ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- עניני מועדים
בספר שש"כ (ד א) הגדיר את מלאכת בורר ביום טוב בצורה מאד ברורה וזה לשונו: "מלאכת ברירה היא מהמלאכות המותרות ביום טוב ועם כל זה יש ולא התירו חכמינו ז"ל לברור ביום טוב, והטעם בדבר, מכיון שהדרך לברור הרבה בבת אחת ונראה כאילו הוא מכין לימים הרבה, אסרו, גם אם עכשיו כוונתו לשימוש מידי ולא היתה לו אפשרות להכין מבעוד יום" כלומר ברירה שדרכה להעשות לימים הרבה אסורה בכל אופן וברירה שדרכה להעשות לצורך אותו יום מותרת אפילו בכלי! (מאחר ומדובר בכלי שאין הדרך לברור בו לימים הרבה, ראה סימן תקי ס"ד ביה"ל ד"ה מותר וממילא ברור שדברי החזו"ע בעמוד עו שכתב לאסור ברירה בכלי ביום טוב כוונתו באופן האסור דוקא כנ"ל ואין זה איסור גורף).
כמו כן הברירה מותרת גם באופן שאין כוונתו לאכול מיד, וכל שבורר לצורך יום טוב ולאכילה בו ביום מותר, (סימן תקי מ"ב ס"ק ז).
להלן נפרט אופנים שונים של מלאכת ברירה האסורה ומותרת ביום טוב על פי כללים אלו:
ניפוי קמח
ישנם שלושה מצבים של ניפוי קמח אליהם מתיחס השו"ע-
א: ניפוי תעשייתי שהוא ניפוי הקמח בפעם הראשונה בו מנפים את הקמח מהלכלוך הגס וכדו', ניפוי כזה אסור ביום טוב בכל אופן, כך כתב השו"ע (תקו ס"ב) "אין מרקדין הקמח בתחילה אפילו על ידי שינוי".
ב: קמח שניפה מערב יום טוב אך נפל בו לכלוך במהלך יום טוב. במצב כזה מותר לנפותו כרגיל, כך כתב השו"ע "אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם ורוצה לרקדו פעם שנית, מותר אף בלא שינוי"
ג: קמח מנופה אך מנפים אותו פעם שניה לתוספת ניקיון וכדו', ניפוי כזה מותר ביום טוב אמנם צריך לנפותו בשינוי, כך כתב השו"ע: "ואם לא נפל בו דבר אלא שרוצה לרקדו שנית כדי שיהא הפת נאה צריך שינוי קצת כגון על גבי שולחן" והסביר המ"ב (יג) שהסיבה שצריך שינוי כשרוצה לנפות שנית ללא שנפל צרור או קיסם היא, משום שהרקדה כזו היה יכול לעשות מאתמול, בניגוד למצב בו נפל ביו"ט צרור או קיסם לקמח, ועוד שהרקדה זו יכולה להתחלף עם ההרקדה הרגילה.
הלכה למעשה ניפוי קמח בימינו ביו"ט - הקמח שלנו מגיע אלינו לאחר הרקדה ואנו מנפים אותו לתוספת ניקיון. הניפוי שלנו שייך לדין קמח שמנפה אותו שנית שמותר ע"י שינוי כגון לנפות בנפה הפוכה וכדו'.
ברירת קטניות
מותר לברור קטניות ביום טוב רק כשבורר בידו אך בכלי אסור לבוררם (תקי ס"ב). כמו כן אסור להניח קטניות המעורבות עם פסולת במים על מנת שהפסולת תצוף למעלה (מג"א ס"ק ד). אמנם אם רוצה להניח קטניות נקיות במים כדי לגלות את הנגועות והמתולעות שבהם מותר (הערות איש מצליח שם).
סינון אטריות
כתב בשש"כ (ד ו): "אוכל שאי אפשר היה לברור לפני יום טוב והוא מן האוכלין שאין הדרך לברור מהם הרבה בבת אחת כגון אטריות שבשלן ביום טוב והן תוך מי הבישול מותר לבוררם באופן שבורר בימות החול ואפילו במסננת"
מצקת מחוררת
מותר ביום טוב להשתמש במצקת מחוררת המסננת אוכל שמוציאים מהסיר.
ברירה מצלחת שיש בה פסולת ואוכל מעורבים
כשמונחת לפניו צלחת ובה אוכל ופסולת מעורבים מותר לברור אותה ביו"ט. הכלל הוא שיברור באופן שהטורח מועט ככל האפשר, שאם הפסולת מרובה מהאוכל בורר את האוכל, ואם האוכל מרובה בורר את הפסולת. כשהאוכל או הפסולת הוא מועט אך דק וכדו' ולכן קשה לבוררו, אע"פ שהוא מועט יברור את הקל יותר לברירה. (ראה שש"כ ד ג).
חרק או לכלוך בודד שנפל או נמצא בתוך האוכל
לכאורה לפי הכללים שלמדנו לעיל שמותר לברור פסולת מאוכל כשהטרחה בברירת הפסולת פחותה מהטרחה בברירת האוכל, במצב זה צריך להיות מותר לברור את החרק או הלכלוך מהאוכל! אך הרמ"א כתב (תקו סעיף ב) שיש מחמירים ואוסרים ליטול לכלוך מהתבשיל ביום טוב וכן נפסק להלכה בשש"כ (ד ז) שגם ביום טוב צריך לקחת מעט מן האוכל עם הלכלוך כדי להתיר את הברירה והנוהגים כשו"ע לא מחמירים בזה (סימן תקו הערות איש מצליח הערה 4).
השריית פירות וירקות במים כדי להסיר את הלכלוך
השריית פירות וירקות במים על מנת להסיר את הפסולת הדבוקה בהם אסורה בשבת מדין בורר וכן נפסק בשו"ע (שיט' סעיף ח). גם ביום טוב ברירה כזו באופן שמשרה את הפרי והירק במים כדי לגרום ללכלוך ליפול אסורה (סימן תקי מג"א ס"ק ד)
שטיפת פירות וירקות
לדעת רוב הפוסקים אין איסור בשטיפת פירות בשבת ויום טוב או משום שבדרך זו אין איסור בורר כלל, או משום שזו ברירה דרך אכילה והיא מותרת סמוך לאכילה (פ"ה יא טו).
השריית ירקות עלים במים כדי לנקותם מחרקים בשבת ויו"ט
כאמור לעיל, בשבת ויום טוב אסור להשרות פירות וירקות כדי לנקותם משום מלאכת בורר. אמנם השריית העלים במים לא נועדה להוריד את התולעים מהעלים והלכלוך בעת ההשריה, הלכלוך יורד בשטיפה וההשריה נועדה לאפשר להסיר את התולעים אחרי ההשריה בעזרת שטיפה לכן בהשריה זו אין משום איסור בורר.
בשש"כ כתב לאסור לשטוף עלים מחמת הריגת התולעים בשבת, כך כתב השש"כ (ד ח): "אסור לשטוף את עלי החסה בתוך מי חומץ או מי מלח על מנת להסיר את התולעים כי התולעים מתים במים האלה".
בעלים מפוקחים שיש ספק אם בכלל יש תולעים ועוד שיתכן שהם כבר מתים והריגתם היא איסור דרבנן, מותר להשרותם במים על מנת להסיר את התולעים אחר כך בשטיפה. אך נראה לי שלכתחילה ראוי להורות להשרות את העלים מערב שבת ויום טוב, ואם לא הספיק יכול לעשות כן גם בשבת ויום טוב.
ברירת השמן מהטונה
הפותח קופסת טונה בשבת יכול לרוקן את השמן שאינו סמוך לטונה וממילא לא נחשב מעורב איתה אך את השמן הצף שקרוב לטונה אסור לרוקן משום איסור בורר. לעומת זאת ביום טוב יכול ל"סחוט" את הטונה עם המכסה כדי לרוקן ממנה את השמן שהרי ביום טוב מותר לברור אפילו פסולת באופן שיש פחות טורח, ממילא מותר לסחוט את השמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
