ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
פרשה זו היא הפתיחה וההקדמה לקבלת התורה. "ביום הזה" - "לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא', מהו 'ביום הזה' שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו" (רש"י, שם). לא רק בסיום התורה, לאחר השלמתה, נאמר "היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך" (דברים כז ט) - "בכל יום יהו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית" (רש"י, שם), אלא עוד קודם לקבלת התורה באה האזהרה "שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו". זו היא הקדמה לקבלת התורה. כי עוד קודם לשמיעת דברי ד' יש צורך בהכנה. עוד קודם להיות האדם "שקוד ללמוד תורה" (אבות פרק ב משנה יד), מצווה הוא: "והתקן עצמך ללמוד תורה" (שם, משנה יב). יש צורך בהתקנה והכנה ללימוד התורה. ועל כן פוסק הרמב"ם (בהלכות תלמוד תורה, פרק ד הלכה א) ש"אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בורך ישרה ובודקין אותו ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו וכו'. עוד קודם ללימוד צריך האדם להכין את עצמו לקבלת התורה. וההכנה הזאת, עבודה גדולה היא. בהתגלותו הראשונה של הקב"ה אל משה נאמר "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמות ג, יב), והעבודה "על ההר הזה" היא להיות מוכנים לתורה. זו היא עבודה רוחנית, להיות מוכנים לומר "נעשה ונשמע". עבודת ה' היא זו, התיגעותו של האדם להיות מוכן לקבל את התורה עוד לפני שהוא יודע מה היא התורה.
וההכנה הזאת לומר נעשה ונשמע היא עבודת ה' לדורות. במשנה (אבות פרק ג משנה ט) אמרו: "כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת". וכתב על כך רבנו יונה: "יש לשאול איך אפשר להיות מעשיו מרובין מחכמתו, ואם אינו יודע התורה והמצוות וכי יש לו לעשות המעשים האלו", ורבנו יונה מבאר שהמשנה מדברת על התשוקה לחכמה. החכמה מתקיימת רק אם יש תשוקה אליה, אך אם אין תשוקה אין היא מתקיימת. ור"י מוסיף ואומר שכאשר האדם מוכן לקיים את התורה והמצוות, הרי זה כאילו קיימם. אמנם הוא לא למד והוא אינו יודע, אולם עצם הנכונות שלו לקיים את מה שיאמרו לו היא עצמה נחשבת כאילו עשה זאת. הנכונות שלו נחשבת כחכמה. ובשערי תשובה (שער ב, אות י) ר"י מביא לכך שני מקורות. הראשון שבהם הוא מדברי המכילתא הדורשת את הפסוק: "וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו" (שמות יב כח) – "וכי מיד עשו והלא לא עשו עד ארבעה עשר לחדש. אלא כיון שקיבלו עליהם לעשות, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו מיד". והשני לקוח מתוך מסכת אבות דרבי נתן (פרק כב) האומרת: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת שנאמר נעשה ונשמע" וכו'. הכלל האומר: "כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת" אינו אמור רק כשהאדם יודע מה עליו לעשות אלא שעדיין לא הגיע זמן החיוב, כפי שהיה בקרבן הפסח, אלא גם כשהאדם אינו יודע כלל מה עליו לעשות, והוא מצפה לקיום התורה בלא שהוא יודע מה היא. גם אז נאמר כלל זה.
אולם, גם לאחר הסברו זה של רבנו יונה ניתן עדיין לשאול על המשנה: אמנם ייתכן שמעשיו של האדם יהיו מרובים מחכמתו כאשר הוא אינו יודע את כל המצוות, אולם, כיצד תיתכן מציאות שתהיה בה חכמתו של האדם פחותה ממעשיו לאחר שהוא יודע את כל המצוות כולן? אלא מכאן משמע שהכלל כל שמעשיו מרובים מחכמתו וכו' אינו אמור רק לגבי המצוות עצמן, אלא הוא קיים לגבי כל פרט ופרט מדקדוקי התורה אשר אין לה סוף. וכל זמן שאין האדם יודע את כל דקדוקי התורה אך הוא מצפה לדעתם, נאמר עליו "כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת". זו היא ההכנה לתורה. ושאיפה זו לחכמת התורה שיסודה הוא בהכרת גודל ערכה ונחיצותה לאדם היא גם היסוד לדרגה שבכל יום יהיו דברי תורה כחדשים, ועל זה נצטוו עוד קודם מתן תורה כאמור לעיל שכל זה הוא בכלל ההכנה לקבלת התורה ועבודת ד' שהיתה לישראל בבואם להר סיני.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
