ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- גאולה - מצב בלתי הפיך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
א. סם חיים וסם המוות
הסכנה בגישה המשיחית ברורה. כל הניגש להפיץ את הרעיון המשיחי, עליו להיות ער לכך, שהעֵסק ברעיון זה במהלך הדורות, הכשיל לא אחת את העוסקים בו בכשלונות נוראים.
גדולי הדור, ובראשם הרב קוק האב ובנו יחידו, הרב צבי יהודה, היו ערים מאד לנקודה רגישה ומועדת זו, ועל כן הרבו לבאר את שיטתם באופן כזה שלא יבואו על ידה התלמידים וישתו מים רעים ונמצא שם שמים מתחלל. אולם יש לדעת כי כך טבעם של דברי תורה, שהם יכולים להיות סם חיים או לחילופין סם המוות, "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". ככל שעסוקים ברעיון בעל עוצמה יחודית, שורשית, אוחזים ב"שורש האמונה ושורש המרי" כאחד. סם החיים היותר מתוק, יכול להתהפך בין רגע לסם המות. זוהי תכונתנו הסגולית כעם, נמשלנו לכוכבים - ולעפר. שכשאנו מבינים את דבר ה' לאשורו, כאשר אנו עם נורמלי - אנו עולים עד לכוכבים, אך כאשר איננו "נורמאליים", אין לנו מציאות ביניים, אנו יורדים עד עפר.
ב. תיפח רוחם של מחשבי קיצין
חז"ל אמרו 1 :
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו"
מצד שני, אנו מוצאים בדברי חז"ל מאמרים רבים שיש בהם סימנים מובהקים, שבאפשרותם אפשר לנו לזהות, אימתי "בן דוד בא" 2 :
ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי אלעזר אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר
מהו היחס בין שתי מימרות אלו? מדוע מסרו לנו חז"ל את סימני הקץ בעוד שהם עצמם אמרו "תיפח רוחם של מחשבי קיצין"?
נראה שההבדל הוא בין אם מדובר על חישוב קץ נסתר, לבין התבוננות על קץ מגולה. כשעסוקים בחישוב הקץ, בשעה שהקץ עדיין לא מופיע בשינוי ממשי בעולם הזה, כשמדובר בהתבוננות במהלכים פנימיים ונסתרים - כאן מזהירים חז"ל את מחשבי הקיצין לבל יפרסמו חישוביהם ברבים, שמא יבוא הזמן ובפועל לא יארע דבר, אזי ישנו חשש לשבר אמוני בביטחון בגאולת ישראל. חז"ל אינם אומרים "תיפח רוחם, משום שהם טועים". יתכן שאין מדובר בטעות. הרבה קיצים לגאולה, והסיבה לכך שאין נגאלים באותו הקץ נובעת ממניעות שונות, אך היה מקום למחשבה. חישוב הקץ משמעותו, שזהו זמן שיש בו סיכוי לגאולה, שהוא מסוגל לגאולה. וחז"ל המליצו, שלא לדבר על "סיכוי לגאולה", משום "תוחלת ממושכת מחלה לב", היות במצב לא ברור: "יבוא או לא יבוא", גורם לכך שהנפש עייפה מהסיכוי. נפש האדם יכולה לפעול רק מתוך מצב ודאי.
לעומת זאת, נתנו בידינו חז"ל את הכלים לזהות, אימתי הוא הקץ המגולה. כאשר מתחילה הגאולה להתממש בפועל בכלים טבעיים של העולם הזה, "מתגייסים" כביכול חכמינו לסייע בידינו להבין מה הקב"ה עושה, לסייע בידינו להבין את המציאות, על מנת שנדע מה ה' שואל מאיתנו לעשותו.
ג. הסיכוי לגאולה הופך לספקות שגורמות לשב לאל תעשה
הבדל גדול יש, בין אדם הנמצא ודאי בתהליך הגאולה, לבין מי שפועל רק מתוך ניצול ה"סיכוי לגאולה". ניקח לדוגמא את השאלה, היאך יש להתיחס לחבלי ארץ ישראל, ששבנו אליהם בחסדי ה' לאחר מלחמת ששת הימים. ככל שאנו ודאיים בעובדת רצונו של הקב"ה, להשיבנו אל כל מלוא רוחב ארצנו, כך נייחס חשיבות גדולה להתישבות בחבלי ארץ אלו. אנו נראה בניסים הרבים שעשה ה' עימנו במלחמה, כקריאה שה' קורא לנו: "הנה אני פותח לך עמי, פתח נוסף בתהליך הגאולה". אולם זה המתלבט, בלא לדעת בוודאות שאנו אכן במסילה העולה בית אל, יתחיל הספק לכרסם בליבו: שמא איננו ראויים לגאולה? ועל כן טוב נהא עושים, להותיר את מצות ישוב הארץ לדורות הבאים?... כללו של דבר, כיון שאין בוטחים בסיעתא דשמיא - אין סיעתא דשמיא! מעדיפים "שב ואל תעשה", ודוחים "קום ועשה".
ד. בין משיחיות שקר למשיחיות אמת
כיון שאנו עסוקים בניתוח מהלכים נגלים, ואיננו עסוקים ב"מיסטיקה משיחית", ממילא לא ניגרר למעשים, שאין בהם אחיזה בחיים הממשיים.
אנו מדברים בהחלט על דור הזכאי לגאולה. אולם מצד שני, אנו מרחיבים ומאריכים לבאר, כי לבושיה ושפתה של הגאולה שאיתה אנו נפגשים, הינם לבושים של עולם הזה, המתלבשים בלשון בני אדם. זהו כוחה של תורה, שגם בשעה שהיא מדברת בדברים נשגבים ועליונים, היא מוצאת את הדרך להלבישם בלבושים אנושיים. "דברה תורה כלשון בני אדם". כך גם הגאולה שאנו נמצאים בתוכה, הננו מאמינים, כי שורשה של הגאולה טמון ברבדים היותר פנימיים של המציאות, בדברים היותר סמויים מעיני הבריות, אולם מתלבשת היא בצורה ממשית ועממית, בתנועות הנראות כביכול כתנועות אנושיות.
בודאי שמתוך גישה זו אנו זהירים להתרחק הרבה מכל מעשה שאינו בתחום הטבעי-אנושי-נורמלי. אנו עסוקים כל כולנו בביאת המשיח, אבל יודעים להבחין היטב בין משיחיות-שקר, הפוזלת לשלוח ידה להתעסק בתחומים מעורפלים, שהם מחוץ לגבולות עולם הזה. אנו עסוקים במשיחיות-אמת, שעניינה עשיה דקדושה בתוך עולם הטבע. אנו שקועים עד צואר בעולם התיקון, בכל מה שניתן בידנו לעשות, וכל זאת אנו פועלים מתוך אמונה גדולה.
דוקא אנו, הרואים בתהליכים הטבעיים את הגאולה המתרחשת לפנינו, מעמיקים להפנים בתוכנו בכל יום שעובר, כי הגאולה באה קמעא קמעא. איננו קצרי רוח להשכים בכל בוקר לומר: אולי היום יתחולל הנס. חֵלֶף לצפות בצורה פסיבית לנס שיבוא ויגאלנו, אנו פועלים בדרכים אנושיות וטבעיות להביא את אותו הנס הגדול. מי שהוא מלומד באלפי ניסים קטנים, "על ניסיך שבכל יום עימנו", הוא "בעל הנס המכיר בניסו", שאיננו כפוי טובה כלפי בוראו. מאמר חז"ל - "היתה נטיעה בידך ובא אדם ואמר לך: בָא משיח! קודם טע נטיעתך ואחר צא והקבל פני משיח!" - הוא אור לנתיבתנו.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
