ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום טוב
הקדמה
יש מחלוקת האם יש איסור דאורייתא לבשל מיו"ט לשבת. לסוברים שיש איסור דאורייתא, האיסור הוא רק כשאין סיכוי בכלל שישתמש באוכל ביו"ט, אבל אם מבשל בעוד היום גדול, כיוון שאם היו מגיעים אליו אורחים, היה נותן להם את האוכל, מותר לבשל אז גם לשבת. מעיקר הדין נפסק שאין איסור מהתורה בבישול והכנה מיו"ט לשבת, אך חוששים לשיטה זו, ולכן לכתחילה יש לסיים הכל מוקדם.
גם כשאין איסור דאורייתא, חכמים אסרו לבשל מיום טוב לשבת: א. כדי שלא יטעו ויבשלו ליום חול (רב אשי: משום כבוד יו"ט). ב. כדי שיכינו צורכי שבת כראוי (רבא: משום כבוד שבת), אך התירו ע"י היכר שנקרא ערוב תבשילין.
כיצד ומתי מערבים?
בערב יום טוב לוקח פת כביצה (לשו"ע די בכזית) ותבשיל שיש בו כזית (מצד הדין לכו"ע די בתבשיל בלבד), ומברך "על מצות ערוב" ואומר "בהדין ערובא יהא שרא לנא לאפויי, ולבשולי, ולאטמוני, ולאדלוקי שרגא, ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא" (בערוב זה יהיה מותר לנו לאפות, לבשל, להטמין, להדליק נר ולהכין כל צרכינו מיום טוב לשבת). וצריך לומר את הנוסח בלשון שמבין ולפי הרמ"א, אמירת הנוסח מעכבת (אבל הברכה לא).
לכתחילה יש לבשל את התבשיל לצורך הערוב בעריו"ט, אך אפשר גם להשתמש בתבשיל שבושל לפני כן. ראוי שהפת והתבשיל יהיו מכובדים, אבל מעיקר הדין ניתן לערב בכל תבשיל ובתנאי שהדרך ללפת בו את הפת (למעט תבשיל כמו דייסה שאוכלים אותו בפני עצמו ובלי לחם).
מה עושים עם הערוב?
הפת והתבשיל (ולפחות כזית מכל אחד) צריכים להיות קיימים כל זמן שרוצים לבשל לשבת, אבל ראוי להשתמש בפת כלחם משנה ולאוכלו בסעודת שבת שכיוון שנעשתה בו מצווה אחת, יעשו בו מצוות נוספות.
מי ששכח לערב
מי שלא הניח ערוב תבשילין בעריו"ט, יכול להניח בבין השמשות כל עוד הציבור לא קבלו יו"ט באמירת "ברכו". נזכר בבית הכנסת שלא הניח ערוב ואם יחזור לביתו יפסיד זמן מנחה (לפי המשנב"ר יערב ע"י שליח או יאלץ להקנות את חומרי הגלם לאחרים שערבו כדי שיבשלו בשבילו ולפי הילקוט יוסף יכול במקרה זה לערב על תבשיל שיש לו בביתו, למרות שאינו מחזיק בתבשיל).
מי שלא ערב כלל מחמת שכחה (ולא מחמת פשיעה) יכול לסמוך על הערוב שרב העיר מערב בשביל כולם.
מה מותר לעשות ומתי
ערוב תבשילין מתיר את ההכנות ביו"ט הסמוך לשבת לצורך השבת (דהיינו מיום שישי ולא מיום חמישי). ומובן שמותר לעשות רק מלאכות שמותרות ביום טוב. ובכל מקרה אין לבשל מיו"ט לחבירו וערוב תבשילין לא מועיל בזה.
לכתחילה יש לסיים את בישול כל המאכלים בעוד היום גדול (כך שלו היו מגיעים אורחים, היו יכולים ליהנות מהאוכל). אך אם לא הספיקו, אפשר לבשל עד סמוך לכניסת השבת. ומותר לכתחילה להניח אוכל מבושל על הפלטה וכן להדליק נרות שבת סמוך לכניסת השבת.
בני בית ואורחים
ראוי שהאישה תעמוד ליד בעלה בשעה שמערב, אבל אין זה מעכב. ערוב של בעל הבית מועיל עבור כל בני ביתו הסמוכים על שולחנו ואפילו לאורחים רבים שאוכלים אצלו. אורח שמדליק נרות שבת בביתו, יערב בלי ברכה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.

רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה

לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.

שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.

שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.












