ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
רוצה לומר, שעיקר סגולת שבת היא 'ראו כי ה''- להסתכל על הקב"ה.
מובא בספר 'הלקח והלבוב': "ובימי המעשה צריך האדם לשמור את 'האות ברית קודש' שלא יהיה פגום חס ושלום על ידי כל הניסיונות של עולם השקר. ובשבת קודש זוכה למתנה טובה, שבשבת האדם שובת בעיניו ובאוזניו, בשבת קודש כל הראיות והשמיעות של תאוות העולם שובתים, וזוכים למתנת אלוקים, לשמור את העיניים, ועל ידי זה מטהרים את הנפש".
במשך ימי השבוע האדם מסתובב בעולם הגשמי לעסקיו ולצרכיו, האדם רואה כל מיני חפצים ופריטים כשמתעסק עם חומריות עולם הזה, ולבו נמשך אחריהם. עלול הוא להגיע לשכחה- לשכוח מקדושת ישראל.
משום כך באה השבת, מפני שבשבת קודש יש שביתה ממלאכה ויכול האדם לשעבד עיניו לאביו שבשמים, ולהגיע לזיכרון האמתי- "כי בנו בחרת ואותנו קידשת".
עבודת שבת היא 'והחי יתן אל ליבו', להסתכל על עצמו איך מבלה את ימי חייו, להסתכל ולראות בעצמו נקודות טובות, להיזכר במעלת נשמתו הקדושה 'חלק אלוק ממעל'.
בספר 'אור יצחק' מביא דוגמא נפלאה על מעלת חוש הראיה- נשים לב, כשיש רוח סערה, האדם מכסה את עיניו ושומר עליהן תחילה, הסיבה היא, מפני שעיקר משכן הנשמה היא בעיניים, שאינה יכולה לסבול אפילו מעט גשמיות. ושם צריך שמירה יתרה שלא ייתן לתעתועי הבלי עולם הזה למשוך עיניו, אלא תמיד ייתן עיניו להיות צופיות אל הקב"ה- 'וכל עין לך תצפה'.
לא לחינם הבטיח הצדיק הקדוש בעל ה'שומרי אמונים' זי"ע, שכאשר אדם עומד בניסיון של שמירת עיניים, באותו רגע מה שמבקש מתקבל בשמים, מפני שיסוד הקדושה תלוי בעיניים.
האדם צריך להרגיל את עצמו בימי השבוע לזכור בשבת קודש, לחטוף רגעים שמביט למעלה מתוך כיסופים וגעגועים לאבא בשמים, להסתכל על התכלית הנצחית שתהיה מול עיניו ונר לרגליו. וכפי ששאל רבי נחמן מברסלב זי"ע את אחד מתלמידיו רבי חייקל שרץ בשוק והיה כולו שקוע במסחר: 'הסתכלת על השמים היום'?
כותב הראי"ה קוק זצ"ל בספרו' אורות הקודש' (חלק ג') ש'יראת שמים' היא מלשון 'ראיה'.
יראת שמים אמתית איננה יראה שמכווצת את כוחות הנפש, יראת שמים איננה פחד שמשתק את שאיפות היהודי לחיים שלמים ומלאים.
אלא להפך, ברגע שהאדם מחדיר בדעתו ש'מלא כל הארץ כבודו', והוא יתברך נמצא איתו עימו ואצלו בכל זמן ומקום. ממילא, גם כשמתעסק בענייניו הגשמיים, תמיד עיני שכלו מביטות בו יתברך, כי אין שום מציאות מבלעדי הקב"ה כלל. נמצא, שמרומם ומקדש את הארציות, מכיוון שמקשר אותה לרוחניות חיות אלוקות.
מובא בחז"ל (שבת י ע"ב) שהקב"ה העלה את משה רבינו והכניסו לבית גנזיו ונתן לו את השבת. ובית גנזיו הכוונה היא יראת שמים- "אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים"(ברכות לג ע"ב).
בשבת קודש מתגלה היראה העליונה על כל הברואים ואפילו "עם הארץ אימת שבת עליו" (ירושלמי דמאי פרק ד). ועם זאת, בשבת יש אחדות כוללת, יש הרמוניה והתרחבות- 'נחלה בלי מיצרים', מעלים ומרוממים אכילה ושתיה, רואים את הקב"ה בכל תנועה ומעשה.
יהודי שחי בגדלות המוחין מבין שנשלח לזה העולם לא להתחבא ממנו אלא כדי להיות נוכח בו, לעלות ולהרים את עולם המעשה לשורשו העליון. וזה על ידי העיניים- לא להסתכל בחיצוניות אלא בפנימיות, בעומק החיים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
