ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְכֵן הַשִּׂמְחָה תִּתֵּן שְׁלֵמוּת וְקִיּוּם אֶל הַדָּבָר — אָמַר דָּוִד [תהלים קיט, קיא]: "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם, כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה". רָצָה לוֹמַר: כִּי לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה נֶחֱלֶקֶת לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, לְמִשְׁפָּטִים וְעֵדוֹת וְחֻקִּים; וְעַל הַמִּשְׁפָּטִים אָמַר [שם, קו]: "נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", לְהוֹרוֹת כִּי הַמִּשְׁפָּטִים, שְׁלֵמוּתָם הוּא מִצַּד-הֱיוֹתָם דְּבָרִים נִמְצָאִים בְּפֹעַל, וְעַל-כֵּן אָמַר בָּהֶם: "וָאֲקַיֵּמָה" — אָמַר עַתָּה כִּי הָעֵדוֹת, שֶׁהֵם הַדֵּעוֹת וְהַדְּבָרִים שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה מַסְכִּימִים לַמֻּשְׂכָּל* אוֹ לַמֻּרְגָּשׁ, לְפִי שֶׁהַשֵּׂכֶל מְקַבֵּל אוֹתָם בְּשִׂמְחָה, וְהַשִּׂמְחָה הִיא סִבַּת קִיּוּמָם בַּנָּפֶשׁ. וְעַל-כֵּן אָמַר: "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם" וגו'. פירוש דברי דוד בתהילים
אֲבָל הַחֻקִּים, שֶׁהֵם הַדְּבָרִים שֶׁבָּאוּ בַתּוֹרָה שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַסְכִּים בָּהֶם, כַּאֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת כִּלְאַיִם וְזוּלָתָם*, מִמַּה שֶּׁאֵין לָהֶם טַעַם יָדוּעַ — בַּעֲבוּר שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מְקַבְּלָם בְּשִׂמְחָה, וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ הַשֵּׂכֶל כְּדֵי שֶׁיַּסְכִּים בַּעֲשִׂיָּתָם בְּשִׂמְחָה, עַל-כֵּן אָמַר [שם, קיב]: "נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ, לְעוֹלָם עֵקֶב"; כְּלוֹמַר: הִטֵּיתִי וְהִכְרַחְתִּי שִׂכְלִי בְּעַל-כָּרְחוֹ לַעֲשׂוֹתָם. וְזֶה, מִצַּד-תִּקְוַת הַשָּׂכָר הַנִּצְחִי הַמְקֻוֶּה בַּעֲשִׂיָּתָם — וְזֶהוּ "לְעוֹלָם עֵקֶב". וּמִצַּד-הַשָּׂכָר יִשְׂמַח בָּהֶם, וּמִצַּד-הַשִּׂמְחָה יִמָּשֵׁךְ הַקִּיּוּם אֶל הַנֶּפֶשׁ בָּהֶם. וְעַל-זֶה הָיָה דָוִד מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ וְאוֹמֵר [שם, קסב]: "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל-אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" — כְּלוֹמַר: כִּי הַשִּׂמְחָה בַחֻקִּים, שֶׁאֵינָם מִצַּד-עַצְמָם* אֶלָּא מִצַּד-שֶׁהֵם "אִמְרָתֶךָ*", אֲנִי שָׂמֵחַ בְּקִיּוּמָם שִׂמְחָה גְדוֹלָה כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. אֲבָל, כְּדֵי לְהַבְדִּיל בֵּין הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר בַּחֻקִּים, שֶׁהִיא מִצַּד-הַשָּׂכָר הַמְקֻוֶּה בִּלְבַד, וּבֵין הַשִּׂמְחָה שֶׁאָדָם מַשִּׂיג בָּעֵדוֹת, שֶׁהֵם הַדְּבָרִים שֶׁהַשֵּׂכֶל מַסְכִּים בָּהֶם — אָמַר בְּמָקוֹם אַחֵר [שם, יד]: "בְּדֶרֶךְ עֵדְוֹתֶיךָ שַׂשְׂתִּי כְּעַל כָּל-הוֹן", כְּלוֹמַר: שִׂמְחָה בִּלְתִּי-בַעֲלַת-תַּכְלִית*. כִּי לְשוֹן "כָּל-הוֹן" יִכְלֹל כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיְּשֹׁעָר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ.
____________________________________
מַסְכִּימִים לַמֻּשְׂכָּל – מתאימים להבנת השכל. וְזוּלָתָם – מצוות נוספות. מִצַּד־עַצְמָם – מצד ההבנה השכלית בתועלתם. אִמְרָתֶךָ – ציווי וחוק אלהי. בִּלְתִּי־בַעֲלַת־תַּכְלִית – שמחה ללא קץ.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
103 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ב'
104 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ג'
105 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ד'
טען עוד
ביאורים
בדורות האחרונים התגברה מאוד השאיפה להבין את סיבתו ומטרתו של כל דבר שאותו אמורים לבצע. בני האדם נוטים לעשות דבר דווקא אם הם מבינים מדוע הם מתבקשים לבצעו, ורק אם הם מזדהים עם סיבותיו.
כשהדבר מגיע לְעולם קיום המצוות, ישנן מצוות שקל מאוד להבין את סיבתן ומטרתן, לפחות ברובד מסוים. ממילא קל יותר להזדהות עִמן ולרצות לקיימן. אולם ישנן מצוות שקשה להבין בשכלנו האנושי את סיבתן, או את הפרטים שלהן.
רבי יוסף אלבו עוסק כאן בשלושה סוגים שונים של מצוות. הסוג הראשון הוא ה'משפטים'. אלה הם מצוות שעסוקות במשפטים שבין אדם לרעהו. בסוג זה חשוב להטמיע בפועל את המשפטים ואת קיומם בין בני האדם. הסוג השני, ה'עדות', הן מצוות המובנות בשכל האנושי. מצוות אלה הן מצוות שלאדם קל יותר לשמוח בהן, שהרי האדם שמח במציאות שהוא שלם עמה ומזדהה עמה. במצוות אלה יהיה הקיום השלם שלהן כאשר האדם יקיים אותן מתוך שמחה. הסוג השלישי, ה'חוקים', הוא סוג של מצוות שהאדם אינו מבין בשכלו את טעמן. במצוות אלו, גם אם האדם מקיימן כהלכתן, קשה לו יותר לשמוח בהן ולהזדהות עִמן. לכן השמחה בהן תהיה בעיקר בעצם קיום רצון הבורא, וממילא בשכר שזוכה לו מי שנאמן לבורא ולציוויו. השכר שעליו מדבר רבי יוסף אלבו כאן אינו סתם 'פרס' שמקבל מי שעשה את רצון המלך, אלא מדרגה רוחנית שזוכה לה מי שמקיימן מכוח קיום רצון הבורא.
אולם ודאי שככל שהאדם זוכה להבין ולהפנים את עניינן של המצוות, הוא מתחבר יותר אל מעלתן הרוחנית הגדולה. לכן ב'עדות', המובנות לאדם, הוא שמח בהן יותר ומקיימן מתוך הזדהות ושלמות נפשית. עליהן אמר דוד שהוא שש עליהן כעל כל הון.
הרחבות
• המצוות – מוסריוּת או צו אלוהי
הַשִּׂמְחָה בַחֻקִּים, שֶׁאֵינָם מִצַּד־עַצְמָם אֶלָּא מִצַּד־שֶׁהֵם "אִמְרָתֶךָ", אֲנִי שָׂמֵחַ בְּקִיּוּמָם. האם אנו צריכים לשמור על צוויי התורה מתוך חיבור והזדהות עמן, או שמא קיומן מדגיש את ההתמסרות שלנו לקב"ה, דווקא על רקע הניגוד לרצוננו?
הרמב"ם מתמודד עם שאלה זו, ומחלק בין שני סוגי מצוות: " הדברים המפורסמים אצל בני האדם כולם שהם רעות, כשפיכות דמים, וגניבה... הנפש אשר תתאווה לדבר מהם ותשתוקק אליו – היא נפש חסירה, וכי הנפש המעולה לא תתאווה לדבר מאלה הרעות כלל, ולא תצטער בהימנעה מהן.
אבל הדברים אשר אמרו החכמים שהמושל בנפשו מהם יותר טוב ושכרו יותר גדול – הן המצוות השמעיות (שאינן מחויבות מצד המוסר האנושי), וזה נכון, כי אלמלא התורה לא היו רעות כלל, ולפיכך אמרו שצריך האדם להניח נפשו על אהבתם, ולא ישים מונעו מהם אלא התורה" [שמונה פרקים ו].
לעומתו, רבי יעקב צבי מקלנבורג כתב: "וכבר הוסכם מגדולי המחברים שהעובד בדרך הישר (מתוך הזדהות) הוא מעולה מן העובד בדרך הכובש (את יצרו), דלא כדעת הרמב"ם ... שמחלק בין החוקים למפורסמות. והזוכה למדרגה זו נקרא חי באמת, כי כל כוחות נפשו משתדלים להשגת החיים הנצחיים. וגם כוח אחד מכל כוחות הנפשיות לא נעדר מלהשתלם באמצעיים המביאים אל הנצחיות" [הכתב והקבלה, בראשית מז, ט].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
