ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
"וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְקֹוָק מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיקֹוָק לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיקֹוָק שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (שמות י"ב מ-מב).
חז"ל הקשו והרי בספר בראשית, במעמד ברית בין הבתרים מצינו:
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ט"ו יג).
חז"ל עימתו את שני הפסוקים עם החשבון שעשו, ולפיו מירידת יעקב למצרים ועד היציאה, עברו מאתיים ועשר שנים (יצחק הוליד את יעקב בן ששים ויעקב היה בן מאה ושלושים ברדתו מצרימה, אם נחסר מאה ותשעים (ק"צ) מארבע מאות נקבל מאתיים ועשר (רד"ו, והוסיף בעל הטורים 'כי גר' ס"ת עולין למנין רד"ו).
וז"ל מדרש ההלכה המכילתא על פרשתנו: "וכי שלשים שנה וארבע מאות שנה ישבו במצרים והלא לא היו במצרים אלא מאתים ועשר שנים".
אם כך בני ישראל ישבו במצרים כחצי הזמן הנזכר בפסוקים.
ננסה להסביר את שלשת המקורות.
בעניין ההבדל במניין השנים בין הפסוק בבראשית לפסוקים בשמות, מצאנו כמה גישות:
א. דעת המכילתא דרשב"י (שמות י"ב מ) ותרגום יונתן (שם) ובעקבותיהם רש"י (בראשית ט"ו יג) ורשב"ם (שמות שם) שהפסוק בבראשית מונה ארבע מאות שנה מלידת יצחק (כשאברהם היה בן מאה) והפסוקים בשמות מונים מברית בין הבתרים (אז אברהם היה בן שבעים).
(לא נדון כאן בשאלה כיצד היה אברהם בן שבעים וחמש בתחילת פרשת לך לך ובן שבעים בברית בין הבתרים שנערכה עמו בארץ, הדברים יוסברו בע"ה בספרי החדש 'צפנת שמואל' שיצא בקרוב לאור, בע"ה).
ב. דעת האברבנאל בשם: "יש אומרים, שלאברהם נאמר ת' שנה ולא חשש הכתוב על יתר הפרט של שלשים שנה מפני שהחשבון הגדול בולע את המועט ולכך ביאר הכתוב כאן מספר השנים המדוקדק על פי אמיתתו".
לפי זה, הפסוקים בספר שמות מדייקים יותר במניין השנים והפסוק בבראשית נקט סכום מעוגל של שנים.
ג. דעת האברבנאל: "והיותר נכון הוא שהגזרה היתה ת' שנה האמנם מפני שהשחיתו בני ישראל את דרכם ונטמאו בגלולי מצרים כמו שזכרתי למעלה נתוסף גלותם עוד בעד פשעם שלשים שנה. כי גם בסבת עונותיהם הלכו עוד במדבר ארבעים שנה. לפי שהגזרות האלקיות הם כולם על תנאי ובזכות המקבל יקל השם בענשו וברשעתו יכבד ויתוסף ענשו".
לפי פירוש זה, אכן הגזרה מראש הייתה רק על ארבע מאות שנה, אבל נפילתם של ישראל במצרים למ"ט שערי טומאה, גרמה לתוספת של עוד שלשים שנות שעבוד.
יתכן ועל פי דברים אלה ניתן להבין במה טעו בני אפרים, שניסו לצאת ממצרים קודם זמן הגאולה ונפלו בידי הפלישתים שחסמו את דרכם הקצרה "דרך ארץ פלישתים" (עיינו בריש פרשת בשלח).
על כך רומזים הפסוקים בדברי הימים, ע"פ ההסבר במסכת סנהדרין "ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל? אמר רב: אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר 'וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ:.... וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ' (דברי הימים א ז' כ-כא)" (דף צב ע"ב).
ד. דעת הפסיקתא זוטרתא: "וי"א כי לא עשו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר שנים" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בא פרק יב סימן מ, עיינו שם בחשבון השנים). לפי זה אין צורך לתרץ את הסתירה לכאורה, כי שני המספרים אינם מבטאים בדרך הפשט את אורך התקופה.
בשבוע הבא, בע"ה, נמשיך ללמוד את הסוגיא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
