ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
ביבמות לא ע"א דנה הגמרא אם תרי ותרי זהו ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן, כלומר, האם מהתורה מוגדר מקרה זה כספק או שמהתורה הולכים אחר החזקה וחכמים החמירו להתייחס לכך כספק שלא הוכרע. בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן קלו) מסביר שהטעם לסוברים שזהו ספק מהתורה ולא הולכים אחר המוחזק הוא שתרי כמאה ואפילו אם היו באים עדים נוספים לטובת צד אחד לא היה להם כח יותר משני העדים שלטובת הצד השני, ולכן כל שכן שאם נוספת חזקה קמייתא לאחד הצדדים שהיא לא תועיל לו, שהרי עדים מוציאים מחזקה וכוחם רב יותר. טעם החולקים הוא שחידוש התורה שתרי כמאה הוא דווקא לגבי עדות שאין הבדל בין מעט עדים לרבים אולם כאשר העדות מוכחשת והעדים מסלקים זה את זה וכמי שאינם נותרת החזקה.
על פי זה מבאר את הסתפקות התוס' שלפנינו לעניין מיגו. הספק הוא אם לדמות לחזקה, שמסלקים את העדות ונותר המיגו, או שמא הואיל ומיגו הוא דרך הוכחה ובירור הרי זה כמו אנן סהדי ולא עדיף מעדים ממש שאינם מועילים ואומרים תרי כמאה.
וממשיך לאור זאת ומסתפק מה יהיה הדין בחזקה כגון אין אדם פורע תוך זמנו במקום תרי ותרי, האם מסלקים העדות ונותרת החזקה, או שכאן הואיל וזוהי חזקה המועילה דרך הוכחה ובירור אינה עדיפה מעדים ממש, ונשאר בצריך עיון להלכה. יש לעיין אם כוונתו שספק זה תלוי לגמרי בספק של התוס' לגבי מיגו וסובר שאין הכרע למעשה לגבי מיגו ולכן מסופק למעשה גם לגבי חזקה או שסובר שאף אם נכריע שלא אומרים מיגו עדיין יתכן שחזקה כן אומרים, אולם אם זו כוונתו צריך עיון בטעם החילוק. ועיין בהמשך שניתן ליישב על פי דברי המנחת אשר. לגבי מיגו, הנתיבות (קיצור כללי מיגו ס"ק ז) פוסק כתירוץ הראשון של התוס' שלא מועיל כי תרי כמאה, וכן פסק החתם סופר (חו"מ סימן סז) לגבי חזקת 'אין אדם פורע תוך זמנו' (דברי רבי עקיבא איגר והחתם סופר הובאו בפתחי תשובה סימן עח ס"ק א).
הראנ"ח (שו"ת מים עמוקים חלק ב סוף סימן מא; מובא בקיצור כללי מיגו לבעל כנסת הגדולה [שעליו סידר התומים את כללי המיגו שלו] סימן טז) פוסק שמיגו לבעל דין מועיל במקום תרי ותרי, וביאר בתומים שם שסבר כתירוצם השני של התוס' שהטעם שאינו מועיל כאן הוא שמיגו לא מועיל לשניים הואיל ואין דעת שניהם שווה, ולפי זה מועיל לבעל דין ואין זה נחשב כמיגו במקום עדים הואיל ויש כנגדם עדים המכחישים אותם.
אולם השער משפט (מו ס"ק יד ד"ה ולכאורה) חידש שאף לתירוצם הראשון של התוס' שלא אומרים מיגו במקום תרי ותרי כי נחשב כמיגו במקום עדים זה נכון דווקא לגבי מיגו של עדים כנגד העדים שמכחישים אותם אולם במקרה שיש מיגו לבעל דין זה יועיל לו במקום תרי ותרי. הנתיבות (קיצור כללי מיגו ס"ק ז) פוסק שאין חילוק וגם מיגו לבעל דין לא מועיל.
הקובץ שיעורים (חלק ב סימן ד) מנמק את שיטת השער משפט על פי שיטתו שיש במיגו תועלת מצד כח הטענה. לפי זה כתב שמיגו לא יועיל לעדים משום שזה נותן להם את כח הטענה של הטענה שהיו יכולים לטעון, ולכן הם יקבלו כח של עדות, אולם זה לא יועיל להם משום שלגבי עדות אנו אומרים שתרי כמאה. לעומת זאת במיגו של בעל דין אין זה כח של עדות, ותועלתו כלל אינה מצד בירור המציאות, וממילא לא שייך לומר כנגד כח זה 'תרי כמאה'. לדברי הקובץ שיעורים נראה שגם על הצד שמיגו מועיל פשוט שחזקה מטעם בירור והוכחה אינה מועילה, והטעם להסתפק במיגו הוא משום שאינו מועיל מצד בירור והוכחה.
המנחת אשר (סימן יט) לא קיבל את נימוקו של הקובץ שיעורים משום שמבאר באופן אחר את עניין 'כח הטענה' שבמיגו. הוא שואל מה הטעם ביסוד זה שיש במיגו כח טענה, כלומר, שהואיל ויכול היה לטעון טענה אחרת הוא מקבל את כוחה. ומבאר שכאשר עומדים שני צדדים מול בית הדין ישנן שתי אפשרויות לבירור הדין. אפשרות אחת היא הכרעה על פי חוזקן של הראיות, אולם כאשר אין יכולת להכריע על פיה ישנה אפשרות נספת והיא להכריע על פי חוזקן של הטענות. יסוד זה ניתן ללמוד מהשיטה שבברי ושמא ברי עדיף, ואף לחולקים אין הדין כן רק משום שאין בכח הברי להוציא מהמוחזק אולם כאשר אין מוחזק לדעת כולם הברי עדיף. לאור זאת ניתן לומר שאף כשמיגו אינו מהווה ראיה מכל מקום הוא מחזק את הטענה ונותן לטענתו הנוכחית את כוחה של הטענה שיכול היה לטעון (גם לדבריו עדיין אין היסוד מובן כל צרכו, מדוע מקבל כח זה).
על פי ביאורו מנמק המנחת אשר את חידושו של השער משפט, שכמו שכשאין ראיות מכריעים על פי חוזקן של הטענות כך כאשר יש תרי ותרי ואין יכולת להכריע על פי ראיות מכריעים על פי הטענות, ולכן שייך ללכת אחר מיגו במקום תרי ותרי. אולם כל זה שייך דווקא לגבי בעל דין, אך בעדים כל עניינם הוא הראיות ולא שייך לגביהם בכלל היסוד של כח הטענה שבמיגו.
אולם המקור לחידושו של השער משפט הוא מכתובות כב ע"ב, ששם הגמרא מחלקת בין שניים אומרים שבעלה מת עכשיו ושניים אומרים שלא מת, שאז אם נישאת לא תצא, לבין שניים אומרים שבעלה גירשה עכשיו ושניים אומרים שלא שאז אם נישאת תצא משום שיש כנגדה הוכחה שלא גירשה עכשיו מכך שאין בידה גט להוכיח את טענתה. מוכח שההוכחה מועילה במקום תרי ותרי ומכך הסיק שאכן גם מיגו מועיל, ומה שכתבו התוס' שאינו מועיל זה דווקא במיגו של עדים, משום שתועלתו מצד שהוא מחזק את העדים, ולכך אין משמעות הואיל ותרי כמאה. פשט דבריו אינו כביאור הקובץ שיעורים והמנחת אשר בדעתו, שהרי מקורו מחזקה והוכחה ואם כן אי אפשר לומר שהטעם שמועיל הוא בגלל כח הטענה שאינו מבוסס על הוכחה.
המנחת אשר עצמו מיישב מקור זה באופן אחר וכותב שיש לחלק בין הוכחות שמטרתן לחזק את הנאמנות לבין הוכחות צדדיות. מיגו נועד לחזק את הנאמנות, ולפיכך אינו עדיף מאילו היו מגיעים עדים נוספים שגם הם באים לחזק את נאמנות הראשונים, וכמו שאומרים תרי כמאה לגבי עדים נוספים כך אומרים בכל שכן לגבי מיגו, אולם חזקת הוכחה אינה פועלת על ידי שמחזקת את נאמנות האשה או העדים אלא היא הוכחה חיצונית עבור בית הדין שככל הנראה אכן בעלה מת. על פי זה נוכל לבאר גם את שאלתנו לעיל בדברי רבי עקיבא איגר. שאלנו על הצד שכוונתו שחזקה מועילה אפילו על הצד שמיגו אינו מועיל, מהי הסברא בכך. כעת ניתן להשיב שחזקת אין אדם פורע תוך זמנו זו הוכחה חיצונית ולכן מועילה למרות שמיגו אינו מועיל.
לסיכום, ניתן לבאר את הדין בתרי ותרי בכמה רמות 1 :
א. ניתן לומר ש'תרי כמאה' זהו דין דווקא לגבי עדויות, שתרי כמאה ואין שום הבדל בין מעט עדים לרבים, אולם הוכחות אחרות מועילות.
ב. ניתן לומר שגם מיגו לעדים לא יועיל כי תועלתו היא דרך חיזוק הנאמנות של העדים, ותרי כמאה, אך שאר הוכחות ואפילו מיגו לבעל דין יועיל.
ג. ניתן לומר שכל מיגו לא יועיל ואפילו מיגו לבעל דין, משום שהוא רק מחזק את האמינות של העדים או בעל הדין, אך הוכחות חיצוניות (כמו 'אחווי שטרך') מועילות.
ד. ניתן לומר להפך, שדווקא הוכחות חיצוניות אינן מועילות אך מיגו לבעל דין כן מועיל משום שאינו מועיל מטעם בירור והוכחה אלא מצד כח טענה.
ה. ניתן לומר ששום סיוע על דרך הוכחה אינה מועילה אך חזקה קמייתא מועילה.
ו. לשיטה שתרי ותרי ספיקא דאורייתא אפילו חזקה קמייתא אינה מועילה.
^ 1.יש לעיין עוד בנושאי כלים על סימן פז סעיף ו, שדנו בחיוב שבועה (מודה במקצת או שבועת השומרים) במקום תרי ותרי. הש"ך כותב שהעדים כמאן דליתנהו והשבועה נשארת; התומים תמה והוכיח שתרי ותרי כמאן דאיתנהו מכך שאם אדם בא עם שטר חוב ויש תרי ותרי אם השטר נפרע הלווה פטור; אחי הקצות יישב ששם בא להוציא ממון והסתירה בין העדים היא לגבי הממון ולכן ודאי שאי אפשר להוציא ממון, אבל אצלנו שהיה חייב שבועה ואח"כ באו שתי כתות לגבי הממון, הוא נשאר בחיובו לגבי השבועה; הנתיבות מיישב שממון חייבים רק בוודאי, ולכן אם יש תרי ותרי אי אפשר להוציא ממון, אך שבועה חייבים על הספק, ולכן תרי ותרי אינם מסלקים השבועה. מ הסמ"ע בסימן עט ס"ק א משמע שאפילו היסת אפשר להשביע כשיש תרי ותרי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
