפילה שגילה לנו אליעזר עבד אברהם. ויש לומר כי השלשלת מרמזת לנו שצריכים להתפלל בהרמת קול, כפי שפירש בעל ה'קדושת לוי' (בפרשת וישב) שהשלשלת מרמזת על הרמת קול במיאון, וגם כאן מרמזת השלשלת על הכח להרים קול בתפילה.
ומה שאמר אליעזר בלשון 'הקרה לפני', זה מרמז על הזמן הזה של אחרית הימים שיש הסתר גדול מאוד, שאנו נמצאים תחת הנהגה זו, כדברי יעקב אבינו שאמר (ויחי מ"ט, א) 'את אשר יקרא אתכם באחרית הימים'.
כותב 'הלקח והלבוב': 'לעת ערב', יש לומר שמרמז על התקופה של סוף הגלות. ידוע כי הזמן עכשיו לפי חשבון אלף שנים ליום אחד, הרי הוא בדוגמת ערב שבת אחר חצות, כי האלף השישי הוא מכוון נגד יום השישי, ואנו עומדים לקראת סוף אלף השישי. ועל זה מכוון הפסוק לעת ערב שאומר לנו הזוהר הקדוש שהוא ערב שבת, היינו הזמן לפני הגאולה, ואז ההסתר גובר מאוד, על זה הזמן נאמר 'ואנכי הסתר אסתיר פני', וצריכים לעורר רחמים מרובים".
'הלקח והלבוב' מוסיף את דברי רבי חיים ויטאל זי"ע בספרו 'עץ הדעת טוב', שכותב על ענין סוף גלות אדום שיהיה אז גם גלות ישמעאל, והוא גלות קשה מאוד כלשון הזוהר הקדוש: 'ואין לך גלות קשה לישראל כמו גלות ישמעאל', והוא הכח השולט בזמן של לעת ערב.
ולכן מצינו בבעל הטורים בסוף הפרשה על הפסוק 'על פני כל אחיו נפל', וסמיך ליה - 'ואלה תולדות יצחק'. רוצה לומר, כשיפול ישמעאל באחרית הימים, אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק'. כי בסוף הגלות יהיה לבני ישמעאל קימה, וזה יהיה עיקר ההסתר לפני התגלות האור.
ה'חתם סופר' זי"ע כותב שיש ארבע קליפות טומאה שמרומזות במשנה בתחילת מסכת בבא קמא והם: ש'ור ב'ור מ'בעה ה'בער - ת'בערה, שהם הם המזיקים את בני ישראל.
והראשי תבות של ארבעתם הם 'בשמת' שהיא כנגד העיר 'שבמה' העיר האחרונה מערי הכנעני לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, והיא המעכבת אותם להיכנס לארץ הקודש, כפי שכותב ה'מגלה עמוקות' (סוף פרשת מטות) על הפסוק 'ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם ואת שבמה'.
הגלות האחרונה של קליפת 'בשמת' היא כח נורא מאוד הכוללת כל ארבעת הגלויות וכל כוחות ההיזק, זהו הכח הגדול של ההסתר 'לעת ערב'. 'עת ערב' עולה בגימטריא 'בשמת', שכותב רבי מנחם מנדל מקשלוב זי"ע שזוהי החשכות הכי גדולה שיורדת בתקופה של לעת ערב.
'בשמת' היא בתו של ישמעאל ואשת עשו, וזה היחוד של עשו וישמעאל יחד, ובסוף גלות אדום מתייחד עשו עם ישמעאל, וזוהי התקופה הנוראה של שליטת הד' קליפות של בשמת.
החוצפה הגדולה שיש לכוחות הרע בזמנינו שרוצים ונלחמים לעכב את התגלות הקדושה, הוא כח החציפות של הכלב, כדברי חז"ל (סוטה מט, ב) על זמן של עקבתא דמשיחא ש'פני הדור כפני הכלב', הרע בזמנינו הוא הכח של 'הני כלבין דחציפין'.
כי בעת שמתקרב הזמן לגאולת כלל ישראל, לבנין המקדש השלישי, שיחזרו בני ישראל להתקשרות ודביקות נפלאה בהקב"ה, אז הוא הזמן של 'עת ערב', הכלבים נובחים ורוצים לעכב ולמנוע את כל נועם הטוב מעם ישראל על ידי חוצפתם, שעושים צחוק, ליצנות ולגלוג מכל הקדוש לעם ישראל.
'שור בור מבעה הבער', מרמזים על ד' כוחות הרע בנפש, כוחות שיסודם בעין והלב:
שור - הוא מלשון ראיה. היזק של ראיות אסורות, והחמדה הבאה על ידי ראיית העין.
בור - הוא הלב שפנוי מחכמה. היזק הגורם שהלב יהיה פנוי מחכמת התורה ואהבת ה' ומתוך כך יפול לתאוות גשמיות ואסורות.
מבעה - הוא הרצונות בלב של האדם, כדברי הגמרא (ב"ק ג, ב) שמבעה הוא מלשון בקשה. שבמקום שלב האדם יבקש וישתוקק קרבת אלוקות, הוא חומד הבלי העולם.
הבער - זה רתיחת הדם, ובעקבתא דמשיחא נעשית האש גדולה יותר, ונעשה מ'הבער' - 'תבערה'. ואלו הכוחות הם תוקף הכח של בשמת.
השבת הקרובה אנו מברכים חודש כסלו, חודש כסלו מכוון כנגד שבט בנימין אשר בית המקדש נבנה בחלקו, כי זוהי סגולת החודש לקרב את זמן בניין בית המקדש.
'בנימין' עולה בגימטירה 'לב עין', זהו יסוד קדושת בית המקדש כדכתיב (מלכים א ט, ג) 'והיו עיני ולבי שם כל הימים', וכמו שפירש 'המשך חכמה' שמסמל את ההשגחה והאהבה של הקב"ה לכלל ישראל.
והכל תלוי בקדושת הלב והעין של בני ישראל, שיקדשו את הלב והעין, שזהו קדושת בית המקדש הגנוז בלב כל אחד ואחד.
וזוהי העבודה המיוחדת של חודש כסלו - להסתכל ולהביט בנרות חנוכה וכך לקדש איברים אלו, שהעין תהיה שקועה לראות אותיות התורה והלב יהיה מלא בשמחה וברצונות טהורים לדבוק בה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
