ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְהָאַהֲבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הִיא מִצַּד-הָאָהוּב, לֹא תִהְיֶה אֶלָּא בְּבַעֲלֵי שֵׂכֶל וּבִינָה. כִּי הָאַהֲבָה שֶׁיֹּאהַב הָאָדָם אֶת חֲבֵרוֹ מִצַּד-עַצְמוֹ*, אֵינָהּ אֶלָּא מִצַּד-הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר בּוֹ; וְלָזֶה*, אִם יִשְׁתַּטֶּה הָאָהוּב אוֹ יָמוּת, תִּפָּסֵק הָאַהֲבָה, כִּי הַנֶּפֶשׁ תִּבְרַח מִן הַגּוּף הַמֵּת, לְפִי שֶׁאֵין-שָׁם הַדָּבָר הָאָהוּב. וְלִהְיוֹת זֹאת-הָאַהֲבָה הַמְשֻׁבַּחַת שֶׁבְּמִינֵי הָאֲהָבוֹת וְלֹא תִמָּצֵא אֶלָּא בְּבַעֲלֵי שֵׂכֶל וּבִינָה, יְשֻׁבַּח הָאָדָם אוֹ יְגֻנֶּה עָלֶיהָ; וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִתְעָרֶב בָּהּ שׁוּם-צַד-הֶכְרֵחַ כְּלָל, כִּי לֹא יְשֻׁבַּח הָאָדָם אוֹ יְגֻנֶּה עַל הַדָּבָר הַמֻּכְרָח*, אֲבָל עַל הַדָּבָר שֶׁהוּא בְחִירִי עָלָיו מִכֹּל-וָכֹל. וְלָזֶה נִשְׁתַּבַּח אַבְרָהָם-אָבִינוּ בְּזֶה-הַמִּין מִן הָאַהֲבָה, מִזּוּלָתוֹ, עַד שֶׁקְּרָאוֹ הַכָּתוּב [ישעיהו מא, ח] "אַבְרָהָם אֹהֲבִי", לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבּוֹ תַּכְלִית אַחֶרֶת, רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הש"י הָאָהוּב, וְלֹא הָיְתָה-שָׁם סִבָּה אַחֶרֶת תַּכְרִיחַ אוֹתוֹ עַל-כָּךְ; שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְעָרֵב בְּפֹעַל הָעֲקֵדָה שׁוּם-צַד-הֶכְרֵחַ כְּלָל, כִּי אֲפִלּוּ מִצְוַת הש"י לֹא הָיְתָה מַכְרַחַת אוֹתוֹ. וְזֶה דָבָר בֵּאֲרוּהוּ רז"ל [ב"ר נו, י; ויק"ר כט, ט] עַל פָּסוּק "יְיָ יִרְאֶה" וגו' [בראשית כב, יד]: אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הקב"ה: רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁבַּשָּׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי: "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וגו' וְהַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה" [שם, ב], הָיִיתִי יָכוֹל לוֹמַר: וַהֲלֹא כְבָר אָמַרְתָּ לִי: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" [שם כא, יב]; וְלֹא אָמַרְתִּי כֵן, אֲבָל כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי וְלֹא הִרְהַרְתִּי אַחַר מִדּוֹתֶיךָ — שֶׁיֵּרָאֶה מִזֶּה מְפֹרָשׁ שֶׁאֲפִלּוּ מִצַּד מִצְוַת-הש"י לֹא הָיָה אַבְרָהָם מֻכְרָח, אַחַר שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִתְנַצֵּל עַל-זֶה מִמֶּנּוּ בְּטַעֲנָה אֲמִתִּית, אִם רָצָה; וְלֹא עָשָׂה כֵן, אֲבָל כָּבַשׁ רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן לְאַהֲבַת ה'.
פועל העקֵדה נתייחס לאברהם
וְלָזֶה הוּא שֶׁנִּתְיַחֵס פֹּעַל הָעֲקֵדָה אֶל אַבְרָהָם, וְלֹא אֶל יִצְחָק, עִם-הֱיוֹתוֹ בֶּן שְׁלֹשִׁים-וָשֶׁבַע שָׁנָה בִּשְׁעַת הָעֲקֵדָה, כְּפִי-דַעַת רז"ל [סדר עולם, פ"א]; לְפִי שֶׁאַבְרָהָם הָיָה יָכוֹל לְהִתְנַצֵּל* עַל-זֶה שֶׁלֹּא לַעֲקֹד אֶת בְּנוֹ, וְיִצְחָק לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְנַצֵּל שֶׁלֹּא לִמְסֹר עַצְמוֹ אִם נִצְטַוָּה עַל-כָּךְ. וּמִזֶּה-הַטַּעַם הוּא שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים בִּתְפִלּוֹתֵינוּ תָּמִיד עֲקֵדַת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק, יוֹתֵר מֵעֲקֵדַת כָּל הַחֲסִידִים וְהַקְּדוֹשִׁים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הש"י, כְּגוֹן רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו וְכָל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּכָל דּוֹר-וָדוֹר; לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם אָמְנָם מָסַר עַצְמוֹ עַל קְדֻשַּׁת הש"י לְקַיֵּם מִצְוַת "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [ויקרא כב, לב]. אֲבָל אַבְרָהָם, אֲפִלּוּ מִצְוַת הש"י לֹא הָיְתָה מַכְרִיחָתוֹ עַל-כָּךְ. וְיָדַע וְהִבְחִין מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, כִּי יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים הָיָה מִשָּׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ: "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ" עַד שְׁעַת הָעֲקֵדָה, שֶׁהֲרֵי כָתוּב [בראשית כב, ד]: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק".
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
116 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ב'
117 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ג'
118 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ד'
טען עוד
ביאורים
גם לבעלי חיים יש רצונות, אולם רק לנו יש אהבה 'שאינה תלויה בדבר', או כפי שמכנים אותה 'אהבה אמיתית'. נוכל להסיק אם-כן שמקורה בצד הרוחני שבנו, שהיא באה אלינו מנשמתנו, והיא חלק מצלם האלוהים שבנו. לכן לא נמצא אותה בבעלי חיים. אינסטינקט אוטומטי מכריח כלבה, למשל, לטפל בגוריה, אולם אם הם ייפרדו ממנה לא נראה שום קשר 'נפשי' שנותר לה כלפיהם. לכן השאלה כמה אנו נותנים ביטוי לצלם האלוהים שבנו בחיים תלויה רבות באהבה הרוחנית. האהבה הרוחנית היא חלק מרכזי במימוש האנושיות שלנו. ולכן במקרים רבים נעריך את הסובבים אותנו ואת עצמנו בהתאם לפיתוחה, לעוצמתה, ל'אמיתיותה', לעומקה ולהתפשטותה במכלול מערכות החיים. הערכה זו מוצדקת במיוחד עבור אהבה שהאדם פיתח מתוך בחירתו והיא יצירתו האישית. אינו דומה האוהב את ילדיו ואת קרוביו למי שהפך את עצמו ל'איש אהבה', ומפיץ אהבה לכל עבר. אהבת אם לילדיה צריכה להיות הרבה מעבר לממוצע כדי שתהיה מרשימה. זאת הייתה מידתו המיוחדת של אברהם אבינו. צדיקים רבים מסרו את נפשם בצורה מרשימה, אולם דבקותם בקב"ה קיבלה גם חיזוק ותחושת הכרח מתוך הבנתם את החשיבות להישאר נאמנים לא-ל האמיתי. יצחק קיבל ציווי מוחלט מאביו, בשם האלוהים, ועם אהבתו לה' התחזקה רוחו גם ביראת המְּצַוֶּה, ומי יעז להתעמת חזיתית עם בורא העולם? מיוחד אברהם, שלולא שכח לחלוטין את עצמו מפני אהבתו האינסופית לקב"ה הוא לא היה עומד בניסיון. הוא הרי ניגש לעשות מעשה נורא ללא כל הבנה, ומספיק היה שלרגע ייזכר באינטרס האישי שלו כדי שיצופו בראשו אינספור הסברים מדוע הנכון והראוי ביותר הוא שיימנע ממעשיו. לא היה נדרש עימות חזיתי עם ה', לעבור על דבריו במצח נחושה, אלא היו לו הסברים רבים מדוע 'לשם שמים' עדיף שיצחק יחיה, כפי שה' בעצמו הבטיחו, והכול עבור הברית העולמית שבין ה' לאברהם – להצמיח מזרעו עם סגולה שיגאל את העולם. בשם תיקון האנושות ומילוי רצון ה' 'האמיתי' אברהם היה משכנע את עצמו ועובר על ציווי ה' – אילו שכח לרגע את אהבתו לה' והיה חושב על עצמו.
הרחבות
• איך מגיעים לאהבת ה'
לֹא יְשֻׁבַּח הָאָדָם אוֹ יְגֻנֶּה עַל הַדָּבָר הַמֻּכְרָח, אֲבָל עַל הַדָּבָר שֶׁהוּא בְחִירִי עָלָיו מִכֹּל־וָכֹל. רבי יוסף אלבו מדגיש שיש בידינו יכולת גמורה לבחור לאהוב את ה'. כיצד מגיעים לאהבת ה'? כותב הרב אלעזר סגל לנדא : "לא יצויר בשוכן בית חומר (באדם הנמצא בגוף החומרי) אהבת השם בלתי (ללא) הילוך בדרכיו ושמירת מצותיו וחוקיו... מחמת שהאדם מדבק את עצמו במידותיו הנעימים ובדרכיו הישרים מדמין בזה הצורה ליוצרה (על ידי הליכה בדרך ה' האדם נהיה דומה במידותיו ליוצרו)... ועל ידי הדמיון במדות הללו משיגים כח לאהבה את ה'. ואמרה תורתינו הקדושה "לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו" [דברים יא, כב]. ודרשו חז"ל "וכי אפשר להדבק בה'? אלא הדבק עצמך במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום" [שבת קלג:]. ואומר (ראיה נוספת) "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלהיכם" [דברים יא, יג]. דהכוונה הוא גם כן, דעל ידי השמיעה אל מצותיו ותורותיו יהיו מגיעים לאהבה את ה' ולעבדו עבודה תמה בכל לב ונפש. והרואה בעיניים פקוחות יראה, כי בכל התורה כולה בכל מקום אשר נאמר אזהרה על אהבת השם ברוך הוא סמיך ליה (סמוך לו) דביקות בה' והליכה בדרכיו ושמירת חוקיו ומצותיו" [יד המלך, הלכות יסודי התורה ב, ב]. אם-כן, אהבת ה' היא תולדה של קיום המצוות ותיקון המדות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
