ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- עשרת המכות
- ספריה
- קומי אורי
- ה - גאולת מצרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' פרץ בן יוסף אריה ז"ל
"ולא שת לבו גם לזאת", פירש רש"י: "למופת המטה שנהפך לתנין ולא לזה של דם". ולכאורה מדוע הזכיר עתה מופת המטה? ותירץ רבי יצחק מהאמבורג והב"ד בפרדס"י ועוד, על-פי מה דאיתא בזוהר הקדוש (וארא כח), שמה שבלע את מטותיהם היה לפלא בעיני פרעה והחרטומים, כי אי-אפשר לעשות על-ידי כישוף שדבר שאין בו רוח חיים יבלע דבר אחר, ואם כן צריך לומר שמה שלא הודו במופת הזה כפי מה שהודו בכינים ואמרו אצבע א-לוהים היא, כי לא האמינו שהמטה היה תחילתו של עץ וסברו שלקח תנין ועשאו על-ידי כישוף למטה, והנה איתא בסנהדרין סז עמוד ב, שכל דבר שמשתנה על-ידי כישוף אזי כשמגיע למים חוזר לקדמותו, ולפי זה עתה כשלקח המטה ויך את היאור בזה נתחזק המופת הראשון שמטהו בלע את מטותיהם, שהרי נבדק על-ידי מים והוכח שאינו דבר שיש בו רוח חיים, ע"כ. וצריך לומר שמה שבכל זאת לא הודו לנס המטה כמו בכינים, כי אין הכרח גמור שהוא אותו המקל, ודוק. עי' במש"כ במגדים חדשים בשבת פא עמוד ב, מעניין של עשיית כישוף במים שאפשר לעשות, אבל לא להשרות את הכישוף במים.
הכינים לא פסחו על ישראל
במכת כינים יש דבר חידוש. בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל על אבות פ"ה מ"ה, נאמר שמכת כינים היתה גם בישראל, רק לא הזיקה אותם. וכמו כן במגן אבות לרשב"ץ על אבות (פרק ה משנה ה), וזה לשונו: "כי בכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצריים במצרים שהיו עשר, היה נס שניצולו ממנה ישראל, לפי שהיו מכות משולחות, ואין גם אחד ניצול מהם אלא דרך נס. ובכל מכה ומכה, פירש הכתוב שהיתה במצרים בלבד, אלא המכת הכנים שנאמר 'ותהי הכנם באדם ובבהמה' (שמות ח יג) ולא פירש במצרים, וקבלתם ז"ל היתה, שאף ממנה ניצולו ישראל. ואף אם היתה בהם לא נצטערו בה כלל. ויתקיים הכתוב, הכולל כל אדם, ותתקיים הקבלה, שאף בזו נעשה נס שלא נצטערו, וכן פירשו רז"ל. והנה בדם נאמר, 'ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור' (שמות ז כא), אבל ישראל שתו. ונאמר בצפרדעים, 'ובאו בביתך ובבית עבדיך ובעמך' (שם ז כח). ונאמר בערוב, 'והפליתי ביום ההוא' (שם ח יח). ונאמר בדבר, 'וממקנה בני ישראל לא מת אחד' (שם ט ו). ונאמר בשחין 'כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים' (שם ט יא). ונאמר, 'רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד' (שם ט כו). ונאמר בארבה, 'ויעל הארבה על כל ארץ מצרים' (שם י יד). ונאמר בחשך, 'ולכל בני ישראל היה אור במושבותם' (שם י כג). ובמכת בכורות, דבר מפורש הוא (שם יב כג)".
וכה"ג כתב במרכבת המשנה להמהר"ם אלשקר על אבות שם, וסיוע לזה יש מדברי רש"י בפרשת ויחי (פרק מז, כט): "אל נא תקברני במצרים – סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי) ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים עבודה זרה". ולכאורה היה לו להקבר בארץ גושן, ששם לא היו הכינים, ולהנ"ל אתי שפיר. ובהכי פירש לי הרב הגאון ר' יהודה רבינוביץ שליט"א, שבזה אתי שפיר מה שאומר הפסוק "ויבא ערוב כינים בכל גבולם", שבכינים שבאו עם הערוב לא באו רק בגבולם של מצרים, מה שאין כן בכינים שהיו בפני עצמן. ויש להעיר על מה שכתוב בשו"ת הרדב"ז חלק ב (סימן תתיג): "ומה שכתב הראב"ע כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היה למצרים ולישראל אסור להאמין דבר זה כ"ש שהכתובים מורים הפך ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ויחפרו כל מצרים סביבות היאור משמע, אבל ישראל לא היו צריכים לזה כי היו שותים ממי היאור. ובצפרדעים כתיב ובכה ובעמך וגו' וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך וגו' משמע שלא היו בישראל. וכן הכנים וילמד סתום מן המפורש. ולא ידעתי אם המכה היתה גם לישראל מה ראיה יש בה לפרעה שישלח את ישראל מארצו ולא היה ראוי להטריח הקולמוס בכיוצא בזה אלא שלא ליתן פתחון פה לדוברים עתק על דרז"ל". הרי שלא חילק בין מכת כינים לשאר המכות, ולהנ"ל ליתא, ובחידושי הגר"ח קנייבסקי על הגש"פ חידש שהטעם הוא משום שבכל המכות – מה שלא היו המכות בארץ גושן הראה את יש ה' שלא על-ידי כישוף הוא, אבל במכת כינים שהודו החרטומים שלא יכולים לעשות כישופים כי אין מעשה השד שולט על פחות מכשעורה, על כן לא היה צורך בנס שלא יהיה כינים בארץ גושן, ודפח"ח.
עלייה לארץ-ישראל היא חסד
על היציאה ממצרים אומר לנו הנביא ירמיהו (פרק ב פסוק ב): "הלוך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". וקשה, הלא היינו עבדים במצרים, וכמו שאומר בעל ההגדה ואותנו הוציא משם, אילו לא יצאו אבותינו ממצרים, היינו אנחנו ובנינו ובני בנינו עבדים משועבדים לפרעה במצרים, א"כ מהו שאומר הנביא שאנחנו כביכול עשינו חסד עם הקב"ה בזה שהלכנו בארץ לא זרועה? אלא כתבו המפרשים לבאר בזה, שאחר שטבעו המצריים בים טענו בני ישראל למשה: בואו נחזור למצרים, שהיא ארץ כבושה, ונחיה שם, ועל זה אמר להם הקב"ה שאינו רוצה אלא רק ארץ-ישראל, וזהו החסד ששמעו ישראל ללכת בארץ לא זרועה. ועל-פי זה יש לבאר גם מה שאמרו המתאוננים בפרשת בהעלותך (במדבר פרק יא פסוק ה): "זכרנו את הדגה אשר נאכל" – פירושו, שנאכל בעתיד, אם היינו חוזרים למצרים אחר שטבעו המצריים בים היינו אוכלים קישואים וכו'.
במזמור של פסח איתא: "וישגב אביון מעוני ושם כצאן משפחות", וביאר בלחם עוני לרבינו עמרם חיים, שהקשה הרב פרשת דרכים מהו שאיתא בגמרא בסוטה (יא עמוד ב), בשכר נשים צדקניות זכינו לביזת הים, דכתיב שם תשכבון בין שפתים, ועי"ז כנפי יונה נחפה בכסף, וקשה הלא הבטיח הקב"ה שיצאו ברכוש גדול, וישב הרב פרשת דרכים שרכוש היה מדין הענקה, ועבד היוצא בתוך זמנו אין לו הענקה, ומה שיצאו בני ישראל ממצרים נחשב ליציאה בזמנו, ולא תוך זמנו, היות שהיה ריבוי בעם ישראל כנודע, והוא בזכות נשים צדקניות, וכתב לבאר לחם עוני לרבנו חיים עמרם, שזהו מעתה הפירוש וישגב אביון מעוני, שהצילם מעניות, ואיך נתן להם הענקה? הלא היו בתוך זמנו, וע"ע "וישם כצאן משפחות", שהיה ריבוי בבני ישראל ובזכות זה נחשב לבזמנו.
במדרש רבה בפרשת ויקרא הבן יקיר לי אפרים, שהקב"ה טרח ובזבז על בני ישראל הוצאות. וע' בחזו"ע ח"ב בסופו לבארו משם מהר"י אלגאזי מדין אם נשבית ומעיד לא זזה ידי מידה, לא נאמן הכהן, אבל אם הוציא עליה הוצאות נאמן, שאין אדם טורח בסעודה לחינם, וכן הכא הקב"ה העיד עלינו שאנו כשרים בי"ה בית יעקב מעם לועז, שהיו לועזים עליהם אם שלטו בהם כל שכן בנשותיהם, עד שהעיד ה' עליהם, והרי אין כהן נאמן כשרוצה לשאת אותה, ועל כן קאמר שהוציא עליהם הוצאות, ודפח"ח. וכ"כ בראש דוד פרשת יתרו (ע' רל), משם רבני האשכנזים.
חצי עבדים, חצי בני חורין
בהגדה אנו רואים את השאלות מה נשתנה וכו' ולכאורה מהם התשובות על זה. הנה כתב בפירוש יציאת מצרים להרה"ג ר' אליהו טופיק שליט"א לבאר, שבמצרים היו שם באותו לילה חצי הראשון בעבדות וחצי השני היו בני חורין, ועל כן לרמז על זה עושים אנו הטבלה ב' פעמים והסיבה שהוא חירות, ודרך מכובדים ועשירים, ולאידך עושים גם מרור, וגם מצה בלבד, שהוא זכר לשעבוד.
שמעתי ממו"ר אבי שליט"א, מדוע מתחיל בעל ההגדה וכן אנו אוכלים קודם מצה ואחר כך מרור, הלא היה קודם מרור ואחר כך מצה, אלא על כרחך קודם לאכול מצה שהוא זכר לחירות, ואז אחר החירות אפשר לידע מה היה המרור, כי מי שנולד עבד אינו מרגיש חסרון ולא יודע בכלל שהוא בעבדות כנודע. ומופיע בחזו"ע חלק ב' בחלק ההגדה בפסקה "מרור זה".
איתא בגמרא בסנהדרין דף סז עמוד ב: "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע א-להים היא. אמר רבי אלעזר: מכאן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה". ויש להקשות, מדוע החרטומים לא יכלו במכת כינים להביא כינים אחרים, היות שאיתא במדרש שהקטנה שבביצים שלהם היתה כביצה של תרנגולת, וישב ר' חיים עמרם בלחם עוני על הגדה של פסח (במכת כינים), שהיות ולא היה בעולם כאלו, מהיכן יביאו, וע"ש. ודברי פי חכם חן, וא"ש מעתה המדרש (ויקרא רבה, וילנא, פרשה ב), שברא בריות מיוחדות בשביל המכות. וזה לשונו: "אמר ר' יצחק, והלא הדמים נטלן משפחות משפחות של כנים, משפחות משפחות של ערוב אין לו דמים הוי ביוקר צתישראל עומדים לי".
ויהי רצון ש"כימי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות" בעגלא ובזמן קריב, חג כשר ושמח.
----------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9974425 02.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
