ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- ישראל ויוון
זהו מאבק בין עולם אלילי הרואה בעולם טבע עיוור ובין עולם ישראלי המאמין בניצחון על מגבלות הטבע. ישנן השלכות רבות למאבק התרבותי בינינו ובין תרבות המערב, ילידת רוחה של תרבות יוון. אחת מהן היא התחרותיות. העולם שאנו חיים בו הוא עולם תחרותי בכל קנה מידה. בכל תחום שאליו נפנה: בספורט, בציוני מבחנים, בעבודה, באופנה ואפילו בתורה – אנו מוצאים עצמנו משווים ומושווים מול אחרים. התחרות מתחילה בגיל צעיר: ילד מגיע הביתה עם תוצאות מבחן והשאלה של ההורים היא "כמה אחרים קיבלו?". המסר הסמוי לילד הוא מאוד ברור: בשביל להיות מאושר לא מספיק שאתה תצליח, צריך שאחרים יצליחו פחות.
השוואה לאחרים ממשיכה בטענות כגון "למה אתה לא כמו אחיך?", בבחירת מוסד לימודים ("הבת שלנו תלך לאולפנה של הבנות השוות") ובכניסה להדרכה ("איך לא הכניסו את הבת שלי?"). בציבור הדתי-לאומי ההשוואתיות אצל הבנים מגיעה לשיאה לקראת השירות הצבאי ("אתה לא בקרבי?"), ואצל הבנות הלחץ נשמר לעתים לתקופת החתונות ("כל הבנות מהשכבה כבר נשואות"). הלחץ החברתי ממשיך במחשבות טורדניות כדוגמת "למה היא יותר יפה?" או "למה להם יש יותר כישרונות/כסף/בית גדול?". לעתים ההשוואתיות מטפסת לרמות חולניות. נכחתי פעם באזכרה שבה הוכרז בגאווה למשתתפים כי הבקשה האחרונה של המנוח לפני מותו הייתה "שתהיה לו המצבה המפוארת ביותר בבית הקברות". לא פחות!
המוסד התחרותי (הרשמי) הראשון בהיסטוריה היה האולימפיאדה. לא בכדי שורשיו של הספורט התחרותי הם בתרבויות אליליות כדוגמת יוון. האדם האלילי, בעל התפיסה הפירודית, מכיר את המציאות כזירת התגוששות בין כוחות ואלים שנלחמים זה בזה. בפנתיאון היווני ישנם אלים רבים שנמצאים כל העת במאבק ביניהם. זאוס מתקוטט עם הרה ועם אפולו, ופוסידון זועם על אפרודיטה. מלחמת הכול בכול. בהתאם לכך מתמסד בתרבות האלילית דפוס חיים המתייחס לחיי היומיום כמלחמת קיום שבה החזק שורד – מי מהיר יותר, גבוה יותר וחזק יותר.
היהדות, לעומת זאת, מאמינה בתפיסה אחדותית, הרואה את המציאות כיחידה אורגנית אחת. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". החיים אינם אוסף של פרטים הסותרים זה את זה אלא יצירי כפיו של אלוקים. ובהתאם לכך - הצלחתו של פרט אחד מועילה לכלל כולו, וכישלונו של האחד יוצר חיסרון בכלל כולו. בתפיסה החומרנית, העולם הוא מוגבל והגישה היא לוחמנית בסגנון של "או אתה או אני". בתפיסה האמונית, העולם הוא אלוקי ואינסופי וממילא יש מקום לכולם.
חז"ל אומרים כי "אין אדם נוגע במוכן לחברו... אפילו כמלוא נימא" (יומא לח, ב). היינו, מצד המבט האמוני הצלחתו של אדם איננה באה על חשבון השני אלא מאת הבורא, אשר מעניק לכל אחד את המגיע לו. אפשר לעתים להשתמש במתודה התחרותית כדי לאתגר את האדם ("קנאת סופרים תרבה חוכמה") כדוגמת משחק כדורסל בין חברים, אולם העצמת האקט התחרותי והתניית תחושת ההצלחה דווקא בניצחון על האחר פסולות במהותן.
לא על חשבון אחרים
איך משתחררים מהחושך היווני? ישנן כמה עצות לחיי היומיום: ראשית, כמה שפחות להשתתף או לצפות בתחרויות, הן 'האח הגדול' והן חידון התנ"ך. אפשר להכריז לילדים ש"כל מי שיסיים פרק משניות יקבל פרס", ואין צורך לעשות תחרות משניות שבה משסים את הילדים זה בזה.
שנית, ללמוד לעמוד על שלנו בלי לגמד את האחרים. ישנה אמרה המיוחסת לרבי ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר: "הרוצה להתרומם ירים במה לעצמו, אל יכרה בור לשני". כמובן שכל אחד מנסה, ובצדק, להסביר מדוע הוא מתאים לתפקיד זה או אחר, אולם יש גבול דק, שאסור לחצות, בין הבלטת המעלה שלי ובין הסבר מתוחכם וארסי מדוע השני לא מתאים.
דבר שלישי, והחשוב מכול, הוא לפתח התבוננות פנימית. השוואה מתמדת לאחרים נובעת מהדגשת יתר של המציאות החיצונית. זו מורשת יוון. הגוף, האסתטיקה, החומר – הם העיקר. התרבות היהודית דוגלת בכיוון שונה: ככל שאדם לומד יותר תורה, מעדן את אישיותו, מתרגל למצוא סיפוק בהישגים נפשיים ולא חיצוניים – כך העולם שבחוץ פחות מאיים עליו. הוא עומד מול ריבונו של עולם ומוצא שם את אושרו בלי יחס לאחרים. זוהי תחושת חופש משחררת. האדם הופך להיות בן חורין ומדליק בתוכו נר קטן שדוחה את החושך.
אחד המשפטים שמלווים אותי בחיי נאמר לי על ידי תלמיד חכם לפני שנים רבות, כתשובה לכך שהצדקתי התנהגות מסוימת בטענה כי "כולם עושים כך". אותו תלמיד חכם עצר קמעא, שתק כמה שניות, ואז נעץ בי מבט חודר ואמר: "לשמיים אדם מגיע לבד, תזכור את זה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
