מיתוס המאבק בין דת למדע

משפחה חברה ומדינה
תורה ומדע

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

2 דק' קריאה

אתאיסטים אוהבים לתקוף מיתוסים של אחרים, אבל מתברר שגם להם יש מיתוסים משלהם. למשל, מיתוס המלחמה בין דת למדע. אתאיסטים רבים מתארים את ההיסטוריה כמאבק שהתחולל בין הדת הקנאית והחשוכה (איזו דת? - כל הדתות, מבחינתם כולן אותו הדבר), לבין המדע הנאור והמתקדם, שבסופו ניצח כמובן המדע. כך למשל כותב יובל נח הררי, בספרו "21 מחשבות על המאה ה-21":
"בעידן הקדם-מודרני דתות לקחו על עצמן את האחריות לפתור מגוון רחב מאד של בעיות טכניות בתחומים כמו חקלאות... גם רפואה הייתה בתחום אחריותם של חכמי הדת" (עמ' 130); "ניצחונם של המדענים הוא כה המוחלט, עד שעצם ההגדרה של הדת עברה שינוי. אנחנו כבר לא מקשרים דת עם חקלאות או רפואה, וקנאי דת רבים סובלים מאמנזיה קולקטיבית, ומעדיפים לשכוח שהדת שלהם אי פעם טענה לעליונות בתחום גידול צמחים או ריפוי חולים" (שם 131).
אלא מי שסובל כאן מאמנזיה מרשימה, או שמא פשוט בבורות מדהימה, הוא הררי עצמו. בואו נדבר על היהדות (כי אחרי הכל, זו הדת שלנו שמעניינת אותנו). מתי בדיוק לקחה על עצמה היהדות את האחריות "לפתור בעיות טכניות" בתחום החקלאות או הרפואה? ההפך הוא הנכון - היהדות מלמדת שה' הוא המחליט האם ירדו גשמים או לא, והאם חולים יבריאו או ימותו. אכן, היו נביאים וצדיקים שה' שמע לתפילותיהם ואף חולל עבורם ניסים (לא שהררי יאמין לזה, כמובן), אבל אפילו להם לא הובטח דבר. האדם עובד את האל, לא האל את האדם. תפילה איננה מאגיה, וביהדות היא מעולם לא נתפסה ככזו.
מתי בדיוק התיימרו אנשי הדת להחליף את המומחים המדעיים? התורה עצמה מורה לפצועים לפנות לרופא - "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כא, יט). התלמוד מכיל עשרות דפים של תרופות ורפואות טבעיות, על פי התפיסות הרפואיות של אותו הזמן, ותיאורים של חכמים שעסקו ברפואה או פנו לרופאים; רבים מגדולי ישראל היו רופאים במקצועם - רמב"ם, רמב"ן, רלב"ג ועוד. האם כל אלה סבלו מ"אמנזיה קולקטיבית" ושכחו שכיהודים דתיים תפקידם הוא להתפלל לאל, ולא להציע תרופות?
המדענים לא "ניצחו ניצחון מוחלט", כי מעולם לא היתה מלחמה בינם לבין אנשי הדת. תזת הקונפליקט, הטוענת שקיים קונפליקט מהותי בין דת למדע, נדחתה מזמן על ידי רוב ההיסטוריונים של המדע (ראה למשל מאמריו של יקי מנשפרוינד). היא אהובה כל כך על אתאיסטים כמו הררי, משום שהיא מאפשרת להם לנכס את המדע לצדם ולהציב את עצמם מול אנשי הדת החשוכים, מתנגדי המדע; אולם רבים מגדולי המדענים בכל הזמנים היו והנם אנשים דתיים, בני דתות שונות, שמעולם לא ראו כל סתירה או מאבק בין אמונתם לבין המדע, אלא להפך. חוץ ממקרים בודדים, כמו ג'ורדנו ברונו וגלילאו גלילי (שגם אצלם היה הסיפור מורכב יותר מ"האשמה בכפירה"), או סוגיות מסוימות כמו האבולוציה - איפה בדיוק ראינו שהיתה מלחמה בין דת (כל הדתות!) לבין המדע? התיאור של הררי את הדת, אינו אלא תיאור דמיוני של דת מדומיינת, שבה אנשי הדת הם מאגיקנים המתחרים עם המדענים מי יחולל יותר פלאים. זה אינו תיאורה של היהדות, וככל הידוע לי גם לא של הנצרות והאיסלם, שגם מתוכם קמו לא מעט רופאים ואנשי מדע. דחליל ותו לא. אלא שלאתאיסטים חשוב מאד לשמור על הדחליל הזה - כי אם תתברר האמת, שאפילו על המדע הם לא יכולים לקחת קרדיט, במה כבר יוכלו להתגאות?

באדיבות "מכון ידעיה".

תורה ומדע