ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
בספרא (פרשת בהר) מובאת מחלוקת בין רבי יהודה וחכמים לגבי תלות השמיטה ביובל. המחלוקת נסובה סביב הפסוק בפרשת בהר:
"וספרת לך שבע שבתת שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה" (ויקרא פרק כה, ח)
מהפסוק משמע שהיובל רוכב על גבי השמיטה. היובל אינו אירוע של פעם בחמישים שנה, אלא אירוע שמתרחש אחרי שבע שמיטות. לכן חכמים אומרים שלא מקיימים את היובל אם השמיטה איננה מתקיימת. רבי יהודה דוחה את דבריהם, שהרי הפסוק גם כותב "תשע וארבעים שנה". אמנם היובל אמור להיות חלק ממהלך של שנות שמיטה, אך הוא גם אירוע עצמאי. הוא מבוסס גם על מניין השנים, ללא תלות בשמיטה.
מוסכם על התנאים שהשמיטה איננה תלויה ביובל. המקור לכך מעניין. לגבי השביעית נאמר: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה: ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר:" (ויקרא פרק כה, ג-ד). על פניו אין סיבה להניח שמניין השנים הללו תלוי ביובל. אך אי-תלות השמיטה ביובל איננה נלמדת מהפסוק הזה, אלא מהפסוק שהובא לעיל, המתייחס למניין השמיטות עד היובל. הם לומדים מהמילים "והיו לך ימי שבע שבתות השנים" ששנות השמיטה 'יהיו', הן היציבות, שיהיו, בין אם נקיים את היובל ובין אם לאו.
מדוע להסיק את חוסר התלות מתוך הפסוק הזה, ולא מפסוקי השמיטה?
מסתבר שאחרי שהתורה מתארת מערכת בה שנות היובל מורכבות על גבי שנות השמיטה, עולה ההתלבטות אם הציווי הקודם מותנה בכך שכל המערכת עובדת. כאשר מתברר ששנות השמיטה מובילות לשנת היובל, עולה המחשבה שאם השמיטה איננה מובילה ליובל, אין טעם לקיים אותה. על כך הפסוק עונה "והיו לך ימי שבע". שנת השבע תהיה, בכל מקרה.
מה שמוסכם על התנאים הוא שהשמיטה איננה תלויה ביובל. ברם, רבי יהודה הנשיא (דעתו מובאת בירושלמי גיטין פרק ג הלכה ד) דורש פסוק אחר: "וזה דבר השמיטה, שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו" (דברים פרק טו, ב). מוזכרות כאן שתי שמיטות. אחת היא שמיטת כספים, והשנייה היא היובל. כשהיובל נוהג, גם השמיטה נוהגת. כשהיובל אינו נוהג, השמיטה איננה נוהגת.
אם כך, השיטה הסוברת שהשמיטה תלויה ביובל איננה מבוססת על הפסוקים המחברים את מניין שנות השמיטה עם היובל. מהפסוקים הללו לכל היותר עולה תלות של היובל בשמיטה, לא להיפך. מה שמחבר את השמיטה ליובל הוא גם לא שמיטת הקרקע! מה שמחבר את השמיטה ליובל הוא שמיטת כספים!
המשמעות היא שמבחינת לוח השנים, הגיוני שהיובל יהיה תלוי בשמיטה, אך אין סיבה שהשמיטה תהיה תלויה ביובל, מבחינת לוח השנים. השמיטה עשויה להיות תלויה ביובל מבחינת משמעותה החברתית. בעולם בו משחררים את העבדים, בעולם בו משיבים את הקרקעות שנרכשו, בעולם בו פעם ביובל מבטלים את המעמדות החברתיות (ככל שניתן), סביר שלעתים תכופות יותר יהיה גם ויתור-שמיטה של החובות. הפערים החברתיים באים לידי ביטוי פעמים רבות במצב החובות הכספיים של כל אדם (האיתנות הפיננסית). אם אין ביטול רחב של המעמדות, אין גם ציווי להשמיט את החובות.
מן הדברים לכאורה עולות שלוש שיטות:
רבי יהודה: אין תלות בין שמיטה ויובל.
חכמים: היובל תלוי בשמיטה, השמיטה איננה תלויה ביובל.
רבי: השמיטה תלויה ביובל (אין לנו מקור מה הוא סובר על התלות בכיוון ההפוך).
ברם, בעלי התוספות מסבירים שרבי יהודה וחכמים, האומרים שהשמיטה איננה תלויה ביובל, מסכימים שאם אין חובה לקיים את היובל, גם אין חובה לקיים את השמיטה, כדברי רבי. כוונתם הרבה יותר מצומצמת. אם עם ישראל לא קיימו את היובל, בזמן בו יש חובה לקיים את היובל, חובת השמיטה עדיין קיימת.
ההנחה שברקע היא שאין זה מובן מאליו לקיים את השמיטה אם עם ישראל אינו מקיים את חובות היובל. כלומר, גם בתקופה בה ישנה חובה לקיים את היובל, אם לא עושים זאת, יש מקום למחשבה שלא תהיה חובה לקיים את השמיטה. לכאורה זה נותן את הצד השני לדברי רבי: בעולם בו בפועל אין ביטול של המעמדות (אחת ליובל), בין אם מצווים על כך או לא, אם זה לא מתקיים, האם יש סיבה לנטוש את הקרקע ולהשאיר אותה לכולם? כאשר העם מזלזל באחריות החברתית, האם יש משמעות לכך שכולנו ננטוש את השדות שלנו וכולנו נהנה מהם יחד? למסקנה מוסכם שכל עוד החובה ההלכתית של היובל בעינה, גם חובת שמיטת הקרקע בעינה. אך חכמים התייחסו לאפשרות שהדברים יהיו תלויים זה בזה.
עולה כאן שאלה נוספת. אם עם ישראל אינו מקיים את היובל, האם הם יקיימו את השמיטה? לכאורה התשובה לכך היא שיש הבדל בין השמיטה והיובל. היובל הוא אירוע של מדינה שלמה, ואינו בא לידי ביטוי משמעותי ביחס לאנשים בודדים. השמיטה, לעומת זאת, משפיעה על כולם, אך יש משמעות לקיומה בידי בודדים , גם אם יתר העם אינו מקיים אותה.
בחסדי השם, הרושם הוא שמידי שמיטה, יותר ויותר אנשים מעם ישראל מתעניינים במצווה חשובה זו. יהי רצון שבמהרה, לא רק שנתחייב ביובלות, אלא גם שעמנו יתחזק ואף יבחר לקיים את השמיטות והיובלים כהלכתם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
