אין להם על מי להישען

משפחה חברה ומדינה
התבוננות כללית

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

גם בלי להתייחס לבעייתיות שבשיתוף פעולה עם חברי כנסת ערבים שחפצים במחיקת הזהות היהודית של המדינה, ממשלה שסומכת את הרוב שלה על נבחרים שאינם יהודים נעדרת סמכות הלכתית לקבל החלטות בתחומים הלאומיים והדתיים של המדינה היהודית

בשנתיים האחרונות עלתה על סדר היום ציבורי שאלת ההסתמכות על מפלגות ערביות לצורך הקמת קואליציה. במאמר זה אבחן שאלה זו על פי ההלכה.
יש הטוענים כי שאלה זו, כמו שאלות נוספות בתחום הפוליטי, אינה מעניינה של ההלכה. לדעתם הכללים הדמוקרטיים במדינת ישראל הם עניין הנתון להחלטת אזרחי ישראל, והדת היא עניינו של האדם הפרטי ודבר אין לה עם אופן הנהגתה של מדינה מודרנית. הם סבורים כי מההלכה ניתן לכל היותר לגזור ערכים שראשיה שריה ויועציה צריכים לפעול לפיהם. אולם מעיון בכתבי גדולי ישראל בדורות האחרונים, הרב וולדינברג, הרב עוזיאל, הרב הרצוג, הרב ישראלי ועוד, עולה כי להלכה ישנה עמדה בתחומים הנוגעים להנהגתה של מדינה מודרנית, והיא אמורה לשמש ככלי לקביעת הכללים הדמוקרטיים עצמם.
אכן, התורה משאירה מרחב גדול לשיקול דעת בנוגע לשאלות של מבנה המשטר והמשק (למשל, העמק דבר לדברים יז, יד; הרב חיים דוד הלוי, קול סיני ה, תשכ"ו, עמ' 245-251), וכמו בכל תחום בהלכה גם בתחום זה ישנן מחלוקות בנקודות כאלה ואחרות, ועדיין קולה של תורה חייב להישמע והוא אכן הולך ונכתב בעשרות מאמרים וספרים שיוצאים לאור בשנים האחרונות.
ועד בית גדול
בהקמת קואליציה עם אזרחים שאינם יהודים עשויות להתעורר שתי סוגיות, האחת נוגעת למעמד האישי והשנייה נוגעת למשטר. הבעיה הראשונה נובעת מהאיסור הקיים בהלכה להעניק שררה ושלטון לאדם שאינו יהודי, איסור שמתממש לכאורה במינוי של שר שאינו יהודי בממשלה. מקור האיסור בדברי התורה "מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא" (דברים יז, טו), והוא נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות מלכים א, ד). אולם למעשה כותבים מרבית הפוסקים שאיסור זה אינו מתקיים בשלטון דמוקרטי הן בשל העובדה שבשלטון זה המינוי תלוי בהסכמת הציבור אשר יכול גם להפסיקו (הרב חיים בנבנישתי, כנסת הגדולה חו"מ ז, הגהות ב"י, אות א), הן בשל העובדה שמדובר בתפקיד זמני (הרב שאול ישראלי עמוד הימיני, סי' יב ה, ח), בפרט כאשר השר ממונה בעיקר על תחומים הנוגעים לחייהם של בני עמו שאינם יהודים, שבחרו בו (הרב ראובן כ"ץ, "חוק ומשפט במדינת ישראל", התורה והמדינה ח"ט, עמ' לא).
הסוגיה השנייה נוגעת לתוכן ההחלטות המתקבלות תוך הסתמכות על קולות שרים וחברי כנסת שאינם יהודים. ממשלת ישראל מקבלת החלטות הן בתחומים אזרחיים והן בתחומים לאומיים. בכל הנוגע לתחומים האזרחיים ניתן לראות את מדינת ישראל כשותפות גדולה שבה שותפים יהודים ושאינם יהודים. בתחומים אלו ממשלת ישראל כמוה כוועד־בית גדול המנהל את חיי הדיירים בלי להבחין בין דייר יהודי ושאינו יהודי. לוועד הבית הזה זכאים לבחור ולהיבחר גם מי שאינו יהודי. אכן הדעת נותנת שבעניינים דתיים הנוגעים לחייהם הדתיים הייחודיים של בני הדת היהודית, המוסלמית או הנוצרית, אשר בהם אין שיתוף בין בני הדתות השונות, יינתן לבני כל דת לקבוע את אורח חייה הראוי לה בלי התערבויות של בני דת אחרת (הרב יעקב אריאל, בתוך מאמרי בתחומין מ' עמ' 185-184).
יתר על כן, בכל הנוגע לתחומים הלאומיים או הדתיים מדינת ישראל אינה שותפות בין אזרחי המדינה באשר הם אלא היא הנציג של העם היהודי כולו וממשלת ישראל מנהלת את עניני העם היהודי כולו. ארץ ישראל נמצאת בבעלות העם היהודי כולו (בבא בתרא קיט, ב). מדינת ישראל באמצעות ממשלתה מחזיקה באדמות המדינה כבאת כוחו של העם היהודי כולו, ושלו בלבד (הרב גורן מאורות תש"ם, בטאון הרבנות הראשית לישראל). כאשר ממשלת ישראל החליטה על יציאה למלחמה, או שכנסת ישראל חוקקה את חוק נכסי נפקדים אשר מַלאים את קרקעות הערבים שברחו במלחמת העצמאות אחרי שקמו להורגנו, היא עשתה זאת בשביל כלל ישראל (ראו רמב"ם תרומות א, ב; בית הבחירה ו, טז). מאותה הסיבה חוק השבות מאפשר עלייה של יהודים בלבד, שכן כל יהודי בכל העולם זכאי בדין לעלות לארץ ישראל שהיא ארצו ונחלתו וירושה לו מאבותיו וממשלת ישראל אמורה לאפשר זאת ולעודד זאת. בתחומים אלו אין לאזרחי המדינה שאינם יהודים זכות החלטה או הצבעה, יהיו אזרחים אלו הנאמנים ביותר והמסורים ביותר, שמקומם מבוצר להם בגן עדן כחסידי אומות העולם.
העולה מדברינו הוא כי על פי ההלכה מיעוט מתוך חברי הכנסת היהודים אינו יכול לצרף חברי כנסת שאינם יהודים כדי להשיג רוב קואליציוני אשר יקים ממשלה שתכריע בתחומים אלו. לממשלה כזו ולהחלטותיה בתחומים הלאומיים אין כל סמכות הלכתית (הרב שלמה גורן, גיליון רבני יש"ע מס' 16, ל' בשבט תשנ"ד). ואכן הרב צבי יהודה קוק הביע התנגדות חריפה לממשלת רבין הראשונה (בשנת תשל"ד-1974) מכיוון שבהקמתה תמכו רק מיעוט חברי הכנסת היהודים.
אולם אם מרבית חברי הכנסת היהודים חברים בקואליציה, יש להם סמכות הלכתית להחליט על עניני העם היהודי גם אם אין להם רוב בכנסת, שבה חברים חברי כנסת שאינם יהודים. לשם השגת רוב בכנסת הם רשאים לצרף אליהם חברי כנסת שאינם יהודים, ואלו יהיו שותפים להחלטות הנוגעות לענינים האזרחיים בלבד, בנוסף לאחריותם לקידום הצרכים האזרחיים של ציבור בוחריהם. ואכן, לא שמענו שהייתה התנגדות לממשלה שהוקמה אחרי בחירות תשע"ה-2015) אף שתמכו בה 61 חברי כנסת בלבד, מהם כמה חברי כנסת שאינם יהודים.
כמובן שעל פי עיקרון זה אין להיענות לדרישה קואליציונית של מפלגה ערבית לשינוי חוק הלאום, חוק השבות או מעמד אדמות המדינה.
זאב בעור של כבש
לסיכום נאמר כי על פי ההלכה אם מרבית חברי הכנסת היהודים חברים בקואליציה, הם רשאים לצרף אליהם חברי כנסת שאינם יהודים כדי להשיג את הרוב הקואליציוני הדרוש, ולחברים אלו תינתן סמכות החלטה בעניינים אזרחיים אך לא בעניינים לאומיים.
הדיון ההלכתי עוסק בשאלת ההסתמכות על חברי כנסת לא יהודים באשר הם, גם כאשר מדובר בחברי כנסת אוהבי ישראל אשר תומכים במדינת ישראל כמדינה יהודית. אולם השאלה ההלכתית אינה השאלה היחידה. על נבחרי הציבור לשקול באיזו מידה עשויה הסתמכות מותרת זו לתת לגיטימציה ציבורית להסתמכות אסורה שבה רק מיעוט חברי הכנסת היהודים תומכים בממשלה.
כעת נמצאת במוקד השיח הציבורי שאלת שיתוף הפעולה עם מפלגת רע"ם. על רקע זה, על נבחרי הציבור לבחון האם מפלגת רע"ם אכן משמיעה קול חדש ושונה מזה שהיה עד כה. באופן אישי אני מקווה שאכן תקום הנהגה חדשה לערבים תושבי ישראל. הנהגה שתדאג לבעיות האזרחיות הקשות של הערבים במדינת ישראל. הנהגה שתאחז ביד העם היהודי המושטת לשלום ותבנה ביחד עמו יחסי שכנות טובים ודו־קיום. הנהגה שתראה בדת פתרון ולא בעיה, הנהגה שתהיה מוכנה להסתלק מן העיסוק האובססיבי של המפלגות הערביות בשאלת זהותה של מדינת ישראל ומן הניסיונות לערער את ביטחונה ומעמדה הבינלאומי.
אולם בהחלט ייתכן שתקווה זו אינה יותר ממשאלת לב הנאחזת בנאומים מהוקצעים המכוונים לאוזני הציבור דוברי העברית, ומפלגה זו חפצה אף היא בכליונה של מדינת ישראל ובהטמעת תושביה היהודים במרחבי הח'ליפות האסלאמית שתקום על חורבותיה. ייתכן שכל ההבדל בינה ובין חבריה בבל"ד ובחמאס אינו אלא הבדל טקטי – זאב בעור של כבש. אם אכן כך הם הדברים, הרי שהסתמכות על קולותיהם בהקמת ממשלה עשויה להתגלות כאסון ביום פקודה, ולא צריך שום הלכה בשביל להבין שיש להתרחק מכך כמו מאש.
שיקולים ערכיים ומעשיים אלה חשובים ביותר, אולם הם מהווים שלב שני אחרי ההכרעה ההלכתית הנושאת בחובה גם כן אמירה ערכית.
הכותב הוא רב המושב נוב וחוקר במכון משפטי ארץ
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

התבוננות כללית