ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
היכן גנזו? ומתי מתגלה האור הגנוז? לימדנו ה'טור' בהלכות ברכות השחר: הקב"ה גנזו בתורה, בתורה שבעל פה. ועל כן אנו מבקשים, 'אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו', אותו האור הגנוז יאיר לנו מחדש, ברוך יוצר המאורות. ולדבריו, לכך אנו ממשיכים לבקש אח"כ 'והאר עינינו בתורתך'. כיון שהאור הגנוז, נגנז בתורה, ועליה מבקשים אנו אור חדש על ציון תאיר, וזה יתגלה על ידי המאור שבתורה.
כתוב בגמרא במסכת יומא (כט.) שנס חנוכה לא ניתן להיכתב. לא כמו נס פורים שעליו נכתבה מגילה. ומדוע נס חנוכה לא ניתן להיכתב?
כיון שחנוכה, הדלקת הנרות, היא המשכה של הדלקת הנרות שהייתה במקדש. וכך מבאר הרמב"ן על התורה בפרשת בהעלותך, חלשה דעתו של אהרן כשראה שהנשיאים שותפים בחנוכת המשכן, והקב"ה ניחמו ע"י ההדלקה, כי הדלקת הנרות אינה רק כשהמקדש קיים, אלא היא תימשך גם לאחר מכן, ע"י הדלקת הנרות בחנוכה. ועל זה אמר לו הקב"ה "שלך גדולה משלהם", בתמידיות והמשכיות של קיום הדלקת המנורה.
העלאת הנרות, האור, הוא גילוי האור הגנוז, שגנזו בתורה שבעל פה. חכמת התורה רמוזה במנורה, בנרותיה, הרוצה להחכים – ידרים. מנורה בדרום. והדלקת הנרות היא גילוי האור הנעלם שנגנז בתורה ומתגלה לנו בימי החנוכה. ויותר מכך, כיון שהאור מקורו באור הגנוז, ע"כ נס חנוכה לא ניתן להיכתב, להדגיש את הגנוז שיש במצוה זו.
יון רצתה לתרגם את התורה ליוונית, ובחז"ל – מובא בתוס' במסכת גיטין, דרשו על כך. "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו" – שאילו התורה הייתה כולה בכתובים, ולא היתה תורה שבעל פה, גם אומות העולם יכלו לטעון שיש להן חלק בתורה ומשום כך לא נכתבו כל חלקי התורה, וזו תורה שבעל פה, והקב"ה כרת ברית עם ישראל על תורה שבעל פה, "כי על פי הדברים האלה כרתי ברית עם ישראל", כלשון הכתוב. ומאותו הטעם, כותב בשו"ת שער אפרים, שעל כן גם מתקני הסליחות והבקשות בימים נוראים, כתבו את הפיוטים וכיו"ב בשפה שלא שגורה על הלשון, כדי שאומות העולם לא יעתיקו ולא ייחסו תפילות אלו לגויים. ועל שני אלה אמרה תורה: "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו", שהכוונה היא על תפילה. ואח"כ: "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת", שהכוונה על תורה, שבשני אלו מובדל עם ישראל מאומות העולם.
יון בחכמתה, רצתה להכיל את התורה שבעל פה, לתרגם אותה ליוונית. לקחת תורה שכל מהותה גנוזה, שכל מהותה נסתר ועמוק, שיש בה את האור הגנוז ולהפכה למשהו חיצוני, לחכמה ככל חכמה אחרת. הרי זה נוטל את נשמת התורה ממנה. ומשום כך, חג החנוכה לא ניתן להיכתב, כי על צורת ואופן הגילוי והרגילות של התורה היה מאבק עם יון. לא ניתן להיכתב, מבטא את מהות המאבק. תוכן ועומק פנימיים, שההוגה בה יורד לעומקה. ובכך גם הלומד אותה מתעלה במעלותיה. חנוכה – מאבק על תורה שבעל פה. והרמב"ם בהלכות עבודת יום הכפורים מתבטא על הצדוקים, שהם כופרים בתורה שבעל פה ובמגידיה, דהיינו באלה האמורים להעביר את התורה שבעל פה לעם.
ועל כן, מצינו בגמרא במסכת שבת, שביחס לנר חנוכה שאלו בגמרא, והיכן ציוונו? והגמרא לא שואלת והיכן ציוונו לגבי נס פורים שמברכים על המגילה, כי כאן באים לקבוע כוח תורה שבעל פה, כוחם של חכמים. ועל כן הדגישו גם לגבי תקנות חכמים שהם בכלל "וציוונו" ובנוסח "על הניסים" שבתפילה, לאחר תיאור המאורעות, מוסיפים את המילים "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו", ביטוי שלא מופיע בעל הניסים שבפורים. כי "וקבעו" הוא חלק מתיאור הנס של המאבק עם תרבות יון על תוקפה של תורה שבעל פה וחכמים.
"לא ניתן להיכתב" – פירושו של דבר שאי אפשר לחוקקו בממד הגשמי, הנס אינו רק נס חומרי. אין כאן רק הצלת הגוף. חנוכה - מאבק על תורה שבעל פה הוא הרווח והרווח שבין האותיות הכתובות, הוא מסמל את העל גשמי. הצלה רוחנית שמתבטאת גם בשאלה, האם הסעודות שנעשו בחנוכה הינן סעודות רשות או מצוה, כי ביטוי לשמחת החנוכה צריך להיות מקושר לאותה אידיאה שמעל הכתב, מעל האותיות.
אהרן הכהן - הוא שנתבשר על הדלקת הנרות. גם לאחר חורבן הבית, ע"י הדלקת נרות חנוכה. כי אהרן הכהן, "אהרן אחיך יהיה נביאך", 'נביא' מלשון ניב שפתיים. הוא הראשון שלומד תורה ממשה רבינו..
יון החשיכה עיניהם של ישראל. הכוונה בביטוי זה, על חכמי תורה שבעל פה. "עיני העדה", לא בכדי כשנשאל זכריה הנביא: "מה אתה רואה ואומר, ראיתי מנורת זהב". ולאחר מכן "זה דבר ה' אל זרובבל לאמר, לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' ", הגילוי לרוח, לתוכן, הוא ע"י המנורה. עדות היא שהשכינה שרויה בישראל. וכשם שבהדלקת המנורה במקדש, הושפע אורה וקדושה לישראל, כך בהדלקת נרות חנוכה מתגלה ההנהגה הנסית, הנהגה רוחנית.
"יפה אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט' כז). ואמר רשב"ג: דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ואם כך, מדוע נאבקים עם תרבות יון? המאבק על יון אינו עם עצם החכמה, אלא על הניסיון לנתק את החכמה ממי שנותן חכמה, 'יהיב חכמה לחכימין'. עם אלו שאומרים: 'אין לנו חלק באלוקי ישראל'. גם את החכמה צריך לייחס ולידע כי הוא מקור החכמה. החכמה היא מתנת אלו-ה. וכלשון האבן עזרא: "המלאך שבין האדם לבין אלוקיו הוא שכלו" (בהקדמה לתורה). הנהגה שכלית מקרבת אותנו אל הבורא, ועל כן, המאבק עם תרבות יון, שבה ניצחה חכמת התורה, הוא על תורה שבעל פה. וגם בתקופה של בית שני, תקופה החשמונאים, שנסתלקה הנבואה מישראל, הרי "חכם עדיף מנביא". ע"י חכמת התורה ניתן להשיג את ההנהגה וההדרכה הנכונה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.

רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה

לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.

שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.

שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.











