ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְאוּלָם מַה שֶּׁרְאִיתִיךָ נוֹטֶה אֵלָיו מֵעִנְיָן הַכּוֹכָבִים וְהַדִּבּוּקִים* שֶׁהָיוּ וְשֶׁעֲתִידִים לִהְיוֹת - כֹּל זֶה הוּא עִנְיָן שֶׁרָאוּי שֶׁתְּסִירֵהוּ מִדַּעְתְּךָ, וּתְכַבֵּס מַחְשַׁבְתְּךָ מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר תְּכַבֵּס הַבֶּגֶד הַמְטֻנָּף מִטִּנּוּפוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עִנְיָנִים אֵין אֱמֶת בָּהֶם כְּלָל אֵצֶל הַחֲכָמִים הַשְּׁלֵמִים, וַאֲפִלּוּ אֲשֶׁר אֵין לָהֶם דָּת, כֹּל שֶׁכֵּן בַּעֲלֵי הַדָּת, וּבִטּוּלָם מְבֹאָר נִגְלֶה בִּטְעָנוֹת שִׂכְלִיּוֹת, אֵין זֶה מְקוֹם זִכְרָן. אָמְנָם שְׁמַע קְצָת מַה שֶּׁבָּא בַּתּוֹרָה בָּזֶה.
ה' מפר את תחזיות החוזים
דַּע, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, בְּעָמְדוֹ הִסְכִּימוּ הַחוֹזִים כֻּלָּם שֶׁזֹּאת הָאֻמָּה לֹא תַּצְלִיחַ, וְלֹא תֵּצֵא מֵעַבְדוּתָהּ לְעוֹלָם. וּבַזְּמָן שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁהוּא תַּכְלִית* רֹעַ מַזָּלָהּ - אָז בָּאָה לָהּ הַהַצְלָחָה, וְעָמַד בָּהּ מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי*, וּפְדָאָהּ. וּבָעֵת שֶׁהִסְכִּימוּ הַחוֹזִים שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם יִיטַב אֲוִירָהּ בַּזְּמָן הַהוּא, וְתִשְׁמַן, וְיַצְלִיחוּ אֲנָשֶׁיהָ תַּכְלִית הַהַצְלָחָה - אָז חָלוּ בָּהֶם הַמַּכּוֹת. אָמַר יְשַׁעְיָה, מְתָאֵר אֵלּוּ הָעִנְיָנִים: "אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ וְיַגִּידוּ נָא לָךְ" וְגוֹ' (ישעיה יט, יב). וְכֵן מַמְלֶכֶת נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, כְּשֶׁהִסְכִּימוּ חֲכָמָיו וְחוֹזָיו וְכֹל מִי שֶׁמִּתְפָּאֵר בְּמַלְכוּתוֹ בְּהַקְדָּמַת יְדִיעָה, שֶׁזּוֹ הִיא תְּחִלַּת הַצְלָחָתוֹ, וְשֶׁמֶּמְשַׁלְתָּם מַאֲרֶכֶת וּמַתְמֶדֶת - אָז סָרָה מַלְכוּתוֹ וְאָבְדָה, כְּמוֹ שֶׁיִּעֲדָהּ ה' רָע. אָמַר יְשַׁעְיָהוּ גַּם כֵּן, מְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם עַל זֶה, וּמַלְעִיג עֲלֵיהֶם בְּהִתְפָּאֲרָם בְּהַקְדָּמַת הַיְדִיעָה, וְעַל הַמַּמְלָכָה עַצְמָהּ בְּחָשְׁבָהּ שֶׁבָּהּ חֲכָמִים מוֹעִילִים בְּחָכְמָתָם, אָמַר: "יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים" וְגוֹ' (שם מז, יג). וְכֵן יִהְיֶה הָעִנְיָן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, מְהֵרָה יִגָּלֶה, כִּי כְּשֶׁיַּחְשְׁבוּ הָאֻמוֹת שֶׁזֹּאת הָאֻמָּה לֹא תִּהְיֶה לָהּ מַלְכוּת לְעוֹלָם, וְלֹא מֶמְשָׁלָה, וְלֹא תְּשׁוּעָה מֵאֲשֶׁר הֵם בּוֹ, וְיַסְכִּימוּ עַל זֶה כֹּל הַחוֹזִים וְהַקּוֹסְמִים וּבַעֲלֵי הַכֹּחוֹת - יָפֵר ה' מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וֶאֱמוּנוֹתֵיהֶם הַשִּׁקְרִיּוֹת, וְיֵרָאֶה הַמָּשִׁיחַ. אָמַר יְשַׁעְיָה, מְבָאֵר זֶה הָעִנְיָן: "מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל, מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל, מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם תּוּשַׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם" (שם מד, כה). זֹאת הִיא הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית אֲשֶׁר יַאֲמִינוּהָ עֲדַת יִשְׂרָאֵל, לֹא תַּבִּיט לְמַאֲמַר אוֹמֵר דִּבּוּק קָטָן אוֹ גָּדוֹל.
___________________________________
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
29 - איגרת תימן חלק י"ח
30 - איגרת תימן חלק י"ט
31 - איגרת תימן חלק כ'
טען עוד
ביאורים
הרמב"ם רואה כי השואל מושפע מתיאוריות האסטרולוגים, ומבהיר לו את יחסו השלילי אליהן.
תיאוריות אלו אינן עומדות בכללי ההיגיון ואינן מקובלות על חכמי העולם, הדתיים ושאינם דתיים. יתרה מכך, התורה מדריכה אותנו כי הנהגת ה' אינה כבולה לשום תיאוריה מוגבלת, בין אם יש לה ביסוס מדעי והגיוני ובין אם לא. דוגמה בולטת לכך רואים בתקופה שלפני יציאת מצרים. כל בעלי התחזיות למיניהם גרסו כי לעם ישראל אין סיכוי לצאת משיעבוד האימפריה המצרית, ושלא הגיוני כי ארץ בעלת אקלים כה יפה ונוח תיהפך לגיהנום עלי אדמות. כן אפשר לראות זאת בנבואתו של ישעיהו, המתייחס לכל התחזיות האופטימיות בדבר עתידה של האימפריה הבבלית וקובע כי היא תיפול ותאבד.
החוזים המצרים והבבלים עמדו בראש פסגת האינטלגנציה והמדע בזמנם. תחזיותיהם היו נר לרגליהם של מלכים רבים והמון העם כולו. גם כיום אנו נפגשים בתחזיות רבות, שחלקן אף מבוססות על המדע, ביחס לעתיד הצפוי לנו. הרמב"ם מלמדנו כי הנהגת ה' עומדת מעל כולם, והיא זו המכוונת את כל מה שקורה. אמנם אנו יכולים ואף מחוייבים להתייחס לכל הניתוחים האנושיים, אך עלינו לזכור כי ישנה הנהגה אלוהית היכולה לשנות הכל בן רגע. אמונת ישראל וכוחו אינם כבולים לשום תיאוריה ולשום חוק טבעי או פיזיקלי, כיוון שכוחם בא ממקור עליון יותר.
הרחבות
התורה אינה נוגדת את ההיגיון האנושי
שֶׁהֵם עִנְיָנִים אֵין אֱמֶת בָּהֶם כְּלָל. הרמב"ם מסביר שדברי החוזים בכוכבים הינם שקר. בהלכות עבודה זרה מרחיב הרמב"ם הגדרה זו לכל מיני קסמים וניחושים ודומיהם, שאינם אמת ובכל זאת התורה אסרתם, אלא שהם כולם שקר: "ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן... ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה (– תועלת)... כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ... אבל בעלי החכמה ותמימי (– שלמי) הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינן דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים, 'תמים תהיה עם ה' אלהיך' " [יא, טז]. מדברי הרמב"ם עולה שכוונת התורה באומרה "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" [דברים יח, יג] היא שיש להיות שלמים בחכמה, ולא לנטות אחרי דברי הבל כקסמים, צפייה בכוכבים וכדומה. ההליכה בדרך התורה אינה ויתור על האמת וההיגיון האנושי, אלא נובעת מחכמה גדולה ורחבה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
