ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דוד בן יצחק
כיום יש שקיות תה ואבקות קפה במגוון טעמים וריחות. האם כאשר מריחים את השקית או את האבקה צריך לברך את ברכת הבשמים? ואם כן – איזו ברכה מברכים?
תשובה
האם מברכים על תבלין? באופן כללי מברכים את ברכת הבשמים רק על דבר שנועד לכך שיריחו בו (ראו ברכות נג., "דלאו לריחא הוא דעבידא"). לכן לא מברכים על "מוגמר" שמטרתו לתת ריח בבגדים (על פי הרמב"ם, ברכות פ"ט ה"ח; שו"ע רי"ז, ג), כי הוא נועד לבישום בגדים ולא כדי שיריחו בו (זו גם הסיבה לכך שלא מברכים על אבקת כביסה ריחנית שמטרתה לבשם את הבגדים). לאור זאת יש לדון אם אפשר לברך את ברכת הבשמים על תבלינים המיועדים בעיקר לבישול, משום שעיקר מטרת התבלין איננה הריח אלא נתינת טעם בתבשילים. 1 מדברי שולחן ערוך הרב (סדר ברכת הנהנין, י"א, ט) עולה למעשה שתבלינים אלו אינם נחשבים עשויים לריח ולכן אין לברך עליהם, וכן כתבו התורת שבת (רצ"ז, ס"ק ו) ואחרים. לעומתם, הט"ז (ס"ק ז) במסקנתו כותב שאמנם בדרך כלל תבלין נחשב כדבר שאינו עשוי לריח, אולם כאשר האדם נוטל אותו מתוך כוונה להריח בו – עצם הפעולה הזו מגדירה אותו כעת כדבר העשוי לריח שאפשר לברך עליו. וכך פוסקים המשנה ברורה (רצ"ז, ס"ק י) ורבים מהאחרונים.
איזו ברכה מברכים?
השולחן ערוך (רט"ז, ב) פוסק שכאשר אדם לוקח מאכל על מנת להריח בו הוא מברך "הנותן ריח טוב בפירות" (על פי ברכות מג:): ואם היה פרי ראוי לאכילה, מברך הנותן ריח טוב בפירות. לאור זאת נחלקו הפוסקים ביחס לברכה על ציפורן: לדעת השולחן ערוך (שם) והט"ז (ס"ק ד) מברכים עליו "הנותן ריח טוב בפירות" כיוון שהוא משמש גם למאכל, אף שאינו נאכל לבדו אלא רק מתבל מאכלים אחרים. אולם הלבוש (שם, ג) השמיט את פסק השולחן ערוך, וביאר האליה רבה (ס"ק ט) שלדעתו דבר שלעולם אינו נאכל בפני עצמו אינו נחשב "פרי" ולכן לא שייך לברך עליו "הנותן ריח טוב בפירות" (ואף השולחן ערוך עצמו (ר"ב, טז) פסק שהאוכל ציפורן בפני עצמו אינו מברך כלל). לפי הלבוש נראה שיש לברך על ציפורן "בורא עצי בשמים", וכך באמת נוהגים רבים מן הספרדים (בן איש חי, שנה א', ואתחנן, ו; חזון עובדיה – ברכות, עמ' שיט). אולם האליה רבה (שם), החיי אדם (ס"א, ד) ורבים מפוסקי אשכנז מכריעים שמאחר שיש מחלוקת בדבר – יש לברך על ציפורן "בורא מיני בשמים", וכך נטיית המשנה ברורה (ס"ק טז). 2 באופן דומה הכריעו הפוסקים לגבי קינמון – למנהג הספרדים מברכים עליו "בורא עצי בשמים" (ילקוט יוסף, רט"ז, ד), ולמנהג האשכנזים מברכים עליו "בורא מיני בשמים" (שולחן ערוך הרב, סדר ברכות הנהנין, י"א, ג; ועוד).
שקיות תה ואבקת קפה
לאור זאת, מה מברכים על שקית תה שיש לה ריח טוב או על אבקת קפה ריחנית? לגבי תערובת התה, הרי שהיא כלל לא נאכלת, ולכן מברכים עליה "בורא מיני בשמים" למנהג האשכנזים, ו"בורא עצי בשמים" (או "בורא עשבי בשמים") למנהג הספרדים (ובמקרי ספק – "בורא מיני בשמים"). לגבי אבקת קפה שריחהּ טוב, המשנה ברורה (רט"ז, ס"ק טז) כותב שכיוון שאוכלים את האבקה עצמה, הרי שאם נוטלים אותה על מנת להריח אותה מברכים עליה "הנותן ריח טוב בפירות". ניתן להבין שלדעתו אמנם לא אוכלים את האבקה בפני עצמה אלא רק כשהיא מעורבת במים, אך עירוב במים בלבד ללא חומרים נוספים לא נחשב כתיבול במאכלים אחרים. אך מסתבר יותר שבזמנו היו אוכלים את האבקה עצמה עם מעט סוכר, וממילא בימינו, שלא אוכלים את האבקה, ממילא דינהּ כמו תערובת התה וברכתה "בורא מיני בשמים" למנהג האשכנזים, ו"בורא עצי בשמים" למנהג הספרדים (וכן דעת הרב אלישיב, הובא בספר וזאת הברכה, עמ' 381). אם רוצים לברך על שקיות תה או אבקת קפה במוצאי שבת – בוודאי ניתן לעשות זאת, אם כי לכתחילה ראוי לייחד בשמים כך שיהיו מיועדים באופן קבוע לברכת הבשמים במוצאי שבת (משנ"ב רצ"ז, ס"ק י).
ברכה על ריח הקפה בזמן השתייה
על אף שאמרנו שיש לברך על ריח אבקת הקפה, הרי שאם שותה כעת את הקפה אין לברך על הריח (תוספות ברכות מג:, רא"ש ברכות פ"ח סימן ג'), וכך פוסק השו"ע (רט"ז, ב): והני מילי כשנטלו להריח בו... אבל אם נטלו לאכלו ולא נתכוון להריח בו, אף על פי שהוא מעלה ריח טוב – אינו מברך. הטעם לכך הוא שבמקרה זה מטרתו של השותה אינה להריח (רא"ש שם), ומשום שבמצב כזה הקפה אינו עומד לשם ריח וכבר אמרנו שאין מברכים על דבר שאינו מיועד להרחה (משנ"ב ס"ק יא). מה הדין אם שותה את הקפה ומתכוון גם להריח? לפי הרא"ש (שם) במקרה זה יברך ברכת הריח. אולם הגר"א (ביאור הגר"א שם) סובר שרש"י ותוספות חולקים על הרא"ש וסוברים שאין לברך על פרי שמיועד בעיקרו לאכילה. הביאור הלכה (ד"ה או לאוכלו) דן בדברי הגר"א ומסיק שרש"י ותוספות מסכימים לדעת הרא"ש, ולכן הכריע שהנוטל מאכל על מנת לאוכלו וגם להריחו – מברך על הריח. והוסיף, שגם לדעת הגר"א אם נוטל את הפרי במיוחד כדי להריח יברך ברכת הריח (אפילו אם מתכוון מיד אחר כך לאוכלו). אך לדעת החזון איש (או"ח, ל"ה, ס"ק ה), גם במקרה זה לא יברך עליו את ברכת הריח, כי הוא מיועד בעיקרו לאכילה. 3 אם בשתייה מריחים אותו – לא מברכים ברכת הריח. אם מתכוונים להריח את הקפה – הספרדים מברכים "בורא עצי בשמים" או "בורא עשבי בשמים" (בהתאם לסוג התה), והאשכנזים מברכים "בורא מיני בשמים". אולם רבים נוהגים כדעת החזון איש וכלל לא מברכים ברכת הריח על קפה, גם אם מתכוונים להריחם, כי עיקרו לאכילה ולא לריח (ומי שמברך בוודאי יש לו על מי לסמוך).
הלכה למעשה
על שקיות תה ריחניות או אבקת קפה ריחנית מברכים ברכת הבשמים (ספרדים – "בורא עצי בשמים" או "בורא עשבי בשמים", אשכנזים – "בורא מיני בשמים"). ניתן לברך עליהם בברכת הבשמים בהבדלה (ולכתחילה ראוי לייחד בשמים מיוחדים להבדלה). השותה קפה ולא מתכוון להריחו – אינו מברך על הריח. ואם מתכוון גם להריחו, לפי המשנה ברורה יברך "בורא מיני/עצי בשמים", ולפי החזון איש לא יברך כיוון שהקפה מיועד לאכילה ולא לריח. ואף שמעיקר הדין נראה כדעת המשנה ברורה, רבים נוהגים כדעת החזון איש ולא מברכים במקרה זה (ומי שמברך בוודאי יש לו על מי לסמוך).
^ 1.יש תבלינים שהפוסקים דנו אם ריחם מספיק נעים וטוב כך שאפשר בכלל להגדירם כבשמים ולברך עליהם, כגון פלפל וזנגביל (עיינו ט"ז, יו"ד ק"ח, ס"ק י; ש"ך, נקודות הכסף שם; משנה ברורה רצ"ז, ס"ק א). אנו נדון בתבלינים שמוסכם שריחם טוב וחשוב, כגון ציפורן, קינמון, אגוז ומסקט ועוד.
^ 2.מדברי כמה ראשונים עולה שיש לברך על הציפורן "בורא מיני בשמים" מעיקר הדין ולא מחמת הספק, מפני שרק על עצים שניטעו לשם ריח מברכים "בורא עצי בשמים" (רשב"א ברכות מג. ד"ה מתיבי; ארחות חיים, הלכות ברכות, אות לח, בשם רב האי גאון; תוספות ברכות מג. ד"ה ועל).
^ 3.מי שמריח את כוס התה בוודאי לא מברך כיוון שאין במשקה שום דבר מתערובת התה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
