ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבועות
מדוע כשמת קודם הלווה אנו אומרים שאין אדם מוריש שבועה לבניו? רש"י (ד"ה נתחייב) מסביר שהיורשים אינם יכולים לגבות בשבועה לפי שאינם יודעים בבירור שלא נפרע אביהם ולכן אינם יכולים להישבע שלא נפרע כפי שהיה צריך להישבע אביהם. אין כוונתו שלעולם לא ניתן להסתפק בשבועת יורשים "שלא פקדנו אבא" שהרי גם לרב ושמואל סומכים על שבועה זו במקרה שהמלווה מת קודם, אלא שכאן הואיל ואביהם כבר התחייב בשבועה, שוב היא לא פוקעת ולא ניתן להסתפק בשבועת היורשים תחתיה.
כך גם הרמב"ם (מלווה ולווה יז, ג) הסביר את נימוק בגמרא, וזו לשונו: "ואין אדם מוריש שבועה לבניו שאינן יכולין להשבע שלא נפרע אביהם כלום".
הרמב"ן (ד"ה הא דתנן במילים "וכן אמרו") והריטב"א (ד"ה מתני') מביאים את דברי ר"י אלברגילוני שכתב שאם מת קודם המלווה ואחר כך הלווה שאז בני המלווה גובים בשבועה שלא פקדם אבא, ואחר כך מתו גם הבנים, בני הבנים אינם יכולים לגבות בשבועה שלא פקדום. הרמב"ן והרא"ה חלקו עליו, והסביר הרמב"ן דחייתו שבמקרה זה גם הבנים וגם בני הבנים בתכסיס אחד מהם, כלומר שניהם נשבעים באותו הנוסח "שלא פקדם אביהם", ואין לדמות למקרה של רב ושמואל ששם האב נשבע שבועת ברי שלא נפרע והיתומים רק שבועת שמא שלא פקדם אביהם אולם אינם יכולים להישבע בברי שלא נפרע אביהם.
משמע שר"י אלברגלוני הבין שהסברא אינה העדר יכולתם להישבע כמו אביהם. מה היא סברתו? בעל התרומות (שער יד חלק ב סעיף ג) מסביר שהוא ביאר את הטעם שאין אדם מוריש שבועה לבניו משום שכל ממון שאין אדם יכול לגבות אלא בשבועה אינו זוכה בו עד שישבע, ואם מת לפני שנשבע אינו יכול להורישו, ודבריו הובאו בסמ"ע (קח ס"ק לג).
הגר"א (קח ס"ק מד) מוסיף ביאור בדברי בעל התרומות ומסביר שהטעם שאינו יכול להוריש ממון שאינו זוכה בו עד שישבע הוא שממון זה נחשב לדבר שאין בו ממש בידיו.
הברכת אברהם מביא יסוד לדברים מדברי ההגהות מרדכי (סוף בבא בתרא) שנפסקו ברמ"א (רעו, ו): "אין היורשין יורשין דברים שאין בהם ממש". יסוד זה מצאנו גם בדברי הרא"ש בבבא בתרא (פרק ד סימן ז) הכותב שכמו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה לחבירו האוויר, ולכן מי שהיה כותלו סמוך לחצר חבירו והקנה לו בעל החצר שיוציא זיזים מכותלו לאוויר חצרו לא עשה ולא כלום, שאין האוויר נתפס בקניין. אולם בדברי ההגהות מרדכי מחודש שיסוד זה נכון לא רק במכר אלא אפילו בירושה.
נפקא מינה נוספת תהא בין השיטות, אם בני הבנים היו ליד סבם ויודעים שלא היה פירעון, שאז לפי רש"י וסייעתו יוכלו להישבע וליטול כי הם יכולים להישבע שבועת ברי כמו סבם, ואילו לפי ר"י אלברגלוני כלל לא זכו בזכות הגבייה. בברכת אברהם מביא נפקא מינה דומה נוספת, מה הדין אם בני הלווה יודעים שהחוב לא נפרע, האם מחוייבים לשלם או לא.
הרמב"ן כותב שמלקוחות היורשים כן גובים כי אפשר עקרונית לגבות גם מהלווה ללא שבועה. הברכת אברהם מקשה על כך שפסיקה זו תובן דווקא לפי שיטת ר"י אלברגלוני שממון הנזקק לשבועה אין שמו ממון גמור ואינו עובר בירושה, ואם כן כאן שיש דרך להשיגו גם ללא שבועה כן נחשב לממון גמור, אך לפי סברת הרמב"ן שאינם יכולים להישבע את שבועת אביהם גם כאן שייכת הסברא, שהרי בגבייה מלקוחות גם אביהם היה חייב להישבע, והשבועה שהיה מחוייב בה היא שבועת ברי, והיתומים אינם יכולים להישבע בברי. ועיין שם בתירוצו. ולכאורה יש להשיב על קושייתו, שכאן הואיל ועדיין יש אפשרות לגבייה ללא שבועה, לא חל על האב חיוב השבועה ובמקרה כזה אנו מסתפקים גם בשבועת "שלא פקדנו" מהיתומים, כפי שרואים במקרה שהמלווה מת לפני הלווה, שאז מסתפקים בשבועת "שלא פקדנו" מהיתומים בגלל שבחיי אביהם עדיין לא חל חיוב שבועה. יתכן שזו גם כוונת הברכת אברהם בתירוצו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
