ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
ונראה ברור שאת המידה המפוקפקת הזו הוא ירש מאימו שנהגה באופן דומה.
הגר התחילה את דרכה כשפחה בביתו של אברהם אבינו, שהיה כבר באותו הזמן מפורסם בכל העולם כאיש קדוש ואלוקי, התמזל לה מזלה ואשתו של אברהם- שרה, לא זכתה לפרי בטן. שרה בטוב לב אין סופי מוסרת להגר את בעלה- אברהם.
והנה במקום להכיר לה טובה, הגר מיד מתחילה בקמפיין השמצה נגד גבירתה- שרה אמנו: "ותקל גבירתה בעיניה" (טז, ד). אמרה (רש״י שם): "שרה זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני התעברתי מיד". נעמוד על כמה דיוקים בדבריה כאן:
היא כבר קוראת לה ’שרה’, במקום ’גבירתי’, ובכך מבקשת במכוון לשלול ממנה את מעמדה הרם כאשת אברהם, ולהעמידה כאשה רגילה שניתן לקרוא לה בשמה הפרטי.
היא מוסיפה ואומרת ’שרה זו’, שכן התיבה ’זו’ מבטאת זלזול.
בנוסף היא טוענת שאין סתרה כגלויה, שהיא מראה עצמה כצדקת ובמציאות היא אינה צדקת. המתבונן יראה שיש כאן האשמה כפולה: לא רק ששרה אמנו אינה צדיקה אלא שהיא כביכול רמאית ח״ו ואינה צדיקה, ובנוסף היא עוד מתגאה בצדקותה, ומשתמשת בה כאמצעי למטרות אישיות- כקרדום לחפור בה, מציגה עצמה בפני כולם כצדקת על מנת להרויח מכך טובות הנאה.
במילים אחרות, היא מאשימה אותה בשחיתות ובהונאה — בשימוש במעמד שיצרה לעצמה, כאישה קדושה שניתן לבטוח בה ולקבל ממנה הדרכה רוחנית וגשמית, כדי להוליך שולל את הציבור.
וברור שטענה זו מופרכת, שהרי הקב״ה אהב את שרה כל כך עד שבחר בה להיות האם הראשונה של העם הנבחר. היא אף היתה גדולה מאברהם אבינו בנבואה, והשכינה דרה תדיר בענן מעל אוהלה. לא יתכן לומר ששרה לוקה בגאוה, תכונה שעליה אמר הקב״ה: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת".
מעניין גם לראות כיצד פועלת הבנתם של הגויים. טענת הגר היא שהיא התעברה מיד, ואילו שרה לא התעברה במשך שנים רבות — ומכאן היא מסיקה כי היא צדיקה יותר. אצל הגויים, הצדקות נמדדת לפי תוצאות מידיות: אם מתמלאת הבקשה מיד — סימן לצדקות; ואם לא, הרי זה בעיניהם כישלון, או במקרה חמור יותר, כמו אצל שרה — הונאת הציבור.
ואכן, משום כך מבקש שלמה המלך בתפילתו שהקב״ה יענה להם מיד אחר שיבקשו ממנו, ולא יתמהמה: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא... ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי"(מלכים א ח, מא–מג) — וזאת כדי שלא יאמרו אומות העולם שאין הועיל לפנות אל ה'.
אנחנו מבינים שאם האבות לא זכו מיד בפרי בטן, הסיבה נובעת ממניעים אחרים, כפי שחז״ל מסבירים שהקב״ה התאווה לתפילותיהם ולכן מנע מהם ברי בטן כדי שיתפללו לפניו. לעומת זאת לגבי הגר, אין לקב״ה שום עניין בתפילותיה ולכן היא זכתה מיד למבוקשה.
כמו כן נמצא אצל הנחש, שהמפרשים מסבירים שהקב״ה דאג שיהיה לו אוכל מצוי בכל שעה, וזאת כדי שלא יצטרך לבקש אותו, משום שאין הוא רוצה לשמוע את בקשותיו.
ואכן התפוח לא נפל רחוק מהעץ, ישמעאל כבר בגיל צעיר מאוד – (יש אומרים שהיה בן שש עשרה) – ניסה להרוג את יצחק בירי חיצים. כשראתה זאת שרה אמנו, דרשה מאברהם לגרשו מן הבית.
כאשר ישמעאל והגר נדדו במדבר, מספר המדרש שהגר החלה להתלונן כלפי שמיא על צרותיה. שוב אנו פוגשים את אותו הדפוס: תחילה ישמעאל נוהג באלימות, ולאחר מכן, כשנענש, הוא ואמו מציגים את עצמם כקורבנות תמימים. אולם עתה בזמן המצוקה הם כבר אינם מייחסים את סבלם לחוסר צדקם, אלא מאשימים את הבורא במר גורלם.
המתבונן מהצד עלול לחשוב כי נעשה להם עוול, אך כאשר בוחנים את נסיבות המקרה וכיצד הגיעו לנדוד, מתברר כי הם הביאו זאת על עצמם.
סיפור מענין נוסף מופיע כאשר היו הגר וישמעאל במדבר ללא מים וישמעאל גווע מצמא. התורה מספרת שהגר התרחקה ממנו "כמטחוי קשת". רבי עובדיה מברטנורא בספרו עמר נקא שאל מדוע התרחקה הגר כל כך מישמעאל, והרי אם היה רק כדי לא לשמוע את בכיו, מרחק קטן מזה היה מספיק. ומדוע התורה נקטה בלשון מוזר של כמטחוי קשת במקום לציין מדד רגיל של מרחק.
ומשיב חידוש מבהיל– הגר חששה שישמעאל בשעת מצוקתו עלול לנסות לפגוע בה בירי חצים, ולכן התרחקה מרחק כפול ממה שהחץ שלו יכול להגיע. מכאן שוב מתגלה טבעו האמיתי של ישמעאל: כפוי טובה כלפי אמו, כלפי מי שגידלה אותו, ודאגה לו .
תכונה זו של כפיות טובה ניכרת היטב גם בימינו. כך, לדוגמה, יחיא סנוואר ימח שמו, מנהיג חמאס, שבזמן שהיה בכלא בישראל הצילו רופאי ישראל את חייו כאשר נכרת גידול ממאיר ממוחו. אך לאחר ששוחרר בעסקת שליט – שב מיד לנהוג באלימות ולהנהיג את הטרור נגד אותם אנשים שהצילו את חייו.
לא מכבר פורסם סיפור נוסף: אם שילדה תינוק שנזקק להשתלת כליה, בנה קיבל כליה מתרומתו של אב יהודי שאיבד את בנו במלחמה. לאחר ההשתלה אמרה האם כי היא מקווה שבנה יגדל להיות "שהיד" – מחבל מתאבד. מקרה מצמרר של כפיות טובה שאין כדוגמתה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
