ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- מחיית עמלק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
האהובים והבלתי נשכחים מלב,
רחל, דוד ואברהם גביש, וסבא יצחק קנר- יקום ה' דמם
בעומדנו בין שבת 'זכור את אשר עשה לך עמלק' לבין מחייתו בפורים, יש מקום לעסוק בעניין הנקמה הקשורה גם לפרשת צו.
רבינו חיים בן עטר מקדיש לענין הנקמה מקום נרחב בפרשתנו, בפרשיית 'תורת העולה'.
כאן מאריך האור החיים הק' ומסביר את סבלם של ישראל מידי הגויים בכלל ומישמעאל בפרט – 'אשרי מי שלא ראם', כותב האוה"ח הק' כאן, כפי שיסכימו רבים רבים... – ומתאר את המתרחש בשמי מרומים בעת שפך דם ישראל, דם שנצרב במאגר הזיכרון העליון, שאין שכחה לפני כסא כבודו.
"ובדרך רמז תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון שאנו בו, לנחמנו מעצבון נפשנו, כי כל איש ישראל מאנה הנחם נפשו בראות אורך הגלות. ואומרו "ואש המזבח תוקד בו" - יודיע הכתוב כי באור בוקר יעשן אף ה' ואש מפיו תאכל על אשר עינונו בני עוולה ויסרונו ביסורי נקמה, ובפרט בני המערב הפנימי (צפון אפריקה), אין לך כוס מר שלא הטעימו תמיד והוא אומרו 'אש המזבח'... אש מזבח זה תוקד בו, בנעלם הנעלמים, כי הוא המקנא ולובש קנאה.
ואומרו "מדו בד" יתבאר על דרך אומרם ז"ל (שוחר טוב תהילים פרק ט') כי כל נפש שהרגו האומות מישראל על קידוש שמו יתברך, הקדוש ברוך הוא רושם צורת הנהרג ההוא מדמו במלבוש, ואותו ילבוש ליום נקם בלבו.
ואומרו "והרים את הדשן", כנגד מה שהריעו בבחינת היסורין והעינויים אשר צררו אותנו, ואם באת לראות הוא יותר מגלות מצרים, כי גלות מצרים היו משעבדים אותם, ומאכילים אותם, ומלבישים אותם, והן, גלות ישמעאלים אשרי מי שלא ראם משעבדים וממררים חיי ישראל".
ואומרו "מדו בד" יתבאר על דרך אומרם ז"ל (שוחר טוב תהילים פרק ט') כי כל נפש שהרגו האומות מישראל על קידוש שמו יתברך, הקדוש ברוך הוא רושם צורת הנהרג ההוא מדמו במלבוש, ואותו ילבוש ליום נקם בלבו.
ואומרו "והרים את הדשן", כנגד מה שהריעו בבחינת היסורין והעינויים אשר צררו אותנו, ואם באת לראות הוא יותר מגלות מצרים, כי גלות מצרים היו משעבדים אותם, ומאכילים אותם, ומלבישים אותם, והן, גלות ישמעאלים אשרי מי שלא ראם משעבדים וממררים חיי ישראל".
פסוקי התורה כמו מבקשים לתבוע את עלבונה של מידת הנקמה מהחיים המודרניים, הרוויים כל כך בצביעות של הסלחנות הנוצרית, הרכרוכית, המייצגת חמלה מעוותת ורחמים מעושים.
נקמה? לא בכוחנות
הנקמה היא ענין עמוק ויסודי מדי מכדי שיוותר מונח חתום בחותמם של בריונים גדולים. כבר אמרו חז"ל:
"גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות - שמות ה' – שנאמר א-ל נקמות ה' " (ברכות דף ל"ג).
שמואל הנביא, מושחו למלך של דוד מלכנו, שהושווה למשה ולאהרן, ומקטנותו כבר הוקדש לעבודת ה', הוא הרועה את ישראל והוא המושח את שאול, המלך הראשון לישראל – הוא גם זה שביד בוטחת - 'בלי למצמץ' יאמרו בלשון ימינו - אוחז בחרב ומשסף את אגג מלך עמלק (כמו שאמר אחד: בלי בג"ץ ובלי בצלם... אבל עם תורת משה).
כי הנקמה אינה ענין לפורקן אגרסיות אלימות, לשלהוב יצרים גס. בראש ובראשונה ערכה המרכזי של מלחמה, ומכל שכן של נקמה במישור הלאומי הוא קידוש ה'.
מי שלא קידוש ה' עומד מול עיניו בציפייתו לנקמה כי אם אלימות לשמה דומה אולי לאוכל מצה בלילי פסחים מתאוות האוכל, או לצם ביום כיפור מאהבת הדיאטה... שידי חובת המצווה יצא, אך לא בכוונתה הנצרכת.
כדי למדוד את הנקמה כערכה הנכון, די אם נזכור את אחד הארועים המופלאים ביותר בתולדות האנושות כפי שהתורה עצמה מכתירה אותו, "וְלא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ..." בפרשת מלחמת יהושע בחמשת מלכי האמורי, שבעת רדיפתם ציוה יהושע "לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם" וכל זאת למען התקיימותה של נקמת ישראל - "עַד יִקּם גּוֹי איְבָיו".
המימד הלאומי
מבחינת המישור הלאומי, פרשת שאול ועמלק מעמידה אותנו על סכנת החמלה כלפי אכזרים ועל חומרת סירוס כח הנקמה.
הזהות בין שני פסוקים מספר שמואל, "מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" והפסוק "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה" הביאה את חז"ל לדרוש את האמירה העמוקה כל כך, האקטואלית כל כך: "כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ילקו"ש שמואל א' רמז קכ"א).
זאת מפני שהפסוק הראשון לקוח מפקודת המבצע למלחמה בעמלק, ומשלא בוצעה משימה זו, משלא הופנה הכח נגד האוייב, הוא נוקז לאפיק האיום של חיסול נב עיר הכהנים, משם לקוח הפסוק השני. דבר זה נעשה במצוות המלך שאול, שמצא לו מבַצע צייתן, לאחר שאלו שדרש מהם בתחילה לבצע את הנבלה 'סרבו פקודה' למלך ישראל.
חז"ל כמו אומרים, שכח הנקמה פרוץ יפרוץ, ואם לא ינותב למיגור הרשעה הוא עלול חלילה לפול על ראשיהם של צדיקים.
ממבט זה, לא רחוקה המחשבה על מצבנו החברתי. יתכן מאד שבחמלתנו המתמשכת על אויבינו, ב'עדינות' הממלכתית כלפיהם, בעיקור עוז הלחימה של הצבא, מתעננים על החברה עננים כבדים של אי צדק, שמחלחלים לאיזה תת מודע קולקטיבי, ומייצרים אגרסיות חדשות, רוחות רעות של סכינאות נוער, אלימות בכבישים ובמשפחה ורציחות במועדונים.
לא רק מהתקשורת ותרבותה הקלוקלת מגיעה אוירה כזו אלא גם מנגנוני החברה והתרבות ו'יפי הנפש' מעוותים עלינו את הנורמאליות של כוחנות כלפי אויב, שכיון שעליו חונכנו לחמול, הרי שבאופן 'טבעי' כמעט, רחמנא ליצלן, ובדיוק כדברי חז"ל, התוצאה היא שאותם חמלנים מקצועיים כלל לא מגמגמים כשרוממות מלחמת אחים בגרונם - בלא כל עכבות.
המימד הפרטי
כאמור, גם לחיי הפרט מחלחל עיוות זה, ומשפיע עליו לרעה.
במבנה הנפש של האדם יש צדדי חסד וצדדי דין, מידת גבורה ומידת חמלה.
ביטול מידת הגבורה יוצר אופי נרפה, חסר עמידות וכח לחימה עם חולשותיו כמו גם עם אתגרי החיים. האמירה המודרנית כלפי תיקון המידות 'ככה אני! למה שאני אשנה את עצמי? זה הרי כל כך קשה' מדגימה מאחורי התחפושת הפוסטמודרנית של קבלה עצמית התחמקות מהתמודדות. נוער נרפה המתרחק ממאמצים גופניים, מתרחק גם מטיולים בשבילי הארץ, ממסעות של תנועות הנוער. אנשים שחונכו על אידיאל של 'אנטי מאצ'ו' קוראים לאנשים החזקים בהכרתם הלאומית ובהקרבתם האישית בעד אידיאלים לאומיים אנשים אלימים וכוחניים, בעוד האחרונים דוקא מתאפיינים בחיי חברה נינוחים ועשירים, אוהבים ומפרגנים לזולתם.
וככה קשה מאד לבנות חברה. כשהחינוך הוא כזה, אנו שומעים גם על 'ועד ההורים' של לוחמים, על טלפונים של מג"דים להורי החיילים להרגיע אותם על כך ש'הילד' אוכל טוב, ישן טוב ותמיד תמיד עם סוודר. כך גם מתיצרת בכבישי יש"ע יום יום התמונה הסוריאליסטית כל כך של חיילים משוכפ"צים, עטויי קסדות נעים בתוך מפלצות פלדה, בעת שמאות משפחות ממלאות רכבים רכים בילדים ותינוקות כשליד ההגה יושבת האם... ובמחסום היא מחלקת לחיילים המכווצים מאימה ומקור תה חם בלילה חורפי...
כשהמימד הלאומי הזה מחלחל אל היחידים והרובד האישי שמניב את מנהיגי העתיד הוא כזה, מתקבלת על לבבות רבים הנוסחה של בריחה, נסיגה או התנתקות. לא פלא שהרוב תומך. על מידת רפיסות זו השתמשה התורה בדימוי המדוייק כל כך מחטא המרגלים: "אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ", וכשהלב נמס הוא נעשה למים, המזוהים עם מידת החסד, הטובה כל כך, הבונה עולם, אך נצרכת להידחות עד לאחר המלחמה – כדי שבאמת בסופו של יום "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה".
המימד האלוקי
מלבד ההקרנה של המימד האישי על זה הלאומי ולהיפך, חשיבותה העיקרת של הגבורה כלפי האוייב היא במימד האלוקי, במובן ההיסטורי של התביעה לצדק! תביעה המופנית כלפי אבינו, מלכנו, רוענו רועה ישראל.
בספר השירה והקינה על השואה 'רחובות הנהר – ספר האיליות והכח' של האדם הגדול, המשורר הנשגב אורי צבי גרינברג, מוכתר אחד השירים בכותרת:
"בקץ הדרכים עומד רבי לוי יצחק מברדיטשב ודורש תשובת רם".
בפיו של רבי לוי יצחק שם המשורר את המילים הנוקבות:'לא-לא, רבונו של עולם! הנני ממאן, שכן הלאה ילך מהלך המגוֹרים והדם בעמי! איננו רוצים להיות אפר שדות. אנו רוצים... שנהיה יהודים בטלית ותפילין בתורה ודעת עמל, שדמם דם מלכות: בר שִלֵם-ומגן, יהודים, שכתר דוד בארצם וחרבו המברכת מונחת בנדן'.
אכן, לא מאצ"ג מתחילה דרישה זו, ו'לָמָּה יאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֶלקֵיהֶם' כבר הקשה המשורר דוד, שידע להוסיף שבכדי למנוע את הקושיות עליך, רבונו של עולם, עליך להביא להמשך הפסוק: "יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ", כשהדגש הוא על יוָדע, לעינינו, כדי שהצדק לא יהיה רק תאורטי אלא גם נראה, מוכר, ויודע כי החשבון הארוך המונח לפני ריבונו של עולם, חשבון בו מפורטים גלויות וגירושים, אינוסים ואינקויזיציות, גיטאות ושואה, חשבון זה עומד לפירעון מול כבוד ה' המחולל בגויים עד שהצדק האלוקי יגלה.
לכן ברור כי לא בכוחנות אבל בהחלט בעצמה, לא באלימות אבל ודאי מתוך צדק ודין נחרץ, נתבעים גם סיום דבריו של רבינו האור החיים הקדוש:
"ואומרו בבקר בבקר' - ירצה לפי מה שהקדמנו, כי זמן הגאולה היה ראוי כבר להיות, ואמר הכתוב כי לא מפני זה יזכו האומות ולא יבא עליהם מה שהיה צריך לבא עליהם. כי לו יהיה שישראל לא זכו ליגאל, אף על פי כן לא ימלטו האומות מהצרה שהיתה עתידה לבא עליהם אז ויביא ה' עליהם מה שנתחייבו.
וכאשר יעריך ה' את העולה לנקום נקמתם מהמרעים יקטיר עליה המובחרים והשלמים שבאומה ההיא, לנקום נקמה גדולה משונאיה.
ואומרו 'אש תמיד' פירוש הגם שיכה ה' בהם מכה רבה, 'לא תכבה' אש, ותמיד תוקד על המזבח, על דרך אומרו 'ונקיתי דמם לא נקיתי', עד אבוד רוח הטומאה מן הארץ, והיה ה' למלך על כל הארץ".
וכאשר יעריך ה' את העולה לנקום נקמתם מהמרעים יקטיר עליה המובחרים והשלמים שבאומה ההיא, לנקום נקמה גדולה משונאיה.
ואומרו 'אש תמיד' פירוש הגם שיכה ה' בהם מכה רבה, 'לא תכבה' אש, ותמיד תוקד על המזבח, על דרך אומרו 'ונקיתי דמם לא נקיתי', עד אבוד רוח הטומאה מן הארץ, והיה ה' למלך על כל הארץ".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
