ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר מלכים
- עיון והקשבה בפרקי דוד
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שילה בן אביגיל
מקור הסמכות של שאול - שמואל שלוחו של א-לוהים מקור הסמכות של דוד - העם
מעמד הנביא בהמלכה:
שמואל הנביא מושח את שאול בארבע עיניים: "וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֨וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ ה֛' עַל־ נַחֲלָת֨וֹ לְנָגִֽיד (י', א). המשיחה היא פעולת הקדשה, בדומה למשכן וכליו (ויקרא ח', י'), בדומה לחניכת הכהנים (ויקרא ח', י''ב). בעקבות משיחת הנביא שאול הוא מלך.
מעמד העם בהמלכה :
עיון והקשבה בפרקי דוד (28)
הרב שמעון קליין
5 - "וירע הדבר בעיני שמואל", מדוע?
6 - יש דרך לבקש מלך
7 - מערכת היחסים בין שמואל לשאול
טען עוד
בעקבות קוראי התגר הטוענים 'שאול ימלוך עלינו ?': העם ממליך את שאול - "וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־הָעָ֔ם לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה הַגִּלְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם הַמְּלוּכָֽה: וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם הַגִּלְגָּ֗ל וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם אֶת־שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י ה֙' בַּגִּלְגָּ֔ל וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י ה֑' וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָל־אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־מְאֹֽד" (יא, יד-טו).
העם מאשר וממליך ללא פעולת משיחה השמורה לנבואה.
מידת היכרות העם את המלך בעת ההמלכה :
שאול אינו מוכר לעם בעת המלכתו על ידי העם (פרק י). בחידוש ההמלכה (פרק יא-יב) קיימת היכרות כל שהיא – בעקבות לחימתו בנחש מלך בני עמון (פרק יא).
השלכות לעובדה שמקור הסמכות הוא שמואל:
מעורבות הנביא בניהול הממלכה :
שמואל ממשיך להיות בעמדת מנהיגות גם לאחר המלכת שאול. בתום מעמד ההמלכה: "וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה... וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ: וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה... " (י', כה); אחרי חידוש הממלכה: "גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽה֔' מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה" (יב, כג); ההוראה: "שבעת ימים תוחל עד בואי אליך" (פרק י); דחיית שאול בשל אי קיום הוראה זו (פרק י"ג); מבחנה של המלכות מנקודת מבטו של שמואל - השמיעה בקול ה'/הנביא. כך בפר' י"ג, וכך במלחמה בעמלק (פרק טו).
יחס העם אל שאול :
העם לא מתואר כמי שאוהב את שאול. אין דיבור ותקשורת בינו לבין העם; "עשה הטוב בעיניך" אומר לו העם פעמיים (פרק יד).
הפרופיל למלך הראוי : כיאה לשליח הא-לוהים נתבעת ממנו סוג של שלימות - "ְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" (ט, ב); "ויִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה (י', כג); וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְֹאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה’ כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ (י, כד); "וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה’ הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ וַיֹּאמֶר ה’ הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים (שמ"א י', כב); שאול זוכה לנבואה, כחיתום לאותות: "וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם" (י', י); וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם (י"ד, כד): שאול גוזר על העם תענית במהלך המלחמה (צדקות אישית).
מודה על חטא: שאול בעמדת המושלם, הדוגמא האישית עומדת בבסיס מנהיגותו, ובהתאם הוא מתקשה להודות על חטא (שמ"א טו).
העם מקבל את כוחו מהמלך:
שאול אינו מקבל כוחו מן העם. גלית מגדיר את מלכות שאול "ואתם עבדים לשאול", ומיצר חוסר אונים לשאול להתייצב מולו.
בהתאם, שאול מוביל את העם בחוזקה: מוציא את העם למלחמה על ידי נתיחת בקר - "כה יעשה לבקרו" (יא, ז); "ויואל שאול את העם" – גוזר צום בעיצומה של מלחמה (יא, כד); מכרית את האוב והידעוני (פרק כח); מחזיק את העם שבעה ימים מול הפלשתים בציפייה לנביא (פרק יג); נלחם מלחמות יזומות ומרשיע את כל העמים מסביב (פרק י"ד); מגרש את הגבעונים מן הארץ 'בקנאו לישראל וליהודה' (ש"ב כא).
פיתוח הממלכה : שאול מקבל את כוחו מהנביא, ובהתאם מקיים אורח חיים צנוע, נושא אישה אחת ופילגש אחת, אינו בונה עיר בירה, לא 'בית מלך', לא צבא חזק וגם לא מדבר עם מלכים שכנים.
ה' ניחם על מלכות שאול, מכיוון שהיא אינה משקפת את הבחירות העמוקות של העם, וגם לא את דבר ה' כפי שהיה ביד שלוחיו עד תקופת שאול. מעמד הנביא בהמלכה:
שמואל הנביא מושח את דוד במעמד זקני בית לחם, ישי ובניו: "וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֘ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־ה֙' אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה" (טז, יג).
בעקבות משיחת הנביא דוד עדיין אינו מלך.
מעמד העם בהמלכה :
אנשי יהודה מושחים ביוזמתם את דוד, ללא נוכחות נביא : תחילה על יהודה בחברון: "וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁ֧ם אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה" (שמ"ב ב', ב')
כל ישראל מושחים ביוזמתם את דוד, ללא נוכחות נביא :
"וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה... וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י ה֑' וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל" שמוא"ב ה, א-ג).
העם מושח ומעניק למלכות דוד מעמד של ערך מקודש .
מידת היכרות העם את המלך בעת ההמלכה:
העם מכיר את דוד שנים רבות קודם המשיחה, ומשיחתם אותו היא ביטוי עומק לרצון העם: "וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ: גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה הָיִיתָה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל... " (ש"ב ה', א'-ג').
השלכות לעובדה שמקור הסמכות הוא העם:
מעורבות הנביא בניהול הממלכה :
שמואל אינו מורה לדוד מה לעשות, ובדומה גם נתן וגד; הוראה אחת של גד הנביא לשוב אל ארץ יהודה ולהתחכך עם העם; נתן הנביא מוכיח את דוד לאחר חטאו בבת שבע.
יחס העם אל דוד:
כלל המעגלים סביבו רוכשים לו אהבה. שאול: "ויבא דוד אל שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי לו נשא כלים" (ש"א ט"ז, כ''א); יהונתן: "ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו ויאהבהו יהונתן כנפשו" (ש"א י"ח, א'); "ויוסף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אתו כי אהבת נפשו אהבו" (ש"א כ', יז); "וכל ישראל ויהודה אהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם" (ש"א י"ח, ט''ז); "ויצו שאול את עבדו דברו אל דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך" (ש"א י"ח, כ''ב; עוד עיין בי"ח, ה); מיכל: "ותאהב מיכל בת שאול את דוד ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו" (ש"א י"ח, כ'; י"ח, כ''ח).
הפרופיל למלך הראוי : הנושא אינו השלימות האישית. בהיבט זה דוד הוא מזרע מואב; "מוזר הייתי לאחי ולבני אימי" (תהלים); יחס מנוכר של אביו ואחיו אליו בעת ההמלכה; לימים חוטא בשני חטאים קשים במעשה בת שבע; דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ומיכל בת שאול בזה לו (ש"ב ו); "… כוחו אינו בשלימותו האישית, כי אם במה שהוא מחולל בעם; בתהלים הוא משמש כשליח נאמן לכל מצבי החיים האפשריים בחיי העם; דוד בתהלים משתמש רבות בדימוי של 'מנצח' על תזמורת. המנצח אינו הנגן המושלם, כי אם מי שמתזמן ומאפשר להתרחשות הגדולה להתרחש; בספר הזוהר: "בר אינון שבעים שנים דמסר ליה לדוד מלכא דלא הוה ליה מגרמיה כלום" (זוהר בראשית תולדות ק"מ, ע"א); נקודת המפתח באישיותו – התהליכים שהוא מחולל בעם.
מודה על חטא : דוד מודה מיד על חטא (ש"ב יב). ללא 'אבל', ללא כל סייג; בעקבות חטאו בבת שבע שורה ארוכה של פרקים שעוסקים בלקיחת האחריות במעגלים הרבים שנפגעו מן החטא.
המלך מקבל את כוחו מהעם:
דרכו אל המלכות מצוידת בסבלנות רבה, שלא לכבוש עמדות, אלא – להמתין ולקבל את כוחו ואת אמונו מן העם – 'לכשתחפץ'; לא פוגע בשאול ובאנשיו גם כאשר רודפים אותו; אינו מתנתק משאול אלא לאחר קבלת רשות ממיכל הממלטת אותו מהחלון (ש"א יט), מהנביא שמואל (שם יט); ומיהונתן (ש"א כ); לאחר מות שאול, הוא ממתין שבע וחצי שנים, עד להבשלה של רצון העם בו; במרד אבשלום עוזב את ירושלים יחף, מפעיל כוח מינימאלי מול אבשלום; לא פוגע בשמעי המקללו במרד אבשלום - "ה' אמר לו קלל את דוד" (ש"ב טז); בדבריו אל גלית: "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" (י"ז, מ''ה) משתקפת עמדה של מי שבא בשם א-להי מערכות ישראל (החיילים) שאת כבודם הוא תובע, ועוד.
פיתוח הממלכה: דוד מקבל את כוחו מן העם, ובהתאם מעמיד ממלכה חזקה ומאורגנת; בונה מערכת שלטונית מפותחת, ומנהל דיאלוג בצורות שונות עם כלל המלכים הסובבים אותו.
מלכות דוד היא היצירה הקרובה ביותר לפרשת המלך שבה מקור הסמכות של המלך הוא העם, והבחירה
הא-לוהית משמשת בו כקומה נוספת של משמעות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
