ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל זצוק"ל
"אבל מי שהוא תמיד שקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית, באור תורה וקדושה ויראה עילאה, מצד רוממות רבון כל העולמים חיי החיים ב"ה, ולא ח"ו ביראה תתאה לבדה מצד עונשי עוה"ז או עונשי עוה"ב - שהיא יראה חיצונית, שאסור לת"ח העוסקים ברזי-תורה בהבנה פנימית להרבות בה, רק לקחת ממנה מעט, כדי לייסר את הגוף ונטיותיו הגסות, במידות רעות ותכונות מגונות ח"ו, אבל העיקר צריך להיות הלב מלא אהבה קדושה, ויראה עליונה, מסוד קדושים, כיראת מלאכי-מעלה גיבורי-כוח עושי דברו".
עבודת ד' ביראה תתאה וביראה עילאה
בדברי הנביא ישעיה מתאר הפסוק את התנועה של מלאכי השרת "בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף", ביאר האר"י הקדוש שתאור זה עוסק בעבודת האדם ביראת ד', ישנה יראה תתאה (תחתונה) וישנה יראה עילאה (עליונה), והן הנותנות לאדם את היכולת לעופף להתקדם בעבודת ד', אי אפשר להתקדם לולי שתיהן. יראה תתאה היא ההבנה כי הקב"ה הוא "בעל הבית" של העולם וממילא יש להישמע להוראותיו. יראה תתאה היא הבסיס לעבודת ד', היא הכלל המביא למעשה לקיום מצוות עשה והיא השורש ומקור היניקה למצוות לא תעשה. מדרגה זו היא השער לעבודת ד', משם אנו נכנסים להבנה שאנו צריכים לקבל עלינו עול מלכות שמים, ומתוך קבלת העול, נוכל להתקדם למדרגות גבוהות יותר. יראה עילאה היא מדרגה גבוהה מאד, היא נולדת מההכרה בגדולת הבורא, איך כל דבר נולד ונתהווה מאין ליש בדבר ד' ורוח פיו, לכן הבריאה בטלה כלפיו כאין וכאפס, מתוך כך האדם מגיע להכרה בגדלותו יתברך. יראה זו נובעת מהתבוננות בגדלות הבורא יתברך, כפי שהוא מתגלה בעולמות הרוחניים והגשמים. "אם אין חכמה אין יראה" (אבות), כדי להגיע לחכמה זו צריך להתבונן בעומק החכמה מתוך ביטול כלפי הבורא יתברך ולהיות 'כלי רוחני' לקבלת אורו. "בתחילה צריך לכנוס בשער היראה - יראה תתאה, ועל ידי זה זוכה לחכמה - זו תורה. ואף על פי מי שזכה לחכמה, לא הגיע עדיין לתכלית העבדות עד שזוכה ליראת הרוממות" (מאור ושמש).
"ת"ח כאלה הנם מכירים בטבעם את טבע הסגולה הפנימית, ויודעים להפריד ממנה בדבקות-מחשבתם את הקליפה הבחירית, והם חייבים ומוזהרים על זה לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש להם, כדי לעורר יותר ויותר את כוח הטוב הצפון בהם, עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי ויכניע אותו. ופעולת חכמים לוקחי נפשות כאלה אינה חוזרת ריקם בשום פעם; לפעמים פעולותיהם נראות בגלוי, ע"י מה שהמקורבים מהם מטיבים את מעשיהם, ומישרים את דעותיהם יותר בפועל ולפעמים נכנס רק גרעין פנימי בהם, וכבר בטוחים הם שלא יפטרו מן העולם בלא תשובה, ואפילו אם חלילה יהיה המושפע כל כך גרוע עד שהוא בעצמו לא יזכה לשוב בתשובה, יפעול כוח הגרעין הזה על טבע-נפשו ונפיק מיניה זרעא מעליא, שישוב בתשובה, ויתקן גם כן את נפש אביו, כדין "ברא מזכא אבא". והשי"ת יודע, שלא את כל הפושעים אני מקרב, כי אם אותם שאני מרגיש, שכח סגולי גדול מונח בפנימיותם ודרכים רבים ישנם לידיעה זו, וספרים גדולים צריכים לכתוב בזה כדי לבאר גם רק שמץ מהדבר הגדול הזה".
תפקידם ומעלתם של תלמידי חכמים פנימיים
תלמידי חכמים בעלי יראת הרוממות, היראה העילאה, אינם יכולים לשבת בחיבוק ידיים, הם נקראים מפנימיותם להיות פועלים ושותפים בתיקון והשלמת המציאות. תלמידי חכמים נקראים לחיים של יצירה, לבנות עולמות רוחניים על פי עולמה של תורה מימים ימימה. היכולת לזהות את הסגולה הפנימית שמפעמת בלבות האנשים, ולהסיר ממנה את הקוצים ולהתחבר לשושנה נקייה מהסיגים והחוחים. פעולה ארוכת טווח, לא תמיד רואים את התוצאות תיכף ומיד. אבל, מובטחים אנחנו שתשובה תגיע ותעשה, אם לא בדור הזה - בדורות הבאים, בנו או בן בנו, כיון שכוח ההשפעה פועל ומכשיר את הדרך לקראת תיקון והשלמה. הדורות המתוקנים יהיו בבחינת "ברא מזכה אבא" (בן מזכה את אביו) ברא – הבן על ידי שעושה מצוות ומעשים טובים הרי מזכה הוא את אביו ונעשו המצוות והמעשים הטובים עבור אביו שבעולם העליון, מושג נוסף "ברא כרעא דאבוה" (בן הוא רגלו של אביו) כרעא – כרגליים שעל ידיהם יכול להיות הולך אף בעולם העליון.
"ועל אותם שכבר אבדו גם את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי, אמר דוד הע"ה: "הלא משנאיך ד' אשנא", ובדרך כללות מסרו לנו חז"ל סימנין על-זה. והמינים והכופרים על פי רוב אבדו גם את הסגולה הפנימית, ומדה זו נוהגת ברוב הדורות, אבל דור של עקבא-דמשיחא הם יוצאים מכלל זה, שהם כדברי תקוני זוהר "טוב מלגאו וביש מלבר". והם "חמורו של משיח" שנאמר עליו "עני ורוכב על חמור", והכונה: כמו חמור, שמבחוץ יש בו שני סימני-טומאה, א"כ הטומאה בולטת בו יותר מבחזיר וגמל וכיו"ב, שיש בהם סימן-טהרה אחד עכ"פ, ומ"מ יש בו בפנימיותו ענין-קדושה ג"כ, שהרי הוא קדוש בבכורה, וענין מה שהתורה אמרה ע"ז שם "קדש לי" הוא גדול מאד מאד".
סימני טהרה ופדיון חמור
הקדושה מתגלית בעולם ברבדים שונים, באומה הישראלית, וגם שם היא מוצאת מדרגות פנימיות כהן, לוי וישראל. בארצות, ארץ ישראל היא קדושה בקדושת עולמים וגם בה אנו מוצאים מדרגות: ירושלים, בית המקדש, קודש הקודשים, עבר הירדן המזרחי וסוריה שנקראת 'כיבוש יחיד' והיא ברמת קדושה אחרת. גם בבעלי החיים הראויים לאכילה ישנם כללים מי ראויים לאכילה, בבהמה מפריס פרסה ומעלה גרה הם התנאים הבסיסים, הקדושה מתפשטת באדם ואף בבהמה, במקום ובזמן. בבעלי החיים הטהורים התנאים ההלכתיים הינם מפריס פרסה ומעלה גרה, הגמל הינו בעל סימן אחד מעלה גרה אך אינו מפריס פרסה, יש לו סימן פנימי אך לא סימן חיצוני. החזיר לעומתו מפריס פרסה סימן חיצוני, אך אין לו סימן פנימי מעלה גרה. החמור נטול שני הסימנים, אינו מעלה גרה - סימן פנימי, וגם לא מפריס פרסה - סימן חיצוני. אף על פי כן, ציוותה עלינו התורה "וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה' וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה". אם כן, אנו נפגשים ערב יציאתנו ממצרים בשלושה מעגלי בכורה, בכור בהמה טהורה - לקורבן לד', בכור אדם - פדיון ע"י הכהן, בכור 'פטר' חמור - פדיון או עריפה. בתורה מתוארת השאלה, מה נשתנה פטר חמור משאר כל הבהמות הטמאות שאין בהם פדיון, ובעוד התורה מתארת קדושה ביחס לחמור שאין סימני טהרה כלל? הגמרא (בכורות) מעלה שאלה זאת ותשובתה: "אמר ר' חנינא: שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? אמר לי: גזירת הכתוב היא. ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים".
המהר"ל מפראג (חידושי אגדות) מבאר "כי החמור הוא התעלות למי אשר רוכב עליו, כמו שהיה אצל אברהם שנאמר בו: ויחבוש את חמורו (בר' כב:ג), והוא היה מורה על התעלות אברהם... וכאשר יצאו ישראל ממצרים ונתעלו ישראל על מצרים, ולכך היה להם חמורים בשביל התעלות שלהם. ומפני זה היו ראויים ישראל ליקח את ממון של מצרים, כי התעלות ישראל על מצרים כמו האדון על העבד, שמה שקנה עבד קנה רבו. ולכך החמורים נשאו ממון של מצרים, כי התעלות של ישראל מורה כי ממון של מצרים - של ישראל, וכל דבר שהוא מתנשא שייך אליו חמור כמו חמורו של אברהם, של משה, וחמורו של משיח. ומפני כך, אף על גב שבשאר בהמות טמאות לא שייך בכור, גבי חמור שייך, כי החמור בפרט הוא מיוחד שהרוכב מתעלה עליו, ואין מתעלה רק על ידי מי שיש בו ענין של ראשית כמו שהוא החמור . רבותינו ז"ל הפליגו מאוד בחכמתם לגלות מצפוני החמור, ולמה באלו שלשה דוקא שהם אברהם משה ומשיח כתיב שרכבו על חמור. דע כי כל רכיבה הוא מורה על שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו... וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה, לא התנשאות שהוא למלכים... אבל התנשאות זה התנשאות מעלה קדושה ומעלה נבדלת שהיו קרובים אל מעלה אלקית, נתן להם הקדוש ברוך הוא להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהוא רוכב על החמריות, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר ".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
