שבעת ימים | הרב דניאל קירש | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
יומא

קטגוריה משנית

168

13 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרבנית אסתר הס

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

דף ב
פרישה לפני יום הכיפורים ולפני שריפת הפרה

משנה: שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר, אף אשה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו, שנאמר (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו, זו אשתו. אמרו לו, אם כן, אין לדבר סוף.
במסכת פרה מבואר ששבעה ימים קודם שריפת הפרה האדומה היו מפרישים את הכהן השורף את הפרה.
המקור לכך שצריך להפריש את הכהן הגדול לפני יום כיפור ואת הכהן השורף את הפרה לפני שריפת הפרה הוא מהפסוק בפרשת מילואים שבו הצטוו לפרוש מביתם שבעה ימים ונאמר שם "כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם". 'לעשות' – אלו מעשי פרה, 'לכפר' – אלו מעשי יום הכיפורים.

דף ג
המקור לפרישה של כהן גדול ביום כיפור

למדנו לעיל שרבי יוחנן למד מהמילה 'לכפר' האמור במילואים לרבות פרישה של הכהן הגדול לפני יום כיפור. נאמרו כמה הסברים למה למדנו יום כיפור מהמילה 'לכפר' ולא למדנו על קרבנות של חגים אחרים שצריכים פרישה. אחד ההסברים הוא שרק ביום כיפור העבודה בכהן גדול כמו במילואים לעומת שאר החגים שאינם דווקא בכהן גדול.
רב דימי מסר שרבי יוחנן עצמו סבור שרק פרישה של כהן גדול לפני יום כיפור היא חובה שנלמדת מהפסוק ואילו פרישה של הכהן השורף את הפרה היא רק מעלה בעלמא. דברי רבי יוחנן לעיל שגם הפרישה של פרה אדומה היא מהתורה היא דעת רבי ישמעאל רבו של רבי יוחנן.
רבי יוחנן כאמור למד שביום כיפור צריך פרישה מהפסוק של פרישה בימי מילואים. ריש לקיש למד שהכהן גדול צריך פרישה ביום כיפור מהפרישה של משה רבינו בסיני.

דף ד
מקור הפרישה של הכהן הגדול ביום כיפור, סדר הזמנים של מתן תורה ומה שסמוך לו

יש ברייתא שמסייעת לרבי יוחנן שלמד פרישה לפני יום כיפור מהפרישה של המילואים ויש ברייתא שמסייעת לריש לקיש שלמד פרישה לפני יום כיפור מפרישתו של משה בסיני.
כתוב "ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן". נחלקו התנאים אם הכוונה שהענן כיסה את משה וכך פרש משה בתחילת הארבעים יום לאחר מתן תורה או שמדובר בששת ימים לפני מתן תורה שהענן כיסה את ההר (ולשיטה זאת לא מוזכרת בפסוק פרישה של משה).
האומר דבר לחברו, אסור לומר לאחר אלא אם כן מקבל רשות מהמספר.

דף ה
ימי מילואים

לדעת רבי יוחנן כל דבר שכתוב במילואים מעכב בהם, ולדעת רבי חנינא רק מה שמעכב לדורות מעכב במילואים. נאמרו כמה אפשרויות מה הנפקא מינה של דבר שכתוב בפרשת המילואים ואינו מעכב לדורות: א. סמיכה ב. תנופה ג. פרישת שבעה. ד. לבישת בכדי כהונה שבעה ימים או במשיחה בשמן המשחה שבעה ימים.

דף ו
פרישת כהן גדול מאשתו

1. הטעם שהפרישו את הכהן הגדול בשבעת ימי הפרישה מאשתו הוא משום החשש שמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נידה ובועל נדה טמא שבעה ימים.
2. אין הכהן צריך לפרוש יותר משבעה ימים משום שבועל נדה יכול לטבול ביום השביעי ואינו כנדה שטובלת רק בלילה אחרי שבעה ימים.
3. נאמרו שני הסברים מדוע אין מפרישים אותו משאר בני אדם משום החשש שימותו פתאום ויטמא בטומאת מת, (ורק מפרישים אותו מאשתו משום החשש של בועל נדה): א. המשנה סבורה שטומאת מת הותרה היא בציבור. ב. אפילו אם טומאה דחויה היא בציבור, טומאת מת לא שכיח ואין חוששים לו.

דף ז
טומאה הותרה בציבור או דחויה

1. לדעת רב נחמן טומאה הותרה היא בציבור. לדעת רב ששת טומאה דחויה היא בציבור (רש"י- וכל מה דמצינו להדורי מהדרינן שיעשה בטהרה).
2. רב נחמן מודה כאשר יש שיריים לאכילה (כמו במנחת העומר שהנשאר מהקמיצה אוכלים הכהנים) שמחפשים אחרי טהור שיעשה, כדי שייאכל, כי קרבן שבא בטומאה אינו נאכל בטומאה.
3. לדעת רב נחמן שטומאה הותרה הותרה בציבור לא צריך ריצוי ציץ אלא בקרבנות יחיד וקרבנות ציבור שאין קבוע להם זמן.
4. לדעת רבי יהודה אין הציץ מרצה אלא כאשר הוא על מצח הכהן הגדול שנאמר 'על מצח אהרן ונשא'. לדעת רבי שמעון הציץ מרצה אף כאשר הציץ אינו על מצח הכהן הגדול שנאמר 'תמיד לרצון לפני ה' '.
5. גם לדעת רבי שמעון הציץ אינו מרצה אם הוא שבור (ואינו ראוי להיות על מצח אהרן).

דף ח
הזאות על הכהנים שבפרישה לפני יום כיפור ושריפת הפרה

1. נחלקו בהזאות של ימי הפרישה לפני יום כיפור ושריפת הפרה: לדעת רבי מאיר מזים כל יום על הכהן. לדעת רבי יוסי מזים רק בימי שלישי ושביעי. לדעת רבי חנינא סגן הכהנים מזים על הכהן השורף את הפרה כל שבעה ועל הכהן הגדול לפני יום כיפור מזים רק בשלישי ושביעי.
2. יסוד המחלוקת: למסקנת הגמרא כולם סוברים שטומאה דחויה בציבור וטבילה בזמנה מצוה. לדעת רבי מאיר מקישים הזאה לטבילה ולכן הזאה בזמנה מצוה ומזים כל יום. לדעת רבי יוסי ורבי חנינא סגן הכהנים לא מקישים הזאה לטבילה ומזים רק בשלישי ושביעי. ולרבי חנינא מזים כל יום על הכהן השורף את הפרה משום מעלה בפרה.
3. אף שהזכרנו שיש דעות שמזים כל שבעה, אין הכוונה ממש כל שבעה כי לא מזים ברביעי שהוא לא מתאים להיות הזאת שלישי (כי פרש מטומאה מהיום הראשון ולא צריך ברביעי הזאה) ולא הזאת שביעי (כי לא היה הזאה ארבעה ימים לפני). וכן לא מזים בשבת משום שהזאה שבות ואינה דוחה שבת.
4. מכיוון שלא הזו ברביעי ולא בשבת, לכן התחילו את הפרישה של הכהן השורף את הפרה ביום רביעי על מנת שהיום הרביעי יצא בשבת ויפסידו רק הזאה אחת.

דף ט
אגדתות על בית המקדש הראשון והשני

1. במקדש ראשון הכהנים הגדולים האריכו ימים משום שהיו צדיקים ולהיפך במקדש שני.
2. משכן שילה חרב מפני שהיו בה שני דברים: גילוי עריות ובזיון קדשים.
3. בית המקדש הראשון חרב מפני שלשה דברים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
4. בזמן בית המקדש השני היו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים ובכל זאת המקדש חרב מפני שנאת חינם.
5. לדעת ריש לקיש האחרונים עדיפים מהראשונים שאף על פי שיש שיעבוד מלכויות הם עוסקים בתורה. לדעת רבי יוחנן טובה ציפורנן של ראשונים יותר מכריסן של אחרונים, ובית המקדש יוכיח שחזר לראשונים ולנו לא חזר.
6. בבית המקדש הראשון היה רוח הקודש ובבית המקדש השני לא היה. הטעם לדעת ריש לקיש: משום שלא עלו כולם כחומה בימי עזרא. לדעת רבי יוחנן: משום שמקדש שני נבנה על ידי הפרסים ובמקדש ראשון היתה שכינה משום שנבנה על ידי שלמה.

דף י
האם לשכת פרהדרין חייבת במזוזה

1. לדעת רבי יהודה ורבי: עתידה רומי שתפול ביד פרס. לדעת ברייתא אחרת ודעת רב: פרס תיפול ביד רומי. אף שפרס בנו את המקדש ורומי הרסו את המקדש כך גזירת מלך. ועוד שהפרסים גם שרפו בתי כנסיות.
2. לדעת חכמים לשכת פרהדרין חייבת במזוזה ולדעת רבי יהודה פטורה אלא שחכמים תקנו לשים בה מזוזה כדי שלא יאמרו שהכהן הגדול חבוש בבית האסורים. לגבי חיוב מזוזה בסוכה הדעות התחלפו, ולדעת רבי יהודה סוכה חייבת במזוזה ולדעת חכמים סוכה פטורה ממזוזה.
3. רבא ביאר את המחלוקות כך (וזה מסקנת הסוגיא): לדעת רבי יהודה סוכה חייבת במזוזה משום שדירת קבע בעינן. אולם לשכת פרהדרין היתה פטורה אפילו בשבעת הימים שנמצא בה הכהן הגדול משום שדירה בעל כרחה אין שמה דירה (אלא שחכמים תקנו לשים בה מזוזה כנ"ל). לדעת חכמים סוכה פטורה ממזוזה שדירת ארעי בעינן. אולם לשכת פרהרין היתה חייבת משום שדירה בעל כרחה שמה דירה.

דף יא
הלכות מזוזה

1. אחד שערי בתים ואחד שערי חצירות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות חייבים במזוזה שנאמר 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'.
2. בשערי מחוזא אף שרוב תושביה יהודים לא עשו מזוזה משום שהיה חשש סכנה כי הגויים חשבו שהיהודים עושים כשפים. אף ששלוחי מצוה אינם ניזוקין אבל בקביע היזקא שאני.
3. לדעת רב כהנא: נחלקו הברייתות אם בית התבן בית הבקר בית העצים ובית האוצרות חייבים במזוזה. אם נשים מתקשטות בהם לכולי עלמא חייבים במזוזה. אם נשים מתרחצות בהם לכולי עלמא הם פטורים.
4. לדעת רב יהודה: בית התבן בית הבקר בית העצים ובית האוצרות פטורים ממזוזה. אם נשים מתקשטות בהם נחלקו הברייתות אם חייבים במזוזה. מקומות מטונפים כמו בית המרחץ פטורים גם אם נשים מתקשטות בהם.
5. בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה פטורים ממזוזה משום שנאמר 'ביתך', ומכאן שרק מקום העשוי לכבוד כמו בית חייב במזוזה.
6. מוכח כשיטת רב כהנא שיש דעה בתנאים שמחייבת מזוזה בכל אלו בסתם, אף כאשר לא מתקשטים בהם.
7. הר הבית הלשכות והעזרות פטורים משום שהם קודש ורק מקום שהוא חול כמו 'בית' חייב.
8. שער שפרוץ למעלה בלי כיסוי פטור ממזוזה.
9. שער שעשוי כקשת: א. אם יש גובה עשרה טפחים ורוחב ארבעה לפני שמתעגל לכולי עלמא חייב במזוזה. ב. אם אין לה גובה עשרה טפחים, או שאין עד גובה שלשה טפחים רוחב ארבעה טפחים לכולי עלמא פטורה. ג. אם יש לה גובה עשרה טפחים ועד גובה שלשה טפחים יש בה רוחב ארבעה טפחים לפני שמתחילה להתעגל: לדעת רבי מאיר חייב במזוזה שחוקקין להשלים. לדעת חכמים פטורה משום שאין חוקקין להשלים.
10. המזוזה צריכה להיות בצד ימין של הנכנס שנאמר 'ביתך' - דרך ביאתך לבית, ואדם עוקר רגל ימין לפני רגל שמאל.
11. בית האשה ובית השותפין חייבים במזוזה.
12. בית הכנסת: אם יש בה בית דירה לחזן - לכולי עלמא חייבת במזוזה. אם אין בה בית דירה - רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין.

דף יב
הכהן הגדול המחליף

1. נחלקו התנאים אם ירושלים נתחלקה לשבט יהודה ובנימין או שלא נתחלקה לשבטים, ושייכת לכל ישראל. אם ירושלים לא נתחלקה לשבטים אזי אסור להשכיר בה בתים.
2. אם אירע פסול לכהן גדול ונכנס כהן גדול אחר במקומו, במה מחנכין אותו? (רש"י - הרי עבודת כהן גדול בארבעה בגדים כמו כהן הדיוט ובמה ניכר שהוא כהן גדול). אם הוא מקריב את התמיד בשמונה בגדים אז כך חינוכו. אם כבר הקריבו את התמיד אז נאמרו שלש אפשרויות: א. באבנט של הכהן הגדול (אבנטו של כהן גדול ביום כיפור עשוי מבוץ ולשיטה זאת אבנטו של כהן הדיוט עשוי מכלאים). ב. לובש שמונה בגדים ומהפך בצינורא באחד מאברי קרבן התמיד (שקירוב עבודה נחשב כעבודה). ג. עבודתו מחנכתו.
3. אבנטו של כהן גדול: בשאר ימות השנה - כלאיים. ביום כיפור - בוץ. של כהן הדיוט: ביום כיפור ובשאר השנה: לדעת רבי - בוץ. לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון – כלאים.
4. אם אירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו : ראשון - חוזר לעבודתו. והשני - רבי מאיר אומר: כל מצות כהונה גדול עליו. רבי יוסי אומר: אינו משמש ככהן גדול משום איבה, ולא ככהן הדיוט משום שמעלין בקודש ואין מורידין. הלכה כרבי יוסי. מודה רבי יוסי שאם מת הראשון, חוזר השני לעבודתו.

דף יג
התקנת אשה אחרת לדעת רבי יהודה

1. לדעת חכמים במשנה מפרישים כהן גדול אחר שמא יטמא הראשון, ולדעת רבי יהודה אף מתקינין לו אשה אחרת שמא תמות אשתו. חכמים לא חוששים שמא תמות אשתו שמיתה לא שכיחא, ורק טומאה שכיחא. רבי יהודה מסתפק באשה אחת שלא חוששים שמא ימותו שתי נשותיו.
2. לדעת רבי יהודה הכהן הגדול חייב לכנוס את האשה הנוספת משום שנאמר 'ביתו' (ואם תמות הראשונה צריך שיהיה לו בית). מצד שני אי אפשר שיהיו לו שתי נשים שנאמר 'ביתו' – ולא שני בתים. הפתרון הוא שמגרש לאחת על מנת שלא תמות חברתה. לאחרת מגרש על מנת שייכנס הכהן הגדול לבית הכנסת. (אם הראשונה תמות יש לו את השנייה ולא יכנס לבית הכנסת. אם תמות השנייה יש לו את הראשונה. אם הוא רואה שהשנייה עומדת למות ואם תמות באמצע היום ייווצר מצב שיהיו לו שני בתים עד פטירת השנייה, הפתרון הוא שיכנס לבית הכנסת וכך השנייה תהיה מגורשת).

דף יד
כל שבעת ימי הפרישה הכהן הגדול מתרגל את העבודה במקדש

1. משנה: כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומיטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל. ושאר כל הימים, אם רצה להקריב, מקריב, שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש .
2. לדעת רבי עקיבא טהור שמזים עליו מי אפר פרה נהיה טמא. לכן סבור רב חסדא שמשנתנו שסבורה שמזים על הכהן הגדול כל שבעת ימי הפרישה מי אפר פרה אינה כרבי עקיבא, כי אם הכהן הגדול נטמא הוא לא יכול לעבוד עבודה. לדעת אביי המשנה יכולה להיות כרבי עקיבא משום שהכהן הגדול יכול לעבוד כל היום ויזו עליו לקראת הערב ואז הוא יטבול ויעריב שמשו ויטהר.
3. שלמה המלך לא הצליח להבין את טעמיה של מצוות פרה אדומה. לרבי עקיבא הוא לא הבין למה כשמזים על הטמא הוא נטהר ואילו כשמזים על הטהור הוא נטמא. לדעת חכמים כשמזים על הטהור אין הוא נטמא. לדעתם מה ששלמה לא הבין הוא מדוע המזה ומי שהזו עליו טהורים ואילו הנוגע והנושא את מי אפר הפרה טמא.

דף טו
סדר הקטורת והטבת הנרות, זריקת דם התמיד

1. לא מטיבים את הנרות בבית המקדש כולם בבת אחת אלא קודם מטיבים את חמישה הנרות הראשונים מפסיקים בעבודה אחרת ולאחר מכן מטיבים את השניים האחרונים. לדעת אבא שאול מפסיקים בין הטבת חמשה הנרות להבת שני הנרות בזריקת דם התמיד, ורק אחרי הטבת כל הנרות מקטירים את הקטורת. לדעת חכמים מפסיקים בין הטבת חמשה הנרות להטבת שני הנרות בהקטרת הקטורת.
2. יש סתירה בין המשניות במסכת אם הטבת הנרות קודמות לקטרת או להפך. לדעת אביי המשניות הם כשיטת חכמים ומה שמוזכר שהנרות הם לפני הקטרת מדובר על חמשה הנרות הראשונים. לרב פפא המשניות חלוקות, זה כאבא שאול וזה כחכמים.
3. לדעת חכמים בקרבן התמיד היה זורק את הדם כמו בשאר קרבנות עולה שנותן שתים שהם ארבע, על קרן מזרחית צפונית ואחר כך על מערבית דרומית. לדעת רבי שמעון איש המצפה היה נותן בתחילה אחת שהיא שתים על קרן מזרחית צפונית כעולה, ואחר כך היה נותן שתים שהם שתיים אחת מערבה ואחר כך דרומה כחטאת. טעמו של רבי שמעון איש המצפה הוא שנאמר בפסוק "לחטאת לה' על עלת התמיד...". מכאן שיש לתת חלק מדיני החטאת על עולת התמיד.

דף טז
סתם מסכת מידות רבי אליעזר בן יעקב

1. במשנה במסכת תמיד נאמר שלשכת הטלאים הייתה בפינה צפונית מערבית. במסכת מידות נאמר שלשכת הטלאים הייתה בפינה מערבית דרומית. רב הונא מיישב שמסכת מידות נשנתה על ידי רבי אליעזר בן יעקב. (כך משמע מדברי סתם משנה במידות שמסיימת "אמר רבי אליעזר בן יעקב. וכן משמע ממשנה במידות שהכותל המזרחי היה נמוך יותר מעשרים אמה על מנת שיוכל הכהן השורף את הפרה האדומה כשעומד בהר המשחה לראות את פתחו של היכל בשעת הזאת הדם. לשיטת רבי אליעזר בן יעקב שסבור שמעלה הייתה בעזרת ישראל גבוה אמה ודוכן של לווים נתון עליה ובו שלש מעלות של חצי חצי אמה, החישוב יוצא מדויק).

דף יז
מקום לשכת הטלאים, כהן גדול נוטל ואוכל חלק בראש

1. בדף הקודם למדנו על סתירה במיקומה של לשכת הטלאים, ורב הונא סבור שזה מחלוקת בין התנא של מסכת מידות לתנא של מסכת תמיד. רב אדא בריה דרב יצחק סבור שאין סתירה ולשכת הטלאים עמדה על צד מערב והיתה ארוכה והגיעה קרוב לפינות של צד צפון ודרום. ומכל צד שבאו היא נראתה שהיא שייכת יותר לצד השני. באמת היא היתה יותר קרובה לכיוון דרום מערב.
2. התנא של מסכת מידות מנה את הלשכות דרך ימין, והתנא של מסכת תמיד מנה את הלשכות דרך שמאל, (אף שככלל יש לפנות לימין, כאן שזה חישוב בעלמא אין קפידא).
3. למדנו במשנה שאם רוצה הכהן הגדול הוא מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש. לדעת רבי הכהן הגדול נוטל מחצה שנאמר 'והיתה לאהרן ולבניו' - מחצה לאהרן ומחצה לבניו. לדעת חכמים אין הכהן הגדול נוטל חלק בראש אלא מעט פחות מזה, למשל מתוך שתים עשרה חלות של לחם הפנים הוא אינו נוטל ששה אלא חמישה. אמנם חכמים מודים שבשתי הלחם של שבועות נוטל הכהן הגדול מחצה, כלומר אחד מתוך שניים משום שאינו דרך ארץ לתת לכהן הגדול פרוסה. (כך ביאר אביי ומשמע שזאת מסקנת הגמרא).

דף יח
ההכנות עם הכהן הגדול בשבעת ימי הפרישה

1. משנה: מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום, ואומרים לו, אישי כהן גדול, קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת. ערב יום הכיפורים שחרית, מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים, כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה. ערב יום הכיפורים עם חשיכה, לא היו מניחים אותו לאכול הרבה, מפני שהמאכל מביא את השינה.
2. המציאות שמוזכרת במשנה שעלול להיות כהן גדול שלא יודע לקרוא הייתה רק בזמן הבית השני שהיה מצב לא תקין שקנו את הכהונה הגדולה בכסף. הכהן הגדול אמור להיות גדול משאר אחיו הכהנים בכח בנוי בחכמה ובעושר.
3. לדעת התנא של משנתנו לא העבירו לפני הכהן הגדול שעירים משום שזה יחליש את דעתו, שהשעירים הם כפרה עבור כלל ישראל והכהן הגדול אינו יכול להחזיר את העם בתשובה על חטאיהם. לדעת הברייתא היו מעבירים לפניו שעירים.
4. לדעת רבי יהודה בן נקוסא מאכילים את הכהן הגדול סלתות וביצים כדי למסמס אכילה שבמעיו לשלשלו שלא יצטרך לנקביו למחרת. לדעת חכמים אין להביא לו מאכלים אלו משום שהם גורמים לחימום ומרבים את הזרע.
5. אכסנאי לא יאכל ביצים ולא יישן בטליתו של בעל הבית (רש"י - שמא יראה קרי ויתגנה על בעל הבית).
6. רב ורב נחמן היו מכריזים לפני שהלכו למקום מסוים איזה אשה רוצה להינשא להם רק לזמן שהותם שם (מאירי – כדי לעמוד בלא הרהור). אין חשש שבנו ממקום זה ישא אחותו ממקום אחר משום שידוע על בני רבנים המפורסמים מי אביהם. ואין חשש של דם חימוד או משום שהיו שולחים שליח מראש, או משום שלא היו נזקקין לנשים אלא היו רק מתייחדים איתם שיהיה להם פת בסלו.
7. משנה: מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, והעלוהו לעליית בית אבטינס, והשביעוהו ונפטרו והלכו להם. ואמרו לו: אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה, והן פורשין ובוכין. אם היה חכם, דורש. ואם לאו, תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות, קורא. ואם לאו, קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר, פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל.

דף יט
מיקום לשכות הכהן הגדול, כיצד דואגים שלא יירדם הכהן הגדול

1. שתי לשכות היו לכהן הגדול: א. לשכת פרהדרין שבה היה ישן. ב. לשכת בית אבטינס שבה היו מלמדים אותו את החפינה של הקטורת. אחת מהם היתה בצפון ואחת בדרום. מסתבר שהלשכה שהיה ישן בה היתה בדרום ליד בית הטבילה על מנת לקצר לכהן הגדול בטרחה של הליכה. אולם אין הכרח ואפשר שאדרבא רצו להטריח אותו שאם הוא צדוקי הוא יפרוש או בשביל שלא תזוח דעתו עליו.
2. לדעת רב הונא הכהנים הם שלוחי רחמנא. לדבריו מתפרשת המשנה "ואתה שלוחנו" - אתה הכהן הגדול שלוחנו לעניין השבועה ועל דעתנו אתה נשבע. הכהן הגדול בכה משום שחשדוהו שהוא צדוקי ויתקן מחוץ לקדש הקדשים את הקטורת ואחר כך ייכנס. והם בכו שנאלצו לחשוד בכשרים.
3. לא רק שאסור לדבר בזמן קריאת שמע אלא אף לרמוז אסור. אם כן איך רב רמז דברי תורה בזמן קריאת שמע? משום שהוא היה בפרשה שנייה .
4. דרשו בברייתא 'ודברת בם' - ולא בתפילה (רש"י- שלא יגביה קולו בתפילתו).
5. לרבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר 'ודברת בם' - ולא בדברים אחרים. לרב אחא בר יעקב עובר אף בלאו שנאמר 'כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר'.
6. משנה: ביקש להתנמנם, פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרידה, ואומרים לו: אישי כהן גדול, עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה.
7. מה שמוזכר במשנה ש'מכין לפניו באצבע צרידה' הפירוש הוא שהיה מחבר את האגודל לאצבע הסמוכה לה ושומטה ומכה על כפו ונשמע קול. ופירוש 'והפג אחת על הרצפה' שהיו אומרים לו לעשות קידה. (רש"י - נועץ גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה ועומד).

דף כ
זמן תרומת הדשן

1. המילה 'שטן בגימטריא 364. מכאן שיש לו רשות לקטרג בכל ימות השנה חוץ מיום כיפור.
2. משנה: בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו, בין לפניו בין לאחריו. ביום הכיפורים מחצות, וברגלים מאשמורה הראשונה. ולא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל.
3. למדו מהפסוק שהרמת הדשן כשרה כל הלילה באברים שנתעכלו. לכן ביום כיפור מקדימים ועושים את הרמת הדשן כבר מחצות משום החולשה של הכהן הגדול שמוטל עליו הרבה מלאכה. ברגלים שיש הרבה ישראלים וממילא הרבה קרבנות, ויש הרבה דשן במקום המערכה, וצריך להעלות את כל הדשן הזה לתפוח. לכן עושים מאשמורה הראשונה.
4. נחלקו מה הפירוש קריאת הגבר שמוזכרת במשנה. לדעת רב: הכוונה לאיש הממונה על ההכרזות שהכריז 'עמדו כהנים לעבודתכם'. לדעת רב שילא: הפירוש של 'גברא' הוא תרנגול. יש ברייתא שמסייעת לכל שיטה.

דף כא
ניסים שנעשו במקדש

1. עשרה נסים נעשו בבית המקדש: א. לא הפילה אשה מריח בשר הקודש. ב. לא הסריח בשר הקדש מעולם. ג. לא נראה זבוב בבית המטבחים . ד. לא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ה. לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. ו. עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. ז. שברי כלי חרס, וכן מוראה ונוצתה של עולת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה היו נבלעים במקומם. ח. לחם הפנים היה חם ביום שלקחו אותו כמו ביום שהניחו אותו. ט. מעולם לא כיבו גשמים אש של עצי המערכה. י. עשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו.
2. לא החשיבו במניין הניסים את הנסים שמקום הארון אינו מן המידה וכרובים בנס היו עומדים: א. לא הזכירו ניסים שנעשו במקדש. ב. לא הזכירו ניסים קבועים.
3. שני ניסים התרחשו בירושלים: א. לא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ב. לא אמר אדם לחברו "צר לי המקום שאלין בירושלים".

יומא

הרב דניאל קירש

הרב דניאל קירש ר"מ בישיבת ההסדר שבי שומרון. רב צבאי במילואים מחבר ספר 'באר הדיינים' על הלכות דיינים.

תקיעת שופר
מצות שופר - תקיעה או שמיעה?
אלול תשפ"ד
גיטין
האם יש חשש מזויף בגט?
אלול תשפ"ד
האבילות על החורבן
מה קרה לבית המקדש של הילדים?
תמוז תשפ
הלכות בין אדם לחברו
האיש שלא הפסיק לדבר בתפילה
ט' טבת תשפ"א

יומא

46 דק'
יומא
חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ו' אלול תשפ"ו
35 דק'
יסודות הש"ס
פתיחה למסכת יומא
הרב דוד ניסים זאגא | ו' אלול תשפ"ו
יומא
הקל הקל תחילה; הותרה או דחויה?
יומא דף פג
הרב יאיר וסרטיל | תשרי תשע"ח
31 דק'
יומא
יומא - דף ל"ג
לימוד דף יומי
הרב אשר חזיזה | ח' טבת תשע"ד

יומא

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
נושאים שונים
הלכות ייחוד
הרב יוני לביא | אלול תשס"ח
תשעה באב
בזכותה של רחל
הרב עזריאל אריאל | אב תשפ"ה
נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב דוד חי הכהן
הרב יעקב שפירא
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרב הלל גפן
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב חגי לונדין
הרב הראשי ישראל מאיר לאו

ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז