ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
מאז ומתמיד, התייחסו יהודי הגולה בכבוד ובקדושה לפירות ארץ ישראל, ואף כאן התאספו כל בני הקהילה כדי לחלק ביניהם את הפרי, ולזכות לאשר נכספים אנו בברכה – 'לאכול מפריה ולשבוע מטובה'.
באותו מקום לא היו מצויים רימונים. והנה, פתחו בני הקהילה את הרימון, וגילו שהוא מורכב מקליפה וגרעינים רבים. בהרבה פירות, זורקים אנו את הגרעינים, ואוכלים את הפרי. אף בפרי זה, החליטו בני הקהילה לזרוק את הגרעינים, ולאכול את הפרי... הקליפה.
חלקו כולם את הקליפה ביניהם, וסעדו ממנה ביחד בחבורה. איש לא התלונן על טעמה המר של הקליפה, מפני כבוד ארץ הקודש. לימים, עמדה להם הזכות הגדולה של חיבת וכבוד ארץ הקודש שקיימו בגופם, וכל בני הקהילה זכו לעלות לארצנו הקדושה. (סיפר ר' ישראל אריאל, הובא חוברת שבט – תנועת רבי חייא).
סיפור זה צופן בחובו משל לעניינה של ארץ ישראל. בתורת הפנימיות, הפרי מייצג את הרוחניות והתוך הפנימי, ואילו הקליפה מייצגת את החומריות והחלק הגס החיצוני, ואפילו – השלילי. בסיפור זה, הקליפה אכן מרה, אך בני הקהילה המתייחסים אליה בחרדת קודש, הופכים אותה לפרי. וכך בארץ ישראל, הצד הגשמי והחומרי הוא כולו רוחני. בכל העולם הגשמיות זו קליפה, ואילו בארץ ישראל הרי היא פרי.
עניין זה מופיע בפרשת בשלח בסוף פרשיית המן. משה מצווה בדבר ה' לאהרון: "קח צנצנת אחת, ותן שמה מלוא העומר מן, והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם... ויניחהו אהרון לפני העדות למשמרת".
מקרא זה תמוה ביותר, שהרי פרשת המן נאמרה עוד בטרם נבנה המשכן, ובטרם זכינו לקבלת העדות – הלא היא התורה הקדושה, שהיא העדות בין ה' ובינינו (רש"י שמות כה, טז). אם כן, בזמן שניתנה פרשת המן, לא יכול היה אהרון לתת את צנצנת המן לפני העדות בקודש הקודשים.
ואכן, המפרשים בפרשתנו מרגישים בתמיהה זו, ומיישבים אותה בכך ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה', "ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אוהל מועד" (רש"י טז, לג).
ובכל זאת, מבין השיטים מבצבצת ועולה התובנה המופלאה, שפרשת המן היא המקום הראשון בו מוזכרים בתורה - המשכן והעדות, שתי הצינורות הרוחניים המחברים את ישראל לאביהם שבשמיים. כקרני השמש המנצנצות עוד בטרם תעלה החמה, ומבשרות את בוא האור, כך מבליח אור המשכן והתורה כבר בפרשת המן. המן הנאכל כאוכל 'חומרי' הופך למבשר רוחניותם של ישראל.
ובעצם, לא רק את המשכן והתורה מביא המן בכנפיו, כי אם גם את יום השבת. מצוות השבת מתגלה לישראל דרך מנת המן הכפולה של יום שישי. כידוע, השבת היא הפסגה הרוחנית של השבוע, וגם הפסגה הרוחנית של ימי העולם – מעין עולם הבא. השבת רומזת גם לגאולה, עת יתגלה ה' לעולם לבדו, שהרי כל אלף שנים משנות העולם היא כנגד יום מימי הבריאה – "ששת אלפים שנה יהיה העולם, ואחד חרב, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ראש השנה לא.).
נשאלת השאלה – מדוע כל העוצמות הרוחניות של ישראל – המשכן והתורה, השבת והגאולה, מופיעות לראשונה בפרשת המן?
התשובה גנוזה בתופעה המוכרת לנו מחיינו. כידוע, האדם מרבה בשחר ימיו בבכי. במבט ראשוני, התינוק בוכה בעיקר, כדי לקרוא לאימו ולרמוז לה שהוא רעב לאוכל. אולם, במבט עמוק יותר התינוק בוכה, כי הוא רעב לאהבה ולתשומת לב. לא לחינם, מקום יניקתו של התינוק הוא כנגד הלב של אימו, מרכז האהבה והרגש.
בתחילת החיים, נראה שהאדם רעב בעיקר לאוכל חומרי, אולם ככל שמתקדמים החיים אנו מגלים יותר ויותר שאנו זקוקים בעיקר לאהבה ורוחניות. כשאנו מעמיקים בכך, אנו מגלים שבתחילת החיים קיבלנו את האהבה בעיקר דרך האוכל, כי עדיין לא היינו בשלים לדרכי תקשורת מרוממות יותר. אך גם בהמשך החיים, כשיש לנו דרכים גבוהות יותר לבטא קשר נפשי, עדיין האוכל מהווה לעיתים דרך נלווית לביטוי אהבה וחום. 'אוכל של אמא' הוא ביטוי לדרך להעביר אהבה, פינוק וחום. (כמובן, חשוב לא להתבלבל ולהפוך זאת לדרך מרכזית, כפי שיש שמתבלבלים ומחפשים אהבה וסיפוק בעיקר דרך האוכל. זוהי הסיבה להשמנה ואכילת יתר, בשעה שאנו חווים קושי נפשי).
כך גם בעת לידתנו כעם. בתחילה קיבלנו את ה'מן'- האוכל המתאים לנו, ואחר כך קיבלנו את הרוחניות – תורה, מקדש וגאולה. אולם, כשם שבתחילת החיים אנו מקבלים אהבה ורגש דרך האוכל, כך עם ישראל החל לקבל את סגולותיו הרוחניות דרך המן. לפיכך, נרמזו המקדש והעדות בפרשת המן, וניתנה לנו השבת המהווה מעין עולם הבא כבר בתוך חיי העולם הזה.
ובהמשך חיינו כעם, כבר הבאנו בעבר בבימה זו את דברי ה'חסד לאברהם', שפירות הארץ הקדושים הם המשך למן, ומבטאים את העובדה שאוכל חומרי יכול להיות כל כולו רוחני. ואכן פירות אלו מלווים את מהלך התקשרותנו הרוחנית לה' במצוות התורה והמקדש. רק בפירות אלו נצטווינו במצוות התלויות בארץ – תרומות ומעשרות, לקט, שכחה, פאה ושביעית (קידושין א, ט). פירות אלו הם גם המבטאים את קדושתה של הארץ, בכך שרק הם כשרים לחלק ממצוות המקדש – "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר, והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות (כלים א, ו).
בט"ו בשבט הקרוב נאכל ונתחבר לרוחניותם של פירות הארץ, ובכך נזכה לאור הגאולה שאף הוא בפירות הארץ, כדברי רבי אבא: " (סנהדרין צא. ורש"י) אין לך קץ מגולה מזה, שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" !
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
