ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְאַהֲבַת ה' אֶת הָאָדָם, הוּא מְבֹאָר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה מִן הַסּוּג הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא אַהֲבַת הַדּוֹמִים. אֲבָל כְּבָר יֵחָשֵׁב שֶׁתִּהְיֶה מֵהַסּוּג הַשֵּׁנִי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית. וְלָזֶה נִמְצָא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה יִרְמֹז אֶל שְׁנֵי הַמִּינִים מִמֶּנָּה* — אָמַר [דברים לב, ו]: "הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ", לִרְמֹז אֶל אַהֲבַת הַמִּין הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא אַהֲבַת אָב לַבֵּן; וְאָמַר: "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ", לִרְמֹז אֶל הַמִּין הַשֵּׁנִי, מֵאַהֲבַת הָאֻמָּן לִמְלַאכְתּוֹ. וְכֵן נִמְצָא הַנָּבִיא [ישעיהו סד, ז] בִּתְפִלָּתוֹ רוֹמֵז אֶל שְׁנֵי אֵלּוּ-הַמִּינִים — אָמַר: "וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה; אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ", [הֲרֵי שֶׁקָּרָא אֶת ה' "אָב", מִצַּד שֶׁהוּא נוֹתֵן הַצּוּרָה בָּנוּ, שֶׁזֶּהוּ "וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ" —] כְּלוֹמַר: וּמִזֶּה-הַצַּד רָאוּי שֶׁתַּשְׁגִּיחַ בָּנוּ לְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. וְגַם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, מִן הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית, רָאוּי לְךָ שֶׁתֹּאהַב אוֹתָנוּ, כִּי "מַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ"; וַאֲפִלּוּ הַחֹמֶר, אַתָּה יְצַרְתּוֹ קֹדֶם שֶׁתִּתֵּן בּוֹ הַצּוּרָה הַשִּׂכְלִית. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם: "וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ" — כְּלוֹמַר: וְרָאוּי לְךָ שֶׁתַּשְׁגִּיחַ בָּנוּ כְּמוֹ שֶׁיַּשְׁגִּיחַ כָּל פּוֹעֵל בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, הֵן שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי אוֹ בִלְתִּי-רָאוּי.
מדוע האהבה הטבעית לא שייכת בין ה' לאדם
אֲבָל כַּאֲשֶׁר יְעֻיַּן הֵיטֵב, נִמְצָא שֶׁכָּל-זֶה נֶאֱמַר בְּהַעֲבָרָה*. כִּי אֵין הַצּוּרָה וְלֹא הַחֹמֶר חֵלֶק מִן ה' כַּבֵּן מִן הָאָב. וְגַם, אַחַר שֶׁפְּעֻלָּתוֹ בְּמַאֲמָר*, אֵין לוֹמַר בּוֹ שֶׁרָאוּי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר מַעֲשָׂיו. כִּי כָל פּוֹעֵל אָמְנָם יִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר מַעֲשֵׂה יָדָיו בְּסִבַּת הַטֹּרַח אֲשֶׁר טָרַח בּוֹ, וּמִזֶּה-הַצַּד הוּא שֶׁיֹּאהֲבוּ הַמְשׁוֹרְרִים שִׁירֵיהֶם. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא יִפֹּל בּוֹ לֹא טֹרַח וְלֹא עָמָל, לֹא יִפֹּל בּוֹ הָאַהֲבָה אֲשֶׁר מִזֶּה-הַמִּין. וְעַל-כֵּן הוּא מְבֹאָר כִּי אַהֲבַת ה' אֶת הָאָדָם אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אֶלָּא מִן הַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
121 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ג'
122 - לימוד שבועי באמונה ה-יא חשוון תשע"ו
123 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ד'
טען עוד
ביאורים
לאחר שראינו אתמול את שלושת סוגי האהבה: אהבה בין השווים, אהבה טבעית ואהבה יחסית; מבאר רבי יוסף אלבו את מהות האהבה שבין ה' לישראל. הוא פותח בכך שלא ייתכן לבאר שאהבה זו היא מסוג האהבה בין השווים, כיוון שאין מי שישווה לה'.
יתרה מזאת, בפסוקים רבים בתורה ישנם ביטויים וכינויים שונים לקשר ולאהבה שיש בין ה' לעם ישראל. ביטויים אלו מדמים את הקשר לקשר של אב לבנו, או לקשר של אומן למעשה ידיו.
אף על פי שעם ישראל הוא כבנו של ה', אין אהבתו כמו האהבה המוכרת לנו מאהבת אב לבנו.
אהבת אב לילדיו, ועוד יותר מכך אהבת האם לילדיה, נובעת מהעובדה שדמות האב והאם טבועה ונוכחת בתוך דמותו של הילד, מה שלא שייך לומר ביחס הקיים בין ה' לעם ישראל. כמו כן, גם האהבה המוכרת לנו מאהבת האומן למעשה ידיו אינה ניתנת להיאמר ביחס לאהבה שאוהב ה' את עם ישראל. אהבת האומן ליצירתו נובעת מכך שהוא טרח ועמל ביצירת מעשה ידיו, ולכן הוא מרגיש חיבור וקישור לטרחתו הרבה, הבאה לידי ביטוי בתוצר הסופי. כמובן, ביחס לה' לא שייך לדבר על עמל וטרחה, ולכן לא שייך לבאר את האהבה של ה' לעם ישראל כאותה האהבה המוכרת לנו מאהבת אומן למעשה ידיו.
הרב יוסף אלבו מבאר, שביטויים אלו המופיעים בתורה ובנביאים, אינם משמשים ביטוי של סוג האהבה והקשר כפי שהם באמת. ביטויים אלו נאמרו כדי לבטא את האהבה, ולהביא אותנו לידי הכרה בעוצמתה הגדולה, אך אין להסיק מביטוי זה או אחר לגבי סוג האהבה וגדרה. לפי דבריו, אופי הקשר והאהבה הם מהסוג השלישי, אותו הוא מכנה האהבה היחסית, בדומה לאהבת המלך והעם זה את זה, כפי שלמדנו אתמול.
הרחבות
• אהבה מתוך השקעה
אֲבָל כְּבָר יֵחָשֵׁב שֶׁתִּהְיֶה מֵהַסּוּג הַשֵּׁנִי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית. רבי יוסף אלבו מציין שישנה אהבה טבעית לדבר שאדם השקיע בו, וגם לדבר שאדם מרגיש שהוא חלק ממנו. בדומה לכך כתוב בארחות צדיקים כיצד להגיע לאהבת הבריות: "ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם? אשכילך ואורך! הדרך הוא, שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכלתו. העזר בנפשו הוא – שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר ויטרח עבורם. העזר בממונו הוא – שילוה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני ילוה בעת דחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כחו, ולקצות עתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים. ויהא וותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חבירו. לעולם יהיה חפץ שחבירו יהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחבירו, ויהיו דבריו בנחת עם כל בני אדם . ביישהו אדם – אל יביישהו, הטעהו – אל יטעהו. יסבול על צוארו עול העולם, והוא לא יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם בני אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברתו פנים תחזק האהבה. וישא ויתן עם חבירו בטובתו, וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד – אל יגלהו, אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם. ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ובזה ייזהר ביותר, ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך ייכנע תחת כל אדם, ובכל יכוין לשם שמים" [ארחות צדיקים פרק ה].
לעילוי נשמת טובה בתיה בת מיכאל ע"ה
להצלחת צוריאל צבי בן משה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
