ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּלְפִי שֶׁאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת, הַמַּגִּיעַ אֵלֶיהָ יִקָּרֵא "עוֹבֵד מֵאַהֲבָה", וְלֹא "יְרֵא אֱלֹהִים" בִּלְבָד; שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם, נֶאֱמַר לוֹ בְּסוֹף נִסְיוֹנוֹתָיו [בראשית כב, יב]: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", וּקְרָאוֹ הַכָּתוּב [ישעיהו מא, ח] "אוֹהֲבוֹ", וְאָמַר עַל יִשְׂרָאֵל: "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי". וְאָמְרוּ רז"ל [גיטין לו:]: עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בַּיִּסּוּרִין, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב [שופטים ה, לא] אוֹמֵר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ"; כִּי מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב הש"י לֹא יָחֹשׁ לְכָל הַטֹּרַח וְהֶעָמָל וְהַיִּסּוּרִין שֶׁיַּגִּיעוּהוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ, יִתְבָּרֵךְ. וְכֵן תִּמְצָא כִּי כְשֶׁנִּתְגַּלָּה הש"י עַל אַבְרָהָם רִאשׁוֹנָה, אָמַר לוֹ [בראשית יב, א]: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" וגו' — לְנַסּוֹתוֹ וּלְהַרְגִּילוֹ לִסְבֹּל בַּעֲדוֹ* הַטֹּרַח וְהֶעָמָל הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בְּטִלְטוּל. וּלְפִי שֶׁעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹתָיו בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב-לֵבָב, קְרָאוֹ הַכָּתוּב "אוֹהֲבוֹ". וְכָל-זֶה מִמַּה שֶּׁיּוֹרֶה כִּי סָבוֹל הַטֹּרַח וְהֶעָמָל בַּעֲבוֹדַת הש"י בְּשִׂמְחָה, נוֹתֵן שְׁלֵמוּת אֶל הָעֲבוֹדָה וְהַיִּרְאָה.
יראת ה' מוסיפה ימים
וְזֶה, כִּי אֵין יִרְאַת ה' כְּיִרְאַת בָּשָׂר-וָדָם. כִּי מִי שֶׁהוּא יָרֵא מִשּׁוּם-אָדָם אוֹ מֶלֶךְ אוֹ שַׂר, עוֹמֵד תָּמִיד בְּפַחַד וּרְעָדָה, וְזֶה סִבַּת קִצּוּר יָמָיו. אֲבָל הַיָּרֵא מֵה', לֹא דַי שֶׁהַחֲרָדָה לֹא תְקַצֵּר יָמָיו, אֲבָל תּוֹסִיף יָמִים — אָמַר שְׁלֹמֹה [משלי י, כז]: "יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים"; וְהָרְשָׁעִים, שֶׁאֵין לָהֶם יִרְאַת ה', לֹא דַי שֶׁלֹּא יַאֲרִיכוּן יָמִים, אֲבָל "שְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה".
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
107 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק א'
108 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק ב'
109 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק א'
טען עוד
וְכֵן, אַף-עַל-פִּי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַיָּרֵא וְרַךְ-הַלֵּבָב לְהוֹלִיד בָּנִים רַכֵּי-לֵבָב כָּמוֹהוּ; וְשֶׁלֹּא יֶעֱשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ*, כִּי בִהְיוֹתוֹ מְפַחֵד תָּמִיד לֹא יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ* כָּרָאוּי — אָמַר דָּוִד [תהלים קיב, א-ג]: "אַשְׁרֵי-אִישׁ יָרֵא אֶת-יְיָ, בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד, גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ" וגו'; וְגַם מִי שֶׁהוּא חָפֵץ בְּמִצְווֹתָיו, אַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹצִיא הוֹצָאוֹת בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, לֹא יֶחְסַר הוֹנוֹ, כִּי "הוֹן-וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד". וְזֶה, לְהוֹרוֹת כִּי יִרְאַת ה' אֵינָהּ מְקַצֶּרֶת הַיָּמִים וְאֵינָהּ מְמַעֶטֶת הַמָּמוֹן וְאֵינָהּ מְסַבֶּבֶת הַמִּקְרִים הָרָעִים, כְּיִרְאַת בָּשָׂר-וָדָם. אָמַר שְׁלֹמֹה [משלי יט, כג]: "יִרְאַת יְיָ לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל-יִפָּקֶד רָע", רָצָה לוֹמַר: יִרְאַת הש"י לֹא תְסַבֵּב הַמָּוֶת, אֲבָל הִיא "לְחַיִּים"; וְכֵן אֵין הַיָּרֵא חֲסַר כָּל טוּב, כִּי "שָׂבֵעַ יָלִין"; וְכֵן לֹא יִירָא מֵהַמִּקְרִים, כִּי לֹא "יִפָּקֶד רָע".
____________________________________
בַּעֲדוֹ – לצורך עבודת ה'. וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ – לא יצליחו מעשיו. חֶפְצוֹ – עסקיו ועניניו.
ביאורים
למדנו אתמול איך אפשר לשלב בעבודת ה' בין יראה לבין שמחה. מדרגה זו שבה אדם שמח בעבודתו וביראתו את ה' היא מעלה גדולה, ומי שזוכה לה נקרא 'עובד מאהבה'. כאשר אדם אוהב, לא רק שהוא מוכן לטרוח ולהשקיע בשביל האהבה אלא הוא אף מוכן לסבול בשביל מושא אהבתו. לכן אברהם אבינו, לאחר שעמד בניסיונות שהקב"ה העמיד אותו בהם ועשה זאת בשמחה, נקרא 'אוהב'. בנוסף, הקב"ה, בהתגלותו הראשונה לאברהם אבינו, העמיד אותו בניסיון בשביל להרגיל אותו לשאת בשמחה את הטורח ואת העמל שיש בעבודת ה' יתברך, ועל ידי השמחה יוסיף שלמות. לא רק שהשמחה אינה נוגדת את היראה, אלא, כפי שראינו, יש לעובד ה' לשמוח שמחה גדולה על יראתו, כיוון שהצמצום הזה אל תוך העבדות לה' הוא מקור הברכה וההצלחה של האדם.
יראת ה' שונה מהותית מיראת בשר ודם. היראה מבשר ודם פוגעת באישיות של האדם ובכוחותיו, ולכן מקצרת את אורך חייו ומגבילה אותו מלהוציא לפועל את רצונותיו. לעומת זאת היראה מה' מוסיפה חיים וכוחות לאדם, ולכן השמחה משלימה אותה. הדבר נעוץ בכך שיראת ה' מעמידה את האדם על נקודת החיים האמיתית שלו, לירא את ה' ולעובדו, וזה בשונה מיראה מבני אדם, שאינה טבעית לאדם, ולכן היא מגבילה אותו להיות קטן מגדלו הטבעי.
הרחבות
• עבודת ה' – בשמחה
כִּי מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב הש"י לֹא יָחֹשׁ לְכָל הַטֹּרַח וְהֶעָמָל וְהַיִּסּוּרִין שֶׁיַּגִּיעוּהוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ. אומר הנביא ישעיה: "ולא אֹתִי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל" [ישעיה מג, כב]. רבי יעקב קרנץ, המגיד מדובנא , הסביר פסוק זה בעזרת משל, כדרכו: "המשל בזה לאחד בא מן הדרך ערב שבת עם חשיכה ויהי הוא בא אל עירו וירץ מהרה לביתו והחפצים הניח ביד הבעל עגלה. ויבוא אל ביתו וימהר. וישלח נער אחד אל הבעל עגלה להביא משם את אגודתו והנער הלך והביא ונכנס אל היכל הסוחר ויאמר: הנה הבאתי אגודתך. ובתוך הדברים הוא מקנח את פניו בכנף בגדו מזיעת אפו ומדבר בקוצר רוח מאד. ויאמר אליו הסוחר: איה אגודתי אשר הבאת? ויאמר: הנחתיו בחדר החיצון. ויאמר העשיר: מה שהבאת – לא שלי הבאת. אמר הנער: לך נא ראה בחדר ודאי שלך הוא. אמר (הסוחר): אין לי מהצורך ללכת ולראות, כי הלא עיני רואות בך הזוהמא הגדולה וזיעת אפיך, הלא אגודתי אגודה קטנה וקלה אין בה במה להזיע" [משלי יעקב תיג]. אם אדם מתעייף מתורה ומצוות – סימן הוא שלא עובד את ה' כראוי. אם "יגעת בי ישראל" – סימן הוא ש"ולא אֹתִי קראת יעקב".
כך ניתן גם להבין את הטרוניא בה אנו באים לבן הרשע, בהגדה של פסח. בתלמוד הירושלמי מנוסחת שאלתו של הבן הרשע: "מה העבודה הזאת לכם, מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה" [פסחים י, ד]. בניגוד לחכם, שמטרתו להוסיף לקח ופלפול, ושואל "מה העדות החֻקִּים והמשפטים", הרשע רואה את המצוות כטורח.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
