ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב אברהם שפירא
בעשרת ימי תשובה שהיו ימים ספורים לפני פטירתו נכנס הרופא לבדוק את מרן הגר"א שפירא זצ"ל ומצא אותו מתנמנם בכסאו. הוא ניגש בעדינות אל הרב ואמר: "כבוד הרב, צריך להתעורר", ר' אברום התנער בבהלה ואמר: "אמת, עשרת ימי תשובה! צריך להתעורר לחזור בתשובה!".
אחר כך הראה הרב לבנו במכתב של אחד מגדולי ישראל, שבמקום לכתוב בתאריך "ג' תשרי" כתב "ג' לתשובה". והסביר הרב – כך צריך לחיות, עטופים בתחושה רוחנית של תשובה.
ואכן כל ימיו חי ר' אברום כך, כשפעם לא הרגיש טוב והרופא אמר שזה בגלל וירוס, אמר ר' אברום: הוא אומר שזה הוירוס, ואני אומר שזה 'עבירוס' (עבירות בהברה אשכנזית), בגלל שיש לי עבירות הקב"ה הביא עלי ייסורים וצריך לחזור בתשובה...
תולדות חיים
מורנו ורבנו מרן הגר"א שפירא נולד בשנת תרע"א למשפחה מצאצאי תלמידי הגר"א שעלו ארצה בהוראתו. דור שישי בירושלים שבין החומות, וכל ימיו הוכרה בו פקחותם המפורסמת של חכמיה.
מילדותו עמל ושקד בתורה בהתמדה עצומה ונודע במידותיו הנאות. הוא היה אהוב על רבותיו בתלמוד התורה "עץ חיים" שבבית הכנסת "החורבה", ומרוב הערכה לשקידתו וחכמתו, עודד אותו רבו, כבר בהיותו בן 12, לחבר ספר מחידושיו בתורה. ר' אברום שמע לו, והוציא את ספרו הראשון "דרכי הקניינים" - חיבור למדני ועמוק, וזאת בעודו פחות מגיל בר מצוה!
כנער צעיר הצטרף ל"ישיבת חברון" שהגיעה אז לירושלים. באחד השיעורים הראשונים של ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין, הקשה ר' אברום קושיה עצומה שהפעימה את הרב אפשטיין כל כך, ומיד לאחר השיעור חיפש את ר' אברום כדי לדבר אתו בלימוד עמקני.
התמדתו בישיבה הייתה כל כך עצומה, ובזקנותו סיפר שעד סוף ימיו נשאר בו חותם אותם הימים, שגידלוהו ורוממוהו. מרוב עניות ששררה בביתו לא יכל לקנות דפים, ואת חידושיו כתב על מחברות משומשות, אך הוא לא חדל מהתמדתו ועמלו הרב בתורה.
בזמן קצר התפרסם כבחיר הישיבה, ונעשה חביבם של רבניה, ראש הישיבה רבי יחזקאל סרנא אמר שכל הקמתה וגלגוליה היו שווים רק כדי להצמיח אותו מתוכה, וכשפגש המשגיח הרוחני, רבי לייב חסמן, את אביו - אמר לו שבנו הוא המשובח ביותר מכל בני הישיבה. כשחזר האב לביתו ראה את אשתו מדוכדכת מקשיי עניותם, סיפר לה את הדברים, והיא, כששמעה את הבשורה, שכחה מצערה וקמה מאושרת על זכייתה בכזה בן...
דברים שבלב
ידוע שהיום הקשה ביותר בשנה מבחינת עבודת ה' הוא יא תשרי. הנחיתה ה(לא) מפתיעה מצליחה לתפוס אותנו מדי שנה לא מוכנים. סליחות באלול, ראש השנה בדבקות נפלאה, עשרת ימי תשובה, והשיא - הרוממות ביום הכיפורים. ואז, פתאום – זהו. מה עכשיו? יצאנו עם מטען רוחני אדיר, אבל עם עוד מלווה קטן: יד ביד איתנו, היצר הרע שמו.
לכולנו נכנסות מחשבות שבחייאת, אנחנו עובדים על עצמנו. כל התקופה האחרונה בה נהגתי בצדקות הייתה כנראה, איך נאמר, הצגה מוצלחת, אבל האמיתיות שלי היא כאן, בשטח, כנוע ומוותר לעצמי. הרי אני לא מסוגל להחזיק כל השנה בתשובה. איך מתמודדים? איך ממשיכים? מה האמת?
התשובה נמצאת בשתי נקודות: להכיר מי אני באמת, ולעבוד על התודעה שלי.
מי אני? ר' אברום היה מזכיר את דברי הרמ"א שגם מי שכל השנה נוהג לאכול פת של גויים, בעשרת ימי תשובה שיקפיד לא לאכול. הלכה מוזרה, מה הולך פה? עבודה בעיניים?! הרי למחרת יום כיפור הוא ימשיך במנהג הרגיל, אז מה הקטע? אבל האמת היא, הסביר הרב, שלומדים מכאן שדווקא בימים האלו אדם מגלה את האמיתיות שלו. את עומק הרצון שלו, את השאיפות הגבוהות, את עצמו באמת. ובכל השנה, מה? נו, יש סיבוכים, יש קשיים, קשה להחזיק מעמד והאמת מתחבאת מאחורי הבלבולים והנסיונות. אבל אי אפשר למחוק אותה: בעשרת ימי תשובה היא שבה ומזכירה לנו מי אנחנו בעצם.
והתודעה? ר' אברום חוזר שוב ושוב מדי שנה טרם יום הכיפורים: "כמה חטאים יש לכם? אתם צעירים, מה כבר הספקתם לחטוא?" הוא לא התכוון רק למיעוט מספרי, אלא להדגיש את ההסתכלות המהותית. איך אני מסתכל על הדברים? לאיזה "מחנה" אני שייך? וצריך לזכור: אני במגרש של הצדיקים. אחרי שהבנתי מי אני, עליי לצרוב אצלי עמוק בתודעה את הרגשת השייכות. לא כמידה טובה או נקודת זכות אלא כמציאות. ככה זה, אקסיומה.
כשאדם מבחין ומרגיש כך. גם אם יפספס וייכשל הוא ידע שהחטא חיצוני לו, זה לא "הוא", ויאמר לעצמו: "אני עובד ה', אני טוב, אני אגדל". ממילא יוכל להתמודד ולחיות בצורה עמוקה יותר, מוצלחת יותר, תשובתית יותר. "התשובה היא - שישוב האדם אל עצמו".
מתורתו
"עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה". כך כתב מרן הרב קוק באורות התשובה, אין ספק שאם אדם היה מרגיש בכל ליבו שלמחרת יום כיפור הוא נקי לגמרי, הוא היה מתמלא כוחות לעמוד מעתה בניסיונות ולשמור על דרגתו.
מרן הגר"א שפירא ביאר את דברי חז"ל "גדולה תשובה שמגיעה עד כסא הכבוד", ואמר שיש למשפט זה שתי משמעויות: אחת - שכוח התשובה מסוגל לנקות אפילו עבירות חמורות כל כך שהגיעו עד כסא הכבוד, והשניה – שעל ידי תשובה האדם עצמו מוגבה ומתרומם עד כסא הכבוד.
בעומדנו לאחר עשרת ימי תשובה – נזכור את שתיהן, נשתדל להרגיש בכל ליבנו, שאפילו אם עברנו השנה עבירות שהגיעו עד כסא הכבוד, עכשיו תיקננו אותן, הן נמחקו ואנחנו הגענו בדרגתנו עד כסא הכבוד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
