ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חגי תשרי
"'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב' – אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים" .
בין ראש השנה ליום הכיפורים ישנם שבעה ימים. ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל מלמד אותנו ששבעה ימים אלו הם כנגד שבעת ימי השבוע של כל השנה. בכוחו של כל יום מימים אלו לתקן ולרומם את אותו היום בשבוע שאולי חטאנו בו בכל ימות השנה.
ימים אלו הם ימים שבהם הקב"ה קרוב אלינו יותר מבשאר ימות השנה. אלו ימים שבהם הקב"ה רוצה מאתנו קרבה יתרה ומיוחדת. כל מי שמתכוון לתקן מעשיו ולהתקרב לה' בימים אלו מרגיש בקרבה המיוחדת הזו,"הבא ליטהר מסייעין לו" . מתוך ההתרוממות הגדולה שלה זכינו בראש השנה, אנחנו נמצאים עכשיו כבר במקום אחר לגמרי. מתוך שיישרנו את מבטנו אל הדרך הנכונה בראש השנה, אנחנו הולכים ומתקנים את הטעויות ואת החטאים שלנו. כך נוכל להגיע לתכלית הגדולה של יום כיפור. כך נהיה ראויים לפגוש את הקב"ה כפי שזכה הכהן הגדול לפגוש את הקב"ה פעם אחת בשנה במקום הקדוש ביותר, בקודש הקודשים. ימים אלו הם גם ימים של תקווה גדולה וביטחון גדול בקב"ה, שאוהב אותנו ונותן בנו מחדש אמון שבכוחנו לתקן ולהתחדש.
הלכה- רחיצה ביום כיפור
ביום הכיפורים אנו מתענים בחמישה עינויים: איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.
כל רחיצה של תענוג אסורה ביום הכיפורים, בין במים חמים ובין במים קרים, ואפילו מקצת גופו אסור לרחוץ, ואפילו להושיט אצבע אחת קטנה לתוך מים אסור. אבל מי שנתלכלך בבוץ או צואה או שנטף דם מחוטמו, רשאי לרחוץ את המקום המטונף, מפני שאינו מתכוון לתענוג. ואם הלכלוך או ריחו הרע אינו יורד במים בלבד, יכול להשתמש בסבון נוזלי. ואף שבכל רחיצה להסרת לכלוך יש גם קצת הנאה, מכל מקום כיוון שעיקר הכוונה להסרת לכלוך, אין היא נקראת רחצה של תענוג. (מתוך 'פניני הלכה')
דברים שבלב- צוחק מי שצוחק...
חוזרות הביתה בהסעה. מאחורה יושבות כל הבנות המגניבות, מריצות צחוקים על כל מה שזז. המורה ללשון, המורה למתמטיקה, המנהלת, המדריכה ומה לא. בשלב מסויים, שיר, אחת הבנות השקטות בכיתה, הסתובבה אחורה ואמרה להן שהן מפריעות לה לישון. זאת הייתה עילה לרדת לחייה. הן צחקו עליה ואמרו שתישן בבית ו"בשביל זה יש הסעה, כדי לצחוק קצת מה יש?". התעצבנתי נורא ואמרתי להן שירגעו קצת כי הן כבר עוברות כל גבול. הן המשיכו לצחוק והבנתי שהפעם זה פשוט לא יעזור...
***
הצחוק . במקרים מסוימים הוא יכול לשחרר ולפתוח, לחבר בין אנשים. במקרים אחרים הוא ממש חוסם בני אדם מלתקן את עצמם . גם מן הדברים החמורים ביותר אפשר להוציא את העוקץ כשצוחקים עליהם. אתה אומר משהו ברצינות ובהערה שנונה אחת מפילים את כל מה שאמרת. אנשים שמריצים צחוקים על כל נושא לעולם לא יוכלו להתקדם. הם יעדיפו להיות תקועים במקום שלהם, העיקר לא להקשיב למה שמעירים להם. הרמח"ל משווה את הצחוק למגן שמרחו עליו שמן. כל חץ שיירה עליו לא יחדור אותו. 'הוא מוגן מכל פגיעה'. העניין הוא ש'מה שלא נכנס דרך הראש ייכנס דרך הרגליים'. בגלל שאותם ליצנים צוחקים על הכל הם מחייבים שיסבירו להם'בדרך הקשה' . דבר שלא היה נצרך אם הם היו מקשיבים בצורה נורמאלית. הליצנות הזאת היא אחד המחסומים הגדולים מפני התיקון והתשובה. אווירה כזאת עלולה להותיר אנשים רבים במצב ירוד מאד והם יחשבו 'שהכל סבבה', הבדיחות מצחיקות והמצב מעולה. הצחוק משמש במקרה הזה כ'משכח כאבים'. בפנים עלולה להתפתח אצל האדם מחלה ממארת שהקשבה אמיתית הייתה מביאה לריפויה.
בדרך כלל, טיפוסים שצוחקים על הכל הם אחד משניים; או שהם מיואשים ואין להם מוטיבציה להתחיל ולשפר את מצבם ולכן הם עושים צחוק מכל דבר, או שהם סתם עצלנים ואין להם כוח להתאמץ ולתקן את עצמם ולכן במקום להתאמץ הם צוחקים.
אז אם אתם עוד מאמינים ויש לכם אנרגיות לשנות – עוד תצליחו בע"ה.
וצוחק מי שצוחק אחרון...
סיפור- הכותל
הגיעו לכותל. מקס מביט סביבו, והנה בא אדם אחד וביקש להניח לו תפילין. נתן לו כיפה גדולה מנייר, והניחה על ראשו. נטל אותו אדם את התפילין וביקש לכורכם על ידו של מקס. זלגו עיניו של מקס דמעות. אמר לאותו אדם: הנח לי. כרך מקס בעצמו את התפילין על ידו, והניח על ראשו. חזר וכרך על אצבעו שלוש כריכות, ופיו ממלמל מאליו: 'וארשתיך לי לעולם'. הגיע ידו על הבתים של התפילין, וחזר והגיע אותה על פיו, ונשק אותה. הגיש לו אות אדם דף, וביקש לקרוא עימו: "שמע ישראל", הראה לו מקס בידו שיניח לו. התקרב אל הכותל, עמד מולו ובכה. הקשיב לתפילתו המופלאה של חכם מוהדב, והיונים מנהמות בכנפיהם. יום שני בשבת היה, וקראו בתורה. ביקשו להעלות אותו. שאלו לשמו. אמר: מקס בן ז'ק. תיכף קפץ ותיקן תוך כדי דיבור: רפאל מנחם בן יעקב. זלגו עיניו דמעות וליבו הומה, שלוש-עשרה שנה לא הניח תפילין, שלוש-עשרה שנה לא עלה לתורה, שלוש-עשרה שנה לא קרא אותו שום אדם רפאל מנחם.
בירך על התורה לאחריה: אשר נתן לנו את תורתו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו. לא הספיק לומר: "ברוך", עד שעצרו אותו הדמעות. הביט בו חכם מוהדב באהבה, וגמר איתו את הברכה. נשק רפאל מנחם את ידו של חכם מוהדב, כשם שהיה נושק את ידו של זקנו חכם חייא, וביקש אותו שיעשה השכבה. התחיל חכם מוהדב לומר בקיצור כמו שאומרים על אדם פשוט: המרחם על כל בריותיו, הוא יחוס ויחמול וירחם על נפש... והיטה אוזנו לשמוע את השם, לחש לו רפאל מנחם: נפש זקני המרוחם, חכם חייא בן חכם רפאל, שהשבוע פקידת פטירתו. נזדעזע חכם מוהדב, וכמעט צעק: שפורטה? ניענע רפאל מנחם בראשו, ושערו הארוך התנדנד מצד אל צד. אחז חכם מוהדב בידו בחוזקה, וחזר על ההשכבה ואמר כדרך שאומרים בחלב על גדולי גדולים: והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה... מה רב טובך אשר צפנת ליראיך... לנשמת החסיד הדיין המצוין, הבקי בכל עניין, החכם השלם והכולל, ענוותן כהלל, חכם חייא...
רפאל מנחם לא שמע יותר. שיקע את פניו בסידור, והלך לו אצל הכותל. אמרו, עמד אצל הכותל, לא נע ולא זע עד שלוש שעות. חכם מוהדב המתין לו כל אותו הזמן כשהוא קורא חק לישראל. ניגש אליו, נטל את ידו ולקח אותו עימו.
לימים אמר רפאל מנחם: הרבה שאלות טורדות היו לי, והרבה ספקות אמיתיים, אלא שבכל ברכה וברכה שהתחנן בה החכם בדרך אל הכותל המערבי, הרגשתי שנפתר לי ספק אחד עד שבירכתי על התורה, והרגשתי שאין לי עוד מה שאשאל.
(אמת מארץ תצמח / הרב חיים סבתו)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
