"לדעתי, שבכל מקום שנמצא על מי לסמוך בדחק עצום ונורא כזה מצוה לסמוך להקל..." (משפט כהן, סב)
"... ובפרט שי"ל כמש"כ ט"ז סי' רצ"ג לענין חדש שיכולים לסמוך בשעת הדחק על יחיד במקום רבים גם בתנאי, אם כן י"ל דנסמוך על ר"מ דס"ל דכל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ה"ז גר תושב, וזה פשוט דהישמעאלים אינם עובדם ע"ז כלל..."(משפט כהן , סא).

"... ועתה אם באמת גדול הדחק, עד שתלוי בזה ח"ו חורבן הישוב, נראה דיש להתיר במלתא דרבנן למכור, ע"פ דרך המכירה של חמץ הנהוגה במקום דחק, ולסמוך דישמעאלים שאינם עע"ז אין בהם איסור של חני' בקרקע. ואם נאמר דאין קנין לנכרי להפקיע מיד מעשר, היה מקום לומר דלא קיי"ל באיסור המכירה טעמא דמפקיע ממעשר (ועי' תוס' ע"ז כא' ד"ה הא ולח"מ פ"י ה"ג), והעיקר הוא טעמא דלא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע, ובזה י"ל דישמעאלים אינם עע"ז, ודינם כג"ת ומותר לתן להם חניה בקרקע" (משפט כהן, נח).

"... ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג - אבל שלא בזמן היובל, אין מקבלין אלא גר צדק בלבד".

"אמר אברהם - איני מודה לו בישיבת הארץ".

"אמנם הראב"ד כתב שאינו מודה לו בישיבת הארץ, משמע דס"ל שגם בזה"ז יש ג"ת לענין ישיבת הארץ, וי"ל דה"נ לענין חניה בקרקע".

"ולדעת רבינו נראה לומר, דאין הכי נמי, שאם מעצמו קיבל עליו שבע מצוות, שאין מונעים אותו מישיבת הארץ. ולא בא לומר אלא שאין בית דין מקבלין אותו..."

"ויותר י"ל כמו דפי' הר"ן בגיטין פ' השולח על שחרור עבד לדבר מצוה, דמותר. מטעמא דלא תחנם נאסר דוקא כשמכוין לטובתם, וה"נ לא שייך איסור דחניה בקרקע במכירה כזו, שהיא דרך הערמה להפקיע מקדושת שביעית, כדי שיוכל לעבוד בהיתר, שהיא לטובתינו כדי שיתחזקו ישראל בקרקע."

"ומה שכתב הגנצי"ב ז"ל, שאין דין ג"ת לישמעאלים, אין זה ברור כלל לדעת הראב"ד, ובפרט לאריכות דבריו בהשגה פי"ד דהלכות איסורי ביאה, שבודאי אין זה פשוט כלל שאין גר תושב נוהג בזמן הזה, וכן בה' ע"ז פ"י, שלישיבת הארץ א"צ יובל, וי"ל שה"ה לענין חניה בקרקע, ולפחות לענין שכירות דע"ז אין ספק שמותר בג"ת, וכיון שא"צ יובל, אע"ג דצריך ב"ד של שלשה מ"מ הוא כדי שיהי' פרסום לדבר שקבל עליו. וי"ל שאומה שלמה שהיא מתנהגת בנימוסין כאלה יהיו חשובין לענין זה כג"ת. ובפרט שי"ל כמש"כ ט"ז סי' רצ"ג לענין חדש, שיכולין לסמוך בשעה"ד על יחיד במקום רבים גם בתנאים, א"כ י"ל דנסמוך על ר"מ דס"ל דכל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ה"ז גר תושב, וזה פשוט דהישמעאלים אינם עובדים ע"ז כלל. איך שיהי', ביחד עם הצירוף, שכאן, שהמכירה היא הכרח לטובת ישראל י"ל שאין איסור בדבר, כעין ד' הר"ן בלא תחנם, הנסמך ל"לעולם בהם תעבודו", לדבריו ז"ל, וד' הלכות ארץ ישראל המיוחסים לבעה"ט שאין איסור במכירה ג"כ כשא"א להכרח הישראל באופן אחר, וצירוף ד' החנוך בשם הרמב"ן דאי' המכירה הוא לצמיתות דוקא, אין חשש לצרף ג"כ סניף זה שהם דינם כג"ת. עכ"פ ודאי אין לערער כלל על היתר המכירה..."

"ומה שכתב ג"כ מר שי', שאינו רוצה לפלפל במה שצרפתי דיש לומר דישמעאלים נקראים לענין חני' בקרקע כג"ת, משום שהב"י (ח"מ סי' רמט') כתב דדינם כעובדי עבודה זרה, נמשך הדר"ג לשיטתו שניזל דוקא לחומרא בזה, אבל לדעתי, שבכל מקום שנמצא על מי לסמוך בדחק עצום ונורא כזה מצוה לסמוך להקל, ודאי יש לסמוך ע"ד הב"ח, שמשיג אב"י ודייק מלשון הטור דישמעאלים אינם כעע"ז לענין מתנת חינם. ולענין חני' בקרקע הוי סברא יותר גדולה דאינם כעע"ז, כיון דמפורש בקרא: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבודו את אלהיהם" א"כ עיקר הקפידא הוא בע"ז..."

"אסור ליתן מתנת חינם לעובד עבודה זרה, אבל מותר ליתן לגר תושב, שהרי מצוה להחיותו".

"אסור ליתן מתנת חינם לגוי, אבל מותר ליתן לגר תושב!"

"כתב הבית יוסף, לאו לאפוקי ישמעאלים, אלא לאפוקי גר תושב, דהיינו שקיבל עליו ז' מצוות בני נח. וזהו שאנו מצווים להחיותו, אבל שאר גוים כולם, דין אחד להם, עכ"ל.
ולפי דבריו קשה, למה לו לרבינו לכתוב עובד עבודה זרה, ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים?
ולפי עניות דעתי נראה, דלפי שהמלכויות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאינו לכבוד, על כן הסירו מילת גוי, וכתבו במקומו "לעובד עבודה זרה". אבל עיקר הנוסח בספרי רבינו הוא "אסור ליתן מתנת חינם לגוי וכו', וכדאיתא סוף פרק קמא דעבודה זרה" ע"כ לשון הב"ח!

מצד חוקי התורה.
איסור תורה כפול ומוחלט הרי הוא בכל העברת איזה חלק מקרקעה של ארץ ישראל לרשות גויים, מצד אחיזת חנייתם בקרקעה. ומצד הפקעתה מקדושת קיומן של המצוות. דין זה חל הוא כמובן על כל רגב, על כל מדרך כף-רגל, מקרקעה של ארץ ישראל, בזיקתה המוחלטת לישראל ולחייו ולקדושת המצוות. אמנם לצורך הוראת השעה של היתר עבודת הקרקע ותוצאות יבולה בשנת השביעית סודרה מכירת הקרקעות לנכרי - במכירה לזמן , שכל עיקר ערכה ידוע ומוכר הוא לא במובן משפטי כללי אלא במובן דתיי, של אותה הוראת ההיתר. אותה מכירה זמנית במובנה הזה נעשית לשם אחיזתו הקבועה של ישראל - גם באותה הקרקע בעצמה, בכל חלק וחלק שלה.
נאמרה בזה הסברה, שאיסור זה אינו קיים בשעה שיש צורך במכירה זו לטובת ישראל. נאמרה גם הסברה, שאיסור זה אינו ביחס לאלה הגויים, שמכירה זו מסתדרת אתם, שהם כמו גרים-תושבים מבחינתם הכללית. וכל זה מצורף, בענין שנת-השביעית, אל עוד כמה טעמים ויסודות עיקריים של הוראת ההיתר.
אבל נגד זה, במסירה מוחלטת של קרקע ארץ ישראל לגויים, שהיא באה להוציא מגופה של קרקע זו כל אחיזת חנייתו של ישראל וכל דריסת רגלו בה, ושהיא באה ונעשית לרעתם של ישראל, שאין לו רעה גדולה מזו של מיעוט חנייתו ותלישות אחיזתו באדמת-קדשו, ועוד בשעה זו אשר פרצופם האלילי של הגויים חזר ונתגלה במילואו, - הרי איסור תורה זה קיים בכל תקפו.
מלבד זה עוד מבואר ומשולש הוא איסור תורה זה בביאורו והוראתו של הרמב"ן "אביהם של ישראל" על פי התלמוד הירושלמי: "לא תימכר לצמיתות", "למי שיחזיק בה ולא ינהג בה דין יובל עמנו, הם הנכרים", "אבל נשמור שתהיה מכירתנו בה שתחזור אלינו על כל פנים ולא נניח אותה בידם לעולם". "ולפי שהארץ שלו יתעלה, ואנחנו כולנו גרים ותושבים עמו, ולא יחפוץ להושיב בה אחרים זולתנו, רק בידינו תשאר ואלינו תחזור".

"מדבריהם של רבותינו הראשונים, (הרמב"ם והרמב"ן וס' החינוך שלט') מבואר שם עוד, (ועי' משפט כהן עמוד קכה ורפה), שאם נעשתה על ידי מישהו מישראל עבירה זו, של מסירת איזה חלק מקרקעה של ארץ-ישראל לרשות נכרי, לא הועיל מעשהו זה כלום, אלא "דעבר על מימרא דרחמנא" אבל אין לו למעשה בלתי חוקי זה כל ערך ממשי והוא לא שריר ולא קיים, בטל ומבוטל, כדינו של כל תנאי משפטי שאם הוא שלא כחק-התורה הרי הוא בטל ואינו מחייב כלום. ודבר ה' ומשפט תורתו, של בורא עולם ונותן חירותו, לעולם יעמוד ויתקיים..."

"ועוד בשעה זו, אשר פרצופם האלילי של הגוים חזר ונתגלה במילואו" (נכתב בשנת תש"ז - אחרי השואה).

"...דברי הרב קוק נכתבו, כידוע, בקשר להיתר מכירת קרקעות לגויים כדי להפקיעם מקדושת שביעית. להיתר זה צורף טעם נוסף, שהוזכר לאחרונה ע"י הרב צ"י קוק בספרו "לנתיבות ישראל" (צוטט בקובץ "ארץ נחלה", לקט וערך יהודה שביב תשל"ו עמ' 107) "איסור זה (של לא תחנם) אינו קיים בשעה שיש צורך במכירה זו לטובת ישראל (מבחינה כלכלית)". טעם זה הועלה על ידי הר"ן בגיטין לח, ב', הסובר שבמקרה כזה לא חל איסור "לא תחנם" שכן "לאו משום חנינה דידהו (של הגוי) קא עביד אלא לצורך עצמו (במקרה הנדון: לצורך קיום מצוה)". לפי סברא זו צריך לעיין אם לא מופקע איסור "לא תחנם" לגבי החזרת שטח כלשהו לגויים מתוך צורך גדול של השכנת שלום בין ישראל לעמי ערב ולשם מצוה גדולה של הצלת נפשות מישראל, וכמובן מאליו רק בנסיבות שיש בהן סיכוי ממשי לשלום של אמת ורק על פי המלצת מומחים צבאיים ישראלים..."

במדבר לג: "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה".

"ואם לא תתרכון ית יתבי ארעא מן קדמיכון ויהי דתשארון מנהון לסיען נטלן זין לקבלכון ולמשרין מקפניכון ויעיקון לכון על ארעא דאתון יתבין בה:

ואם לא תורישו וגו' והיה וגו' לדבריהם ז"ל שאמרו (מגילה י:) כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה, כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם, הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו':
וצררו אתכם על הארץ וגו' - פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו...

"... לא שמעתי איך הצבעת בממשלה. באשר לצירופו של בעל רעיון הטרנספר. לממשלה, אבל כמדומני שאמרו עליך ברדיו שאם הממשלה תאמץ את הרעיון הזה ותראה בטרנספר מטרה מעשית, לא תוכל אתה להשאר חבר בממשלה ותתפטר ממנה. והנה צער גדול אני מצטער שהממשלה הזאת וכל הממשלות של מדינת ישראל לפניה קיימו לעצמן מטרות וקוי פעולה כאלה שלפי מיטב הכרתי הם בלתי מוסריים - חס ושלום לא כל המטרות ולא כל הפעולות שפעלו מתחילת הוסדה של המדינה עד היום היו כאלה, אבל דברים רבים שנראו לממשלות מדינת ישראל כעשייה חשובה, והרבה חוקים שחקקה הכנסת הם בעיני חקקי און ומכתבים עמל (ישעיהו, י, א') שהחברה שאנו קלועים ושזורים בתוכה חיה לפיהם. ואילו ה"טרנספר" הזה בעיני ודאי אינו בלתי מוסרי ואיני יכול בשם אופן לומר עליו שהוא מנוגד לדת ישראל. ואמנם אילו רק אמרת שהוא אינו מעשי, ושלא ניתן לבצע אותו מתוך התנגדות נפשית של רוב אוכלוסי ישראל, ושאומות העולם לא יתנו לנו להוציא אותו לפועל, כי אז הייתי אומר כמו כן שאינך צודק בהערכה זאת, אף הייתי מוסיף שאולי אתה חכם ממני, ואף כי נראה לי שההסטוריה של כל המפעל הציוני במאה השנים האחרונות, וכן גם ההסטוריה הקצרה של תקומת מדינת ישראל והתבססותה מוכיחות ממש ההיפך מזה. אבל בעיני זכותך היא לחשוב שאתה צודק, וזכותך היא לחשוב שמה שקרה למשל במלחמת השחרור בלוד וברמלה, ובשכונותיה של חיפה ותל-אביב - יפו וירושלים היה מאורע חד-פעמי ולא יוכל דבר דומה לו לחזור עלינו. גם זכותך היא לחשוב, ש"טרנספר מרצון" כפי שרחבעם זאבי וחבריו מתבטאים אינו אפשרי כלל, אבל לומר שדבר זה נוגד הוא לדת ישראל ולמוסר, זה איני מבין כיצד אתה יכול לומר דבר כזה...
"... אף כי אני מתפלל תמיד בשלומה של המדינה, כי זהו מה שיש, וכבר אמר הנביא ירמיהו (כט, ז') ואמרו חז"ל: הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (אבות ג, ב') - אני מתפלל כל יום: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", וזה מתוך ידיעה ברורה, שמשטרו של דוד המלך ושל זרעו אחריו היה וגם יהיה משטר של מלכות אבסולוטית, המנוגד תכלית ניגוד למשטר חברתי דימוקרטי, שאומות העולם "הנאורות" דוגלות בו, הוא שלטון יחיד אבסולוטי, והוא גם היה בזמנו מנוגד לשלטונם של כל אומות העולם שעליהם מסופר בתורה ובנביאים הראשונים...
אנא, השר ר' זבולון המר שי', האם דימוקרטיה היא המשטר המומלץ על ידי התורה, או האם היא אחד מעיקרי האמונה כפי שמנה אותם הרמב"ם, או שלטון היחיד ושל השולשלת ושל המשפחה עליהם ניבאו הנביאים (ראה ירמיהו לג, טו-כו), וכפי שאנו מתפללים עליה בתפילת שמונה עשרה "את צמח דוד עבדך"?
אני חוזר אל מה שהתחלתי בו. כאשר אומרים שבנסיבות שאנו חיים בהם כיום "טרנספר" הוא בלתי אפשרי, ולכן אין זה מעשי להציע, ואין זה נדון אפילו להזכירו, דברים אלה אני מסוגל לקלוט ולשמוע, אף על פי שאני חושב שדבר זה בהחלט אפשרי, כמו שראיתי דוגמתו בחיי בין גרמניה ופולין, ובין גרמניה וטשכוסלובקיה, ובין פולין וליטא, ובין סין וטיבט, ובין הודו ופקיסטן, ובכל מרחבי רוסיה, ובודאי בעוד מקומות, וכיצד עזבו היהודים ברובם את כל ארצות ערב, ולא נשאר שם וקום, אלא המקום שישבו בו גם נתמלא על ידי אחרים, ולא נוכל שלא להזכיר בהקשר זה בצער ובכאב נורא את אחינו הקדושים מכל מרחבי אירופה, אשר אחרי שהלכו משם גם מקומם לא נשאר ריק. כך כאשר כל ארצות ערב ירצו לקבל את אחיהם מארץ ישראל, לא ישאר גם בארצנו בישראל מקומם ריק, אבל כאשר אני שומע ש"טרנספר" ועוד "טרנספר מרצון" של כל מי שאין לו שום שייכות אמיתית אל ארצנו הקדושה, שטרנספר כזה הוא בלתי מוסרי, אזני נכוות ולבי מתכווץ מכאב גדול.
"אני מאמין בביאת המשיח, ואני מאמין שאף על פי שהוא מתמהמה לבא, והוא לא בא עד עתה, הוא בוא יבוא. ואולי יבא מחר, ואז מה יעשה בכל האוכלוסין המרובים שבאו לכאן במאה, מאה וחמשים השנים האחרונות, שאינם יהודים? מהם המשתוקקים לראות אותנו נסקלים, נשרפים, נהרגים, ונחנקים, וחלק מהם שאינם נותנים ביטוי למאוויהם אלה, וחלק שנותנים לזה ביטוי, שכפי שחוקי הכנסת ה"נאורים והמוסריים" מאפשרים להם, ומהם אלה שהיו רוצים לראות אותנו חוזרים אל בתי המטבחיים ובתי המשרפות, שלא הספיקו לקלוט אותנו בימי הזעם. האם זה יהיה בלתי מוסרי ומנוגד לדת ישראל, אם יעשה משיח זה שיבא אלינו מה שעשה יהושע בשעתו? "אמר רבי שמואל בן נחמני: יהושע בן נון קיים פרשה זו. מה עשה יהושע? היה שולח פרוסדיטגמא בכל מקום שהיה הולך לכבוש, והיה כותב בה, "מי שמבקש להשלים שיבא וישלים, ומי שמבקש ללך לו ילך לו, ומי שמבקש לעשות מלחמה יעשה מלחמה". הגרגשי פנה, הגבעונים שהשלימו עשה להם יהושע שלום, שלושים ואחד מלכים שבאו להלחם הפילם הקב"ה, וכו" (רמב"ן לדברים כ, י').
האם המשיח שיעשה כך, יעשה הניגוד לדת ישראל, ויהיה המעשה שיעשה בלתי מוסרי?
אם נרצה טרנספר זה, זה לא ישאר אגדה!
הנני בצער ובכאב על דבריך, ובברכה וכבוד רב
שלמה מן-ההר
רחוב בית וגן 57, ירושלים.