ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מרים בת חיה גיטל
בתקופה האחרונה רבנים מסוימים אומרים ופועלים בניגוד לרבנות הראשית לישראל. הם מקימים בתי דין פרטיים לגיור וגוף כשרות שונה ומבטלים קידושין. כמובן שיש לרבנים אלו טענות רבות נגד הרבנות הראשית לישראל. אי אפשר להמשיך כך, ולכן צריך להקים בתי דין שונים. בעקבות זאת מתעוררת השאלה: מה יחסנו כלפי הרבנות הראשית לישראל? האם פסיקות הרבנות הראשית לישראל מחייבות אותנו? אין בכוונתי להיכנס לדיון הלכתי האם אכן הרבנות הראשית לישראל מוגדרת כמרא דאתרא שעלינו לפסוק כפסיקותיו, אלא ברצוני להעביר את המבט לנקודה אחרת. כוונתי לומר, עלינו לנקוט כפסיקות הרבנות הראשית לישראל מסיבות אחרות, מהותיות יותר.
גוף ציבורי גדול
רבים חושבים שכדי לפסוק הלכה מספיקה הידיעה בעניינים ההלכתיים, ובעצם כל אחד שיש לו בקיאות רחבה יכול להיות פוסק. ואפילו אם אין לו בקיאות רחבה, אם הוא עיין כדי צורכו בסוגיה הוא יכול לפסוק הלכה. וכבר אנחנו רואים רבים שמביעים דעה ופוסקים הלכות בכל מיני עניינים, על אף שהם אינם מגדולי הדור ואינם אפילו בהגדרת תלמידי חכמים.
כיום יש תופעה מאוד מצערת, שכל אחד חושב שהוא יכול להביע דעה בכל עניין, אפילו בעניינים הלכתיים שהוא אינו מבין אותם לאישורם. אולם לאמיתו של דבר כדי לפסוק הלכה אינה מספיקה הידיעה של הנושא, אלא יש צורך בעניין יותר מהותי - ההבנה והיכולת לחבר בין הידע ובין הנושא הנידון. כוונת הדברים, פעמים רבות הנושא הנידון אינו מבואר בדיוק בספרים ההלכתיים, ועלינו לדמות מילתא למילתא (עניין לעניין). צריך לדעת לאיזה עניין הלכתי קשור הנושא הנידון. כבר כתב החזון איש (קובץ איגרות, כרך א, איגרת לא) שהקושי הגדול בפסיקת ההלכה אינו ידיעת ההלכה אלא דווקא להשליך את ידיעת ההלכה למציאות. דהיינו, להכיר ולהבין לנכון לאיזו הלכה קשורה השאלה הנשאלת.
יש להבין שכדי לפסוק צריך חוכמה ודעת, ולא כל אחד יכול לפסוק. בוודאי בעניינים ציבוריים וכלליים, אי אפשר לתת שכל אחד יפסוק בדבר. לכן צריך לתת את הפסיקה לרבנים גדולים שביחד יתייעצו ויפסקו כפי ראות עיניהם. דהיינו, מועצת הרבנות הראשית לישראל תפסוק בעניינים הציבוריים. כדאי לציין לדברי הגמרא במסכת סנהדרין (ז, ב) שמשם מתבאר שמספר רבנים קודם שהיו פוסקים הלכה מסוימת היו אוספים עוד רבנים כדי לדון עמם. דהיינו, אין כאן פסיקה של יחיד, אלא פסיקה על ידי התייעצות עם עוד רבנים.
לכן, בוודאי בעניינים ציבוריים שיש להם השלכות כבדות משקל, דרושה התייעצות מקיפה. לא ייתכן שכל רב יחליט ויגיד את דעתו בענייני חוק הגיור, ענייני כשרות שקשורים לכלל הציבור וכן הלאה. ומתוך כך אנחנו מבינים את החשיבות של הקמת מועצת הרבנות הראשית לישראל.
נוסף על כך, כיום יש רבים שקוראים לעצמם רבנים ופוסקים הלכה בכל מיני עניינים. הציבור הרחב אינו מודע ואינו מכיר לנכון מי הוא רב שמוסמך לפסוק הלכה ומי אינו מוסמך לפסוק הלכה. לכן, מן הנכון שלפחות בעניינים ציבוריים יהיה גוף מרכזי של גדולי ישראל ששם תהיה ההכרעה, ולא ייטו המון העם אחר כל רב שפוסק הלכה מסוימת.
כך כתב גם הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל (איש על העדה, עמ' 184-183) מה הם התנאים כדי לפסוק הלכה: "ראשית, חובה על האדם להיות למדן. כשם ששומה על האדם המדבר על מתמטיקה או על פיסיקה להיות בקי בכל התחום הזה, כך בדיוק צריכים ראשית לכול לדעת את ההלכה על בוריה, כדי להיות ראוי לדון בכל השאלות שהיא מעוררת. אלא שהלמדנות אינה באה מאליה, על ידי רוח הקודש. צריך להקדיש שנים של לימוד הלכה כדי להבין אותה. שנית, חובה היא, ואין על כך עוררין, להכיר בקדושתה של ההלכה ובנצחיות צביונה המושלם. חייבים להודות שהיא כופה על האדם לממש את תביעותיה בכל הזמנים ובכל המצבים, בלא זיקה להקשר החברתי, הפוליטי או התרבותי. בנוגע להלכה אין מקום להיות בררן ולומר שחלק זה נראה לי והאחר לא... הלכה לחצאין אינה קיימת כלל. שלישית: את ההלכה יש לפרש לאור השיטות, העקרונות והתבניות הקטגוריות של הלוגיקה ההלכתית, אשר חושלו בידי חכמי התורה הראשונים והאחרונים: רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ן, הש"ך, ר' עקיבא איגר, ר' חיים מבריסק ועוד ועוד. מהותה של ההלכה היא המסורת, ומהות זו אינה מתבטאת רק בתוכן ובטקסטים, אלא גם באמצעים הפורמליים של דרך החשיבה ההלכתית שנמסרה מדור לדור". חשוב לזכור דברים אלו כשמעיינים בדבריהם של כמה אנשים ונשים שמחשיבים את עצמם רבנים ומורים הלכות.
טוב לסבול טעות
יש הטוענים שהרי בגלות לא הייתה מועצת רבנים, וכל רב פסק כראות עיניו. אלא, יש להבדיל בין המציאות בגולה ובין המציאות העכשווית. בוודאי אין לנו לקדש את המציאות הגלותית, ואין זו המציאות האידיאלית. כיוון שחזרנו לארץ ישראל, עלינו לשאוף ולנסות להגיע לפסיקה אחידה. אל לנו להמשיך את הדרך הגלותית, כשהציבור היה מפורד למנהגים ולפסיקות שונות. לפחות בעניינים הציבוריים, עלינו לנסות להביא לפסיקה אחידה.
מדברי הרמב"ם, בהקדמה שלו למשנה תורה, אפשר להיווכח בכך שעיקר מטרת הספר היא כדי שלא תהיה תורת כל אחד בידו. כלומר, שלא יהיו תורות רבות בארץ, אלא תורה אחת: "וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בעניין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה, כולם בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול בלא קושיא ובלא פירוק, לא זה אומר וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים".
מטרה זו עמדה מאחורי חיבור הבית יוסף והשולחן ערוך על ידי רבי יוסף קארו זצ"ל: "ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד" (מתוך ההקדמה לספר בית יוסף).
בעל ספר החינוך, בטעם המצווה שיש לשמוע בקול הסנהדרין, כתב: "משורשי המצווה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, ויודע אדון הכול ברוך הוא שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו, יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותיעשה התורה ככמה תורות... וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכול מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי" (ספר החינוך, מצוה תצו).
כשניתנת הפסיקה לכל אחד ואחד, נפתחות תורות רבות ויש יותר חשש לטעויות. אכן, יכול להיות שהסנהדרין תטעה, אבל רצוי שתהיינה טעויות מועטות במקום הטעויות הרבות שייווצרו כשכל אחד יוכל לפסוק כדעתו האישית. לכן, אפילו אם יהיה רב פוסק שיחשוב שמועצת הרבנות הראשית לישראל טועה בהכרעתה, בכל זאת רצויה טעות זו על פני טעויות רבות והרס האומה ביצירת תורות רבות.
לכן מוטל עלינו לכבד ולרומם את הרבנות הראשית לישראל, ובכך נביא לפסיקה אחידה בעניינים ציבוריים. ובוודאי יהיה בכך תיקון שלא ייצאו פסיקות מעוותות מאנשים שמחשיבים את עצמם רבנים ואינם ראויים לפסוק הלכה, ובוודאי לא ראויים לפסוק בעניינים ציבוריים. אז אולי באמת אנחנו צריכים רבנות ראשית לישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
