ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- הכנה לחג השבועות
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
פרשת במדבר תמיד תחול לפני חג השבועות, וכן מובא בשו"ע (סי' תכ"ח, ס"ד):
"ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת".
ומבאר המג"א את הטעם לכך (שם סק"ד):
"כי בעצרת ר"ה לאילנות ולכן קורים סדרה אחד אחר התוכחות כדי שתכלה השנה וקללותיה", עכ"ל.
והנה, השבוע אנחנו נקרא בפרשת במדבר למרות שחג השבועות יחול רק בשבוע הבא ולא בשבוע זה. וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה במדבר):
"ולפעמים, אף פרשת נשא קודם עצרת כגון שאותה השנה הייתה מעוברת וחל ר"ה ביום ה' שקורין פרשת אחרי מות קודם חג הפסח [ובין שהשנה ההיא היו חשוון וכסלו מלאים או חסרים] ואז קורין פרשת נשא קודם עצרת. כן מבואר בפוסקים", עכ"ל.
ונראה לבאר, שפרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר, והקלה ביותר בפרשיות התורה (מבחינת ההכנה לקריאה בס"ת), ללמדנו שאע"פ שהתורה ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, אם אנחנו מוכנים לקבלה במסירות נפש, תהיה לנו סייעתא דשמיא ונוכל לקבל אותה בקלות ולקיימה באופן שתהיה נחת רוח לפניו יתברך.
מתן תורה והקמת המשכן במדבר
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" (במדבר א, א). התורה קושרת את עניין נתינת התורה במדבר, עם הקמת המשכן ("באהל מועד") שהייתה גם כן במדבר. ועוד אנו למדים, שהדיבור שדיבר הקב"ה עם משה באהל מועד היה "בחודש השני", כלומר בחודש אייר, ומיד מצווה התורה למנות את בני ישראל (וידועים דברי חז"ל בתענית ח' ע"ב, ובב"מ מ"ב ע"א, על הפסוק "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך", שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, וכאן ציוה למנותם בפרהסיא - היינו דווקא כשישראל הם שעושים את המניין, אבל כשהקב"ה הוא שמצוה למנות, אין שולט במניין שכזה עין הרע).
ומבאר רש"י את הקשר בין הדברים, וז"ל:
"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם".
כלומר, המשכן הוקם בניסן, ולאחר חודש ימים הקב"ה השרה שכינתו עליהם, וכל זה היה כשעם ישראל היו עדיין במדבר שבו קיבלו את התורה.
מאימתי נחשבת קביעות
ויש לשאול על דברי רש"י הנ"ל, מדוע המתין הקב"ה חודש ימים מאז שהשרה שכינתו על עם ישראל עם הקמת המשכן ועד שמנה אותם, לכאורה היה יכול למנותם מייד עם השראת שכינה? ונראה לומר, שרצה הקב"ה שיהיה לעם ישראל "קביעות" במקומם. ועניין הקביעות הוא נ"מ למעשה בכמה עניינים, למשל, מאימתי אדם שבא לגור בעיר יתחייב במיסים? אם גר בעיר שלשים יום, הוקבע בעיר וחייב במיסים כמו שאר התושבים הקבועים (ועיין בחו"מ סי' מ"ט ס"ג בעניין הוחזק שמו בעיר לאחר שלשים יום ועוד כמה עניינים).
קביעות בעניין מזוזה
גם לעניין מזוזה יש דין קביעות, כי רק מי שגר בקביעות בדירה חייב במזוזה (ונ"מ למי שמתארח בבית מלון ואין מזוזה בפתח או המתארח בבית חברו למספר ימים וכדומה). וחלוק דין זה בין אם גר דיור עראי בארץ ישראל לבין אם דר דיור עראי בחוץ לארץ, שבחוץ לארץ לא נקרא קבוע אלא לאחר שלשים יום, אבל בארץ ישראל נקרא קבוע גם אם גר יום אחד בלבד, ולכן חייב אדם לקבוע מזוזה בארץ ישראל בכל מקום שלן בו ואפילו אינו נמצא שם אלא יום אחד בלבד, וז"ל השו"ע (יו"ד סי' רפ"ז סעי' כ"ב):
"השוכר בית בחו"ל והדר בפונדק באר"י פטור ממזוזה ל' יום, והשוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד משום ישוב ארץ ישראל" (ועיין פתחי תשובה ס"ק טז, יז, יח).
קביעות לשליחי חב"ד
האדמו"ר מחב"ד זצ"ל היה שולח בחיים חיותו שליחים לכל מקום בעולם, ולא היה מתיר להם להגיע אליו בחגים כמו פסח ור"ה וכדומה כי בימים אלו עליהם להקדיש את כל זמנם לצורך תושבי המקומות השונים שם הם פועלים, על מנת ללמדם את המעשה אשר יעשון ודרך התקרבות לעבודת ה' באותם המועדים, ורק בחג השבועות הוא היה מתיר להם לבא אליו. וכשהיו באים השליחים, הוא היה מורה לשליחים הגרים בארץ ישראל לעשות שני ימים טובים לחומרא, למרות שהם תושבי ארץ ישראל, וטעמו היה, מכיון שמקומם הקבוע הוא בברוקלין שבאמריקה, אלא שבאופן עראי נשלחו כל אחד למקום אחר כדי לקרב את עם ישראל לתורת ישראל ולאביהם שבשמים.
ולמעשה אנו פוסקים שאדם שגר בארץ ישראל והוא נאלץ (על פי הוראת חכם הבקי בעניינים אלו) לנסוע לחוץ לארץ במועדים, אינו נוהג אלא יום טוב אחד בלבד, אלא שלא יעשה מלאכות האסורות ביום טוב לעיני תושבי חו"ל, אלא בצנעא בלבד.
חזן תושב אר"י שנוסע לחו"ל
תושב ארץ ישראל הנוסע לחו"ל כדי להיות שם חזן, רשאי לשמש כחזן ביום טוב שני ולהתפלל ככל תפילות החג למרות שאצלו הוא יום חול, כיון שיש מהמתפללים שנחשבים לעמי ארצות, ויכול להתפלל ולכוון להוציאם ידי חובתם, אבל מעיקר הדין אינו יכול להתפלל תפלה שאינו חייב בה. ואם הוא יום טוב שני של חג השבועות או יום טוב שני של שאר חגים, יניח תפילין בצנעא בחדרו לפני התפלה ויתפלל תפלת שמונה עשרה כבכל יום.
הלויים - לגיונו של מלך
בפרשה מוזכרת מעלתם המיוחדת של הלויים (שם, מח-מט) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ומבאר רש"י, וז"ל:
"כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו. דבר אחר, צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר, אל יהיו אלו בכלל לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל", עכ"ל.
כדי להמחיש זאת, להבדיל אלף אלפי הבדלות - על ראש ממשלה ישנה שמירה קפדנית ביותר, וכשהוא נוסע במכוניתו הוא מוקף בשוטרים בתפקידים שונים ובדרגות שונות. לפניו נוסעים שוטרים במכונית משטרה, ומאחריו נוסעים שוטרים הממונים על שמירת אחמי"ם, ויש ביניהם שהולכים סמויים בלבוש אזרחי. גם את המכונית האישית של ראש הממשלה מסווים באופן שנוסעות שתי מכוניות דומות לחלוטין, ומוקפות שומרים ומכוניות אנשי שב"כ וכדומה. ולכל אחד ישנו תפקיד חשוב השונה מתפקידו של חברו. כך גם כן הלויים נחשבו לליגיונו של מלך, והם המחזיקים בתפקיד הרם והחשוב ביותר משאר השבטים לשמור משמרת הקדש.
ראש חודש - יו"ט לנשים
הלויים והנשים לא נכשלו בחטא העגל, ולא אמרו "אלה אלהיך ישראל". שכרם של הנשים שלא טעו בעגל הוא שראש חודש נעשה להם ליום מנוחה כמו חול המועד, ונהגו לא לעשות בו מלאכות קשות כמו כיבוס (ולאו דווקא כמו שהיו מכבסים בטורח גדול על שפת הנהר, אלא כל כביסה אסורה) או גיהוץ (ולאו דווקא גיהוץ קשה המצריך טרחה מרובה כמו שהיה בתקופות קודמות, אלא כל גיהוץ אסור). היה רב אחד שרצה להתיר גיהוץ בימינו, כיון שיש בגדים העשויים מבד שאינו מתקמט וקל לגהצו, ואפילו אם רק יתלו אותו על גבי קולב או על גבי חבל, ייראה כעין מגוהץ. ולא היא, אלא כל גיהוץ אסור. אבל אם מכבסת או מגהצת לפרנסתה, לית לן בה (עיין שו"ע או"ח סי' תי"ז והחונים עליו, וכה"ח ומש"ב שם, ובא"ח פרשתת ויקרא).
שיטת לימוד רב לתלמידו
כתוב בפרשה (שם, ג, א-ד):
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכוֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן" וכו'.
ושואל רש"י, מדוע פתחה התורה בתולדותיהם של משה ואהרן ולא מונה אלא את בני אהרן בלבד? וז"ל: "ואינו מזכיר אלא בני אהרן. ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה. מלמד שכל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. ביום דבר ה' את משה - נעשו אלו התולדות שלו, שלמדן מה שלמד מפי הגבורה". הבדל גדול נבחן בין צורת הלימוד שאדם לומד עם בנו לבין צורת הלימוד שאדם לומד עם בן חברו. כשלומד עם בנו אינו מקמץ בלימוד, אלא לומד אתו ברחבות עד שיבין היטב את כל החומר הנלמד; אבל רב המלמד את בן חברו יכול לקצר בזמן לימודו, למרות שיתכן שהתלמיד עדיין לא הבין כל צרכו. ולכן התורה מלמדת אותנו שרב צריך ללמד את בן חברו תורה באותה מידה שאב מלמד את בנו. וכך אומרת הגמרא (עירובין נ"ד ע"ב), וז"ל:
"רבי עקיבא אומר מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר 'ולמדה את בני ישראל'.
ומנין עד שתהא סדורה בפיהם שנאמר 'שימה בפיהם'. ומניין שחייב להראות לו פנים שנאמר 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
