ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- קומי אורי
- ט - שנה לגירוש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- המאבק על הארץ
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת: 'כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו'" (ויקרא רבה פ' כז'), כך מודיעים לנו חז"ל. הפעולה עם א-ל מדי יום ביומו, היא ביסודה בקיום התורה ותרי"ג מצוותיה, שקיבל עם ישראל במעמד הר-סיני מפי הגבורה, בכפיית הר כגיגית: "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם" (שבת פ"ח ע"א). וכן מוסיפים חז"ל ללמדנו, שקיום התורה לפרטי מצוותיה, היא קיום הבריאה כולה. ביום השישי נוספה האות ה"א "יום ה שישי", ומלמדים אותנו חז"ל: "מלמד שהתנה הקב"ה על מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו" (שם).
וכן מאיר עינינו ומלמדנו מרן הרב זצ"ל:"... והנשמה הלאומית חייה תלויים הם בכל התורה כולה" (אגרות הראי"ה ב' אג' תצ"ז).
עניינו של עם ישראל הוא בקיום התורה לפרטיה, וכך הוא שומר על שלמותו ואחדותו ובזה הוא מקיים את ייעודו להיות שלוחו של הבורא יתברך, וכמאמר המובא ברמח"ל בשם הזוהר הקדוש: "קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא" - וזוהי מגמתנו הנצחית . ומצוות עשה הקיימת בכל הדורות ומחויב בה כל אחד ואחד מאתנו , כפסקו הברור של "אביהם של ישראל" [כביטויים של ה"שאגת אריה" ומרן הרב זצ"ל] הרמב"ן ז"ל (בהוספותיו לסה"מ מ"ע ד'): "שנצטוינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה... א"כ היא מצות עשה לדורות מתחייב בה כל אחד ממנו ...", וזוהי מצוה השקולה ככל מצוותיה של תורה , כלשון חז"ל (ספרי פ' ראה פיסקא נג', תוספתא דע"ז פ"ה ה"ב), והכוללת כל התורה כולה , כלשון האוה"ח הק' (דברים ל' כ' ד"ה "ואומרו לשבת"), שהיא יסוד ושורש לכל התורה כולה , כלשון רבנו זצ"ל (גאולת אור הצב"י עמ' 265, ארץ הצבי עמ' סט'), ואיננה דבר פרטי חלילה.
ההתנחלות בארץ-חיינו איננה דבר פרטי כדעת הצדוקים (עי' מאורות הראי"ה לחג השבועות עמ' כט-ל), אלא " מצוה ותועלת לכל ישראל היא, שלא תחרב ארץ הקדושה ", כלשון הרמב"ן (שבת קל' ע"א), ו"אינה מצוה לשעתה, אלא מצוה המתקיימת לעולם היא, ומצוה ותועלת היא לכל ישראל, שלא תשתקע ארץ הקדושה ביד טמאים" , כלשון הריב"ש (שו"ת הריב"ש סי' קא'), ולכן דעת כל הפוסקים המובהקים היא שמותר לומר לגוי בשבת לכתוב שטר לקנות קרקע בארץ-ישראל.
קיום המצווה הזאת הוא מכוח התורה שניתנה מפי הגבורה בסיני, ולא מכוח הממשלה ולא מכוח העם , וכפי שהבהיר ופרסם זאת רבנו זצ"ל פעמים רבות, ואחת מהם בכותבו במפורש: "אנחנו מצווים ע"פ התורה ולא ע"פ הממשלה . התורה קודמת לממשלה, התורה היא נצחית , והממשלה הבוגדת הזאת היא עוברת ובטלה" (גאולת אור הצב"י עמ' 118, ארץ הצבי עמ' ל', קובץ לזכרו עמ' 47).
מעשה של חטא ופשע
החיילים הבאים בשם הממשלה, אינם יכולים לפעול כנגד ייעודם ותפקידם האמיתי, והוא - להגן על ארץ-ישראל ועל עם ישראל כנגד האויבים; וכמובן שאסור לחיילים ולשוטרים - גם אם משתתפים במבצעים מסוכנים - ולכל אדם מישראל להשתתף בחילול השם הנורא הזה, לגרש יהודים מנחלת אבותינו הנצחית ולהחריב את הבתים, כי הם משתתפים במעשה של חטא ופשע שהוא הגורם ומביא רעה וסכנה לעם ישראל, כפי שפסק הלכה למעשה רבנו זצ"ל (בכרוזו המפורסם "לא תגורו"): "ולפיכך החיוב על כל אחד מישראל , ועל כל גדול בישראל, על כל חבר ממשלה בישראל, על כל איש צבא בישראל , למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז [ולא רק להיות פאסיבי] ומן השמיים יסייעונו".
כאשר באים לכפות עלינו למסור חלק מארץ-ישראל לגויים [גם אם אין מדובר בהחרבת יישובים רח"ל וגירוש ועקירת יהודים מנחלת אבותינו הנצחית], חייבים אנו כולנו לעמוד על כך במסירות נפש, כפי שפסק להלכה רבה הראשי של תל-אביב הרה"ג עמיאל זצ"ל: "שאנחנו בעצמנו ניתן כתוב וחתום שאנחנו מותרים... וכשם שאם יאנסו אותנו לכפור בקדושת התורה הננו מחויבים למסור את נפשותינו, ובשעת גזירה אנו מחויבים למסור את נפשותינו אפילו על 'ערקתא דמסאני'... סוף דבר חושבני שזה יהיה ח"ו חילול השם הכי גדול , מה שלא היה בכל הדורות ובכל הזמנים..." (תחומין ט' עמ' 285, גאולת אור הצב"י עמ' 349).
וכן פסק רבנו זצ"ל פעמים רבות הלכה למעשה לרבים, ואחת מהם בכרוזו המפורסם מיום זיכרון-קדשו של רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל - כ' טבת התשל"ז: " חיוב מוחלט על כל יהודי , הנאמן לישראל , לעמוד במסירות-נפש שלימה וגמורה , נגד זה רשע-כסל של ניוון-הבגידה הטיפשי המגועל והמבולבל של הפקרת מה-שהוא של ארץ-חיינו והוצאתו מרשותנו אל רשות נכרים לצרור אותנו, חלילה. כמו בכל כפייה , איזו שהיא, אם מצד נכרים או מצד יהודים , המחייבת מסירוּת נפש ככל חוקותיה ומשפטיה, כן ועל-אחת-כמה-וכמה בזו שהיא שקולה ככל מצוותיה של התורה. [ואף מבהיר לנו את ערכה הגדול והחיובי של אמיתיות מסירות הנפש של כל אחד ואחד מאתנו:] ובתוקף גדוּלתה וקדושתה זו של אמיתיות מסירוּת נפשותינו על כך, תתגלה ברכת ד' אלקי ישראל , בתקומת עמו ונחלתו, להפר לעקור ולבטל כל מיני מחשבות ועצות אלה, שזִכרם יִשאר רק לדראון-עולם בדברי ימי ישראל. ונצח ישראל יִכּוֹן ויקוּם לעד כימי השמים על הארץ ברוממוּת ישועתנו השלימה".
פסק ההלכה למעשה הזה, מתבסס על דברי רבותינו הראשונים זצ"ל, שאין הבדל אם הכופה הוא יהודי או גוי, כהגדרתו התמציתית של רבי אברהם החסיד בן הרמב"ם: "...אבל בעניני הדת אפילו הם מזרע ישראל , כגון מחטיאי הרבים, המוסרין והאפיקורסין ודומיהן [דוגמאות רבות לאחרונה בתקופתנו וד"ל], דינם כדין גויים הגוזרים על הדת..." ('המספיק לעובדי ד'' שער הבטחון), וכן פסק הלכה למעשה מרן הרב זצ"ל: "...אבל כשיש כח כופה ומכריח , בין שיהיה מישראל או מאומות העולם, אז אין שום הבדל בין קלות לחמורות, וכל המצוות כולן יש להן בנוגע לזה דין של חמורות, וההיסתוריה שלנו מלאה מעובדות כאלה, שבשעה שהיו חפצים לכוף את ישראל לעבור אפילו על דבר קטן מהדת , עמדו כנגד הכופים בכל כח , ויש שהגיעו הדברים גם למסירות נפש ..." (אגרות הראי"ה אג' רלז'), ולכן אין כאן עניין של מלחמת אחים, אלא קיום הצו הא-לוהי וקיומה של התורה שקבלנו מפי הגבורה בסיני, שיש לעמוד נגד כל הבאים לכופנו לעבור על מצוות העשה היסודית והשורשית של ישוב ארץ-ישראל - ואפילו יהיו אחינו מישראל - גם אם יגיעו הדברים לכדי מסירות נפש.
על יהודה ושומרון תהיה מלחמה
וכן הבהיר רבנו זצ"ל לרמטכ"ל דאז מוטה גור ז"ל: "את אשר הזהרתי בשעתו את משה דיין הנני מחויב לחזור ולהזכיר, כי על שלטוננו המוחלט במלוא מרחב ארץ-חיינו ביהודה ושומרון תהיה בהחלט מלחמה בתוכנו . והננו מחוייבים מן התורה במסירות-נפש ממש נגד כל כפיה מצד מישהו... על מצות כבושנו את ארצנו ושלטוננו עליה" (גאולת אור הצב"י עמ' 139, ארץ הצבי עמ' לו').
וחזר והבהיר זאת לשר הביטחון דאז שמעון פרס: "את אשר הזהרתי בשעתו את משה דיין, הנני חוזר ומזכיִר לך, כי כל הויתורים הטריטוריאליים, הם דברים בטלים ומבוטלים, לא יקומו ולא יהיו. על יהודה ושומרון תהיה גם מלחמה פנימית ..." (גאולת אור הצב"י עמ' 140, ארץ הצבי עמ' לח').
וכן חזר והבהיר פעמים רבות: "כתבתי למשה דיין:'דע שעל יהודה ושומרון תהיה מלחמה' . מלחמת אחים?! מלחמת אחים אינני רוצה!!! אך אין זה משנה, האמירה הזאת, האיום הזה , שיכול להיות על מנת כן , היא העמדה שלנו , בתוקף ועוז וקידוש השם , לזכור להזכיר בלי הרף לממשלה , לעם ישראל ולצבאות ישראל , שאין להעלות על הדעת ספק של הרהור של החלשת אחיזתנו בכל מלוא רוחב ארצנו. איננו בעלי בית על הארץ הזאת מבחינה משפטית, אנו רק נציגים של כלל ישראל" (ארץ הצבי עמ' לז', שיחות הרב צביהודה הוספה לחוברת מס' 25).
אין לעם השוכן עתה בציון שום סמכות לכפות עלינו לבטל מצוות עשה מן התורה, וכפי שהבהיר רבה הראשי של חיפה הרה"ג קניאל זצ"ל: "...אין כל זכות למי שהוא, יחיד או רבים , לוותר על זכותו של העם העברי בארץ ישראל לכל גבולותיה; כי נציגי האומה אפילו יבחרו על ידי כל חלקי העם בכל תפוצותינו ... ואיך יוכלו להפקיע מהדורות שעברו ומהדורות העתידים לבוא את זכותם על הארץ לכל גבולותיה, שניתנה להם מפי יוצר בראשית ?" (תחומין ט' עמ' 279, גאולת אור הצב"י עמ' 352).
העם לא קובע
וכן הבהיר רבנו זצ"ל פעמים רבות שאין שום סמכות לעם השוכן עתה בציון להכריע ב"משאל עם" בצורה דמוקרטית על מסירת חלקים מארץ-ישראל לרשות הגויים, ואחת מהם בכרוזו מט"ו באב התשל"ד: " יהודה ושומרון הם חלקים שלמים של ארץ-חיי-קדשנו , ואינם ניתנים לשום ענין של משאל-עם , חלילה. כל משאל-עם אין בכוחו לבטל את איסור התורה של 'לא תתן להם חניה בקרקע'. יהודה ושומרון, כמו כל חלקי ארצנו זאת, הם שייכים לכל מליוני היהודים שברוסיה ושבאמריקה". ואין זה שייך לדמוקרטיה, שעניינה בסידורים חברתיים ולא כנגד הצו הא-לוהי.
ובביטוי חריף נדיר הוא התבטא, בהמשך הכרוז: " קללת ד' אלהי ישראל , נצח ישראל ועם ישראל, תחול על הזוממים לגזול מאתנו חלקי ארצנו אלה. מחשבתם הרעה תיבטל ועצת ד' לעולם תעמוד".
רבנו זצ"ל אף הבהיר לנו, שהעיקר הוא שעם ישראל יקיים את צו הבורא יתברך, ולא חלילה לפעול נגד הצו הא-לוהי כפי שפעלו המרגלים שהיו עם "העם" ונגד הצו הא-לוהי. וידועה תגובתו החריפה של הקב"ה.
וכן מבהיר רבנו זצ"ל: "...ועל כך נצטוינו לא להיות אחרי רבים לרעות. והרעה הגדולה ביותר היא הרפיון בתודעת שייכות הנצח של כל מקהלות ישראל וארץ כולה כתורה וכהלכתה . וגם אם רבים או כולם [כל עם ישראל הנוכחי] יצביעו לעת-עתה ברפיון כזה, [אין ללכת אחרי ה"דמוקרטיה" ורצון העם, אלא לבטוח בריבונו של עולם, ולדעת כי] הלא ההמשך האלקי הכללי , של השראת השכינה אשר בתקומת-אמת של ישראל וארצו , ירוממנו ויעבירנו מעל כל זה אל תגבורת תקף נצח ישראל וארצו אשר לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם" (גאולת אור הצב"י עמ' 207).
יש לשנן לעצמנו את תפקידנו ושליחותנו, והוא לפעול עם א-ל, ודעת רוב העם כנגד הצו הא-לוהי איננה קובעת, אלא גורמת לפירוד ולמחלוקת, וכן מבהיר הגרי"מ חרל"פ זצ"ל: "ומכל שכן אם נוותר על חלק מהארץ , כי אז לא יפטרו מריב ... והס כי לא להזכיר להמשיך כעס של הקב"ה עלינו חלילה" (תחומין ט' עמ' 278, גאולת אור הצב"י עמ' 345).
בקיום מצוות התורה אין מושג של "דמוקרטיה". עלינו לקיים את הצו הא-לוהי בעוצמה ובגבורה ובנחישות ואין להירתע בהיותנו מיעוט, כפי שלמדנו דוד מלך ישראל החי והקיים, כאשר נלחם נגד גלית הפלשתי, באומרו: "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות ... וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה', כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידנו" (שמואל א' יז' מה', מז'). וכן בדורות יותר מאוחרים מעטים נגד רבים אשר נשמעו לקריאתו של מתתיהו הכהן הגדול, בחוזרו על קריאת משה רבנו ע"ה:"מי לה' אלי!" , "וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים... וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" כלשון הרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ג ה"א).
וכן מבאר וקובע מרן הרב זצ"ל: "... וחיי התורה והמצוה כולם, חיי הלאום כולו המה " (מאורות הראי"ה לחג השבועות, עמ' כט בסופו).
ידוע הסיפור שמספר ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לארץ ישראל [לשעבר] מרן הגר"א שפירא שליט"א על החפץ-חיים זצ"ל, שפעם באו אל החפץ-חיים בני עיירה פלונית, ואמרו לו שיש להם בעיה: ישנה מחלוקת בעיירה בין הרב לבין פרנסי העיר, והם אינם יודעים עם מי ללכת. השיב להם החפץ-חיים: הרי התשובה ברורה, כשישנה מלחמה בין שתי מדינות ומדינה ניטראלית רוצה להחליט לאיזו מדינה להצטרף, היא בוחנת איזו מדינה יותר חזקה, ובעלת סיכויים מרובים לנצח, ומצטרפת אליה. כן נבחן גם אנו: מהצד האחד עומדים פרנסי העיר והגבאים ומכובדי העיר וכל יושבי המזרח, ומהצד השני עומד רק הרב של העיירה - והקב"ה ...
ריבון העולמים אתנו, ובעזרתו יתברך אנחנו נמשיך לפעול על-פי הוראותיו ומצוותיו שניתנו לנו בתורה וליישב את ארץ חיינו , ונזכור כולנו את קריאתו הגדולה של רבנו זצ"ל כי " לא העם הזה , הנמצא כעת כאן בארץ-חיינו זאת , הוא אשר יצמצם ויגביל את אחיזתנו בארץ חיוניותנו ותחייתנו, אלא דבר ד' רבון עולמנו קורא דורותינו , הוא אשר ירחיב וירומם יצליח ויגדיל כבודינו ופעלינו, ויכונן כל השראת שכינתו במלוא שלמות עמנו וארצנו כולה , במשגב אמיתת תחייתנו " (גאולת אור הצב"י עמ' 231).
וכקריאת שר צבאינו העתיק יואב:
"חזקו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו" "ה' צבאות עמנו משגב לנו א-לוהי יעקב סלה" (תהלים מ"ו ח') "ולא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא" (תהלים פ' י"ט)
בציפייה לישועה השלמה ובברכת קבלת התורה באמיתיות
את הספר "גאולת אור הצב"י" בו כתובה מהארת משנתו של הרצי"ה זצ"ל, בהמלצת רבותינו מרן הגר"א שפירא שליט"א ראש ישיבת מרכז הרב, הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א והרה"ג דב ליאור ועוד רבנים, ניתן להשיג בטלפון 2389005-052 או 8606021-052.
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
