ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נעה בת בתאל מזל
זאת אומרת שמימרא בשם רבי ירמיה, שהוא אחד מהאמוראים ומוזכר הרבה פעמים בגמרא, ואינו 'ההוא מרבנן' סתם, הוא תלמיד חכם רציני, אבל עדיין אביי אינו מוכן לקבל את הדברים, אינו בסדר גודל לסמוך על דבריו לדעתו.
ומפורש כך ברש"י: "ולא קבלה - שלא חשבו לסמוך על דבריו 1 ".
ישנם אמוראים שמדייקים יותר וחוזרים יותר מאחרים על לימודם.
ונראה בהסבר הדברים שישנם אמוראים שמדייקים בדברים יותר, חוזרים יותר על לימודם... ולכן נסמוך על מימרתם יותר. וכן במסכת ברכות (דף לח עמוד ב): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה. ורבי בנימין בר יפת, אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו. אמר רב נחמן בר יצחק: קבע עולא לשבשתיה כרבי בנימין בר יפת. תהי בה רבי זירא, וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא, רבי חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא דייק. ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר".
שני דברים יש כאן: מדייק בדברים יותר, וחוזר על הלימוד, כך שודאי יש פחות טעויות. ורש"י שם פירש: "תהי בה רבי זירא - במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש, וכי מה ענין להזכיר דברי רבי בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש, הרי אינו כדאי לחלוק עליו".
אדם גדול חייב לא לטעות בסברות פשוטות.
ובגמרא גיטין (דף ו עמוד ב) מביאה הגמרא לגבי רבי אביתר, דיון האם לסמוך עליו. ושם אומרת הגמרא עוד קריטריון, שלא יודע סברות, אומנם יתכן שלא הכיר מימרא של אחד האמוראים. וכך אומרת שם הגמרא: "שלח ליה רבי אביתר לרב חסדא, גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי. ותסברא, והא רבה אית ליה דרבא ? אלא דכולי עלמא בעינן לקיימו, וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי, מישכח שכיחי. אמר רב יוסף: מאן לימא לן דרבי אביתר בר סמכא הוא ?ועוד - הא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן, הן קיימו בעצמן "ויתנו (את) הילד בזונה, והילדה מכרו ביין, וישתו" (יואל פרק ד פסוק ג), וכתב ליה בלא שירטוט. ואמר רבי יצחק: שתים כותבין, שלש אין כותבין. במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין. אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק, לאו גברא רבה הוא, בשלמא מילתא דתליא בסברא, לחיי. הא גמרא היא, וגמרא לא שמיע ליה".
על הטענה שעושה דברים בלא לדעת את הדין, מזה אין ראיה שאינו אדם גדול. ויתכן שהוא אדם גדול יתכן שלא. אבל יש ראיה שהוא כן אדם גדול מההמשך:
"ועוד - הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה, דכתיב "ותזנה עליו פילגשו (שופטים פרק יט פסוק ב)" - רבי אביתר אמר זבוב מצא לה, רבי יונתן אמר נימא מצא לה. ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר. אמר ליה, חס ושלום, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, הן זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד".
ואני חושב שאולי אפשר לשמוע מהגמרא דבר גדול, העובדה שראה את אליהו הנביא ודיבר איתו, זה אינו מוכיח שהוא אדם גדול, מה שמוכיח שאדם זה אדם גדול הוא - זו נקודה אחרת: שמכוון לאמיתתה של תורה, שמסכים הקדוש ברוך הוא על-ידו.
פוסקים הלכה כדיינא שנוחת לעומק דדינא.
עוד מביאה הגמרא (בבא מציעא דף קיז עמוד ב): "תניא רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים, והעליון שליש. ואחרים אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים, והעליון נוטל רביע. אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. קא סבר כמה מפסיד עלייה בבית – תילתא, הלכך אית ליה תילתא".
רואים שיש מושג כזה מי שיורד לעומק הדין, ולכן הלכה כמותו.
והבית יוסף משום כך פוסק כללית כרמב"ם בחושן משפט: "והרמב"ם ז"ל דיינא הוא, ונחית לעומקא דדינא. ואפילו בספרד דהיו נוהגים כהרא"ש, לא היו נוהגים בדיני ממונות אלא כהרמב"ם". (שו"ת בית יוסף דיני כתובות סימן י דבור המתחיל ומעתה נמצינו).
וההסבר ב'נחית לעומקא דדינא' הוא על פי שו"ת שארית יוסף (סימן סח ד"ה תשובה זה): "וכל שכן בנדון דידן, שמהר"ם שהוא בתראה מסכים עם ר"י, ועוד - שר"ת אינו פוסק רק להלכה, כי לא בא לידו מעשה. אבל ר"י ומהר"ח פסקו על מעשים שבאו לידם, ודיינא נחית לעומקא דדינא, ולא לחנם אמרו חז"ל ומעשה רב".
זאת אומרת ההתנסות הלכה למעשה, והחשיבה במקרים למעשה גם כן משפיעים שהדברים יהיו יותר נכונים, לא דומה לימוד בסוגיה, לצורך להכריע בסוגיה.
יתכן שהייחס בין הגמרא בברכות לגמרא בגיטין הוא אם אדם אומר שמועה מפי רבו צריך להיות בקיא מדייק וחוזר, אבל אם אומר הלכה מעצמו צריך להיות מעמיק ומעיין גדול. ואינו מוכרח.
אם כן יוצא שודאי יש לברר כל חכם לפני שמקבלים את פסק דינו, האם ראוי לסמוך עליו, ובפרט במקום מחלוקת, או שיש סברא שהדברים לא פשוטים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
