ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
בפרשת משפטים התורה מצווה אותנו במצוות שבין אדם לחברו ותיקון חיי החברה, כגון היחס לעבדים, דיני רוצח וגנב, נזקי ממון, זהירות ביחס ליתום ואלמנה, דיני הלוואה ועוד. השאלה העולה מדינים אלו היא מדוע יש לצוות עליהם בכלל, האם התורה לא סומכת עלינו שנדע להתייחס ליתום ולאלמנה? שנטפל בגנבים? שנוודא שהלווה יחזיר את ההלוואה? הרי אלו ענייני מוסר אנושי בסיסיים.
יתר על כן, על הגויים התורה כן סומכת בעניינים אלו, ומטילה עליהם את האחריות לדאוג לחוקים שמסדירים את חיי החברה. אחת משבע מצוות בני נח היא "דינים" – כלומר, הגויים מצווים להעמיד בתי דינים שישפטו את העם. אומנם הרמב"ם כתב (מלכים ט, יד) שבתי דין אלו דנים על שש מצוות בני נח האחרות בלבד, אך הרמב"ן כתב (בראשית לד, יג) שבתי הדינים של גויים דנים בכל התחומים שבין אדם לחברו ותיקון חיי החברה: "אבל ציווה אותם בדיני גניבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים... ודיני מלווה ולווה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כעניין הדינין שנצטוו ישראל".
בנוסף לכך, הרב קוק כותב באורות הקודש: "אסור ליראת שמיים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמיים טהורה. סימן ליראת שמיים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה" (אורות הקודש, הקדמה לחלק ג). מדבריו משמע שמצוות אלו של פרשת משפטים לכאורה מיותרות, שהרי יש לנו מוסר טבעי הטבוע בנו.
לסיכום, מדוע הקב"ה בכל זאת מצווה אותנו באותם עניינים מוסריים שבין אדם לחברו, כאשר על הגויים הוא "סומך", מה גם שבנו הוא טבע מוסר אנושי טבעי? איזה ערך מוסף יש בקיום הדינים הללו מתוקף הציווי האלוקי מעבר לתביעת המוסר הטבעית?
חזק, כולל ועמוק
הרב קוק בספרו אורות הקודש (חלק ג', עמ' ב) מציין שלושה יתרונות של המוסר האלוקי על פני המוסר האנושי: חזק, כולל ועמוק. המוסר האנושי חלש בטבעו. הוא נשען על הרגש הטוב של האדם או החברה, אך הרגש מטבעו הוא חלש ועלול להיות מושפע לרעה ולהשתנות על ידי גורמים שונים, כגון לחץ חברתי, דעת ההמון, הרגל, השפעה תרבותית זרה או תאוות. אנו רואים למשל כיצד ענייני צניעות מסוימים, שבעבר הלא רחוק נחשבו לא מוסריים ומחוץ לחוק, הפכו בחברה המערבית לדברים לגיטימיים בתוך שנים אחדות. לעומת מוסר הנשען על הרגש הטבעי, המוסר האלוקי נצחי ואינו משתנה. גם אם החברה תרד מרמתה המוסרית חוקי התורה לא ישתנו ויישארו נאמנים לאמת ולמוסר.
היתרון השני של המוסר האלוקי על פני המוסר האנושי נוגע להיותו של המוסר האנושי חלקי ולא כולל. אין בכוח האדם להקיף את כל המשמעויות של פסק דין על אדם ועל הסובבים אותו, בהווה וכן בעתיד. אם ניקח אדם שנתפס בגניבה וקיבל עונש מאסר ותשלום כספי גדול, הרי שיחד איתו נענשים גם אשתו, ילדיו וחבריו, במקרה שהוא עוזר להם ותומך בהם וכעת תמיכתו בהם תיפסק. זו המגבלה של המוסר האנושי.
לעומת זאת, המוסר האלוקי הוא כללי. הוא לוקח בחשבון את כל ההשפעות הגלויות והסמויות, בהווה ובעתיד, ולפי זה הוא נקבע. המוסר האלוקי הוא טוב לכול, והמוסר האנושי הוא גם טוב וגם רע, בו־זמנית. כך המהר"ל מסביר את הביטוי "כי המשפט לאלוקים הוא" (דברים א, יז). מידת החסד בטבעה היא רחבה ואינה מוגדרת בגדרים מדויקים, ולכן גם אדם יכול להתנהג במידת החסד. לעומתה, מידת הדין, המשפט, צריכה להיות מדויקת מאוד, ולכן צריך בה חוכמה אלוקית. מידת היושר המוחלט אינה מסורה לנו, אלא נמצאת בחוכמה האלוקית: "כי הצדקה והחסד אפשר שיהיה גם כן בתחתונים, אבל שלא יהיו יוצאים מקו המשפט אין זה רק אל השם יתברך" (תפארת ישראל פרק מ"ו).
הנקודה השלישית היא העומק של המוסר. המוסר האנושי מסדיר את החיים ולא מעלה אותם. כאשר אדם קורא בספר חוקים אנושי, ורואה שכתוב בו איסור גניבה, הוא יכול להזדהות עם הכתוב. אולם מעצם הקריאה בספר החוקים האנושי לא ישתנה בתוכו כלום. אם תהיה לו נטייה לגנוב, היא לא תיחלש בגלל זה. וכן ביחס לפסיקה ממשית של מוסר אנושי. כאשר בית משפט אנושי גוזר עונש בפועל לגנב או לרוצח או לאדם שהזיק את חברו בממון או בגוף, אין בעצם הפסיקה והעונש תיקון לאישיות האדם שפשע, אלא רק תיקון לנזקים שהוא עשה או הרחקתו מהחברה.
המוסר האלוקי מרומם ומקדש את החיים. כשאדם לומד את חוקי תורה העוסקים בתחום שבין אדם לחברו דרך הפסוקים או הגמרא וההלכה, מלבד הידע שהוא רוכש, עצם הלימוד פועל עליו ומזכך אותו מעט. לימוד משפטי התורה כבר מרומם את מוסריות האדם. וכן ביחס לפסיקה המעשית של בית דין לפי תורה. פסק דין של תורה הכולל תשלום, פיצוי או קנס אינו רק הכרעת דין בלבד, אלא הוא מהווה חלק מהתהליך הרוחני של תיקון האדם שחטא. עונשי התורה אינם באים רק להסדיר את חיי החברה אלא לתקן אותה.
משפט שמביא השראה
אולם מעבר לכל זה ישנו תפקיד נוסף למוסר האלוקי ולמערכת המשפט המתנהלת על פי התורה, והוא השראת השכינה באומה. רבנו ניסים שואל: מדוע לפי התורה יש בישראל שתי סמכויות משפטיות, גם המלך וגם הסנהדרין? תשובתו היא שלמלך ולסנהדרין יש תפקידים שונים. תפקיד המלך הוא להסדיר את העניינים המדיניים, לחוקק חוקים שמסדירים את חיי החברה ולאכוף אותם: "מנוי המלך היה להשלים תיקון סדר המדיני, וכל מה שהיה מצטרך לצורך השעה". אולם לסנהדרין יש תפקיד אחר לגמרי, והוא להביא לידי ביטוי את חוקי התורה בעם ישראל כולו על מנת שתשרה עליהם השכינה: "אבל השופטים והסנהדרין היה תכליתם לשפוט העם משפט אמיתי צודק בעצמו, שיימשך ממנו הדבק העניין האלוקי בנו". לכן הסנהדרין ישבה בלשכת הגזית, בבית המקדש: "ומפני זה היה ראש השופטים ומבחרם עומד במקום אשר היה נראה בו השפע האלוקי, והוא עניין עמוד אנשי כנסת הגדולה בלשכת הגזית... כמו שבמעשה הקורבנות... היה נראה השפע האלוקי, כן במשפטי התורה היה נמשך ושופע" (דרשות הר"ן יא).
אפשר ורעיון זה - שמשפטי התורה מביאים להתעלות רוחנית - טמון כבר בתשובתו של משה ליתרו "כי יבוא אליי העם לדרוש אלוקים", כלומר העם לא בא לדין תורה רק בשביל לפתור סכסוך מקומי בין שני אנשים, אלא הוא בא כדי להתעלות מבחינה רוחנית וכדי לדרוש אלוקים.
לסיכום, משפטי התורה מיוחדים ממשפטים אזרחיים אנושיים בכך שהם לא רק מסדירים את חיי החברה אלא הם גם מרוממים את החברה ומקדשים את אנשיה. משפטי התורה אין עניינם להוות תחליף למוסר האנושי הטבעי אלא לשמור עליו מפני קלקולים ולהעלותו למעלה גבוהה יותר. בנוסף לכך מביאים משפטי התורה להשראת השכינה באומה.
זו הסיבה לכך שהשאיפה לגאולה כרוכה יחד עם השאיפה לחזרתו של המשפט האלוקי, משום שהמשפט האלוקי מתקן אותנו ומכשיר אותנו לגאולה. בספר ישעיהו מוכיח הנביא את העם על חטאיו הרבים, אך מסיים בהבטחה לתיקון על ידי חזרת המשפט לישראל: "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה - אחרי כן ייקרא לך עיר צדק קריה נאמנה. ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" (ישעיהו א, כו-כז). ועל כך אנו מתפללים בכל יום בתפילת העמידה "השיבה שופטינו כבראשונה" - ומתוך כך "והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו מהרה".
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
