ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
דוד שלום בן סיגל
אולם, לכאורה זהו דבר תמוה. הרי זה פסוק שאמר בלעם הרשע מתוך מגמה לקלל את ישראל. אם כן, כיצד אנו משתמשים בדבריו, ולא עוד אלא שפותחים בהם את התפילה?!
המהרש"ל (שו"ת המהרש"ל סימן ס"ד) אכן לא אמר "מה טֹבו" מסיבה זו:
ובבוקר כשאני בא לבית הכנסת מתחיל אני בפסוק 'ואני ברֹב חסדך' ומדלג הפסוק הראשון 'מה טֹבו אֹהליך', שאמרו בלעם ואף הוא אומרו לקללה.
ואכן, בכמה מן הסידורים הראשונים נוסח זה של "מה טֹבו" אינו נמצא (אבודרהם בתחילת התפילה ובשער השמיני; כלבו). מאידך, מצאנו כבר בסידור רב עמרם גאון את הנוסח של "מה טֹבו" (וכן במחזור ויטרי):
הנכנס לבית הכנסת אומר 'מה טֹבו אֹהליך יעקב משכנֹתיך ישראל. ואני ברֹב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך'.
טעם הדבר מצוי בגמרא בסנהדרין (שם), האומרת שמתוך ברכותיו של בלעם הרשע ניתן ללמוד מה התכוון לקלל. מדברי הגמרא עולה שכמעט בכל הברכות בלעם הצליח בכוונתו לקלל. אמנם באותו דור לא התקיימו קללותיו, אך במהלך הדורות הן באו לידי מימוש. וכאמור, בלעם הצליח כמעט בכולן – פרט לאחת: "מה טֹבו אֹהליך יעקב, משכנֹתיך ישראל":
אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות (במדבר כ"ד) – 'מה טֹבו אֹהליך יעקב', לא תשרה שכינה עליהם – 'ומשכנֹתיך ישראל', לא תהא מלכותן נמשכת – 'כנחלים נטיו', לא יהא להם זיתים וכרמים – 'כגנֹת עלי נהר', לא יהא ריחן נודף – 'כאהלים נטע ה' ', לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – 'כארזים עלי מים', לא יהיה להם מלך בן מלך – 'יזל מים מדליו', לא תהא מלכותן שולטת באומות – 'וזרעו במים רבים', לא תהא עזה מלכותן – 'וירֹם מאגג מלכו', לא תהא אימת מלכותן – 'ותנשא מלכותו'. אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר 'ויהפֹך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' א-להיך' (דברים כ"ג) – קללה ולא קללות.
רק הברכה של "מה טֹבו אֹהליך יעקב" נשארה לדורות. כאמור, ברכה זו מכוונת בפשטה לאוהליהם של עם ישראל, אולם חז"ל הבינו שהברכה מתייחסת לבתי כנסת ובתי מדרש. ביחס אליהם אומרת הגמרא שקללתו לא התקיימה. בכל דור ודור היו קיימים בעם ישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות; גם בתקופות קשות ביותר.
מסתבר שמסיבה זו אנו אומרים את תפילת "מה טֹבו", כי זו תפילה שבלעם לא הצליח להפוך לרעה אפילו לאחר זמן (ועיין בסידור 'צלותא דאברהם').
ייתכן עוד שפסוק זה בא לחזקנו בכניסתנו לבית הכנסת: אף אדם לא יוכל לפגוע בנצחיות עם ישראל. גם מי שינסה לפגוע ולקלל לא יצליח, כי ה' יהפוך את הברכה לקללה: "ויהפֹך ה' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' א-להיך'" (דברים כ"ג). הקב"ה אוהב אותנו ודואג לנו.
ואולי הדבר אמור לחזק גם אצלנו את הראייה הטובה. עלינו לדעת שרצון ה' לברך ולא לקלל. גם בלעם שחפץ מאוד לקלל, נאלץ להפוך את מבטו ולהתבונן בראייה טובה: "מה טֹבו". וכך אנו פותחים את התפילה ומחדירים ללבנו מבט של ראייה טובה: "מה טֹבו".
לסיכום: עם ישראל נוהג לומר את הפסוק "מה טֹבו" למרות שבלעם הרשע אמרו, כי הוא לא הצליח ברצונו. באמירת פסוק זה אנו מבטאים את אהבת ה' אלינו בכך שהופך לנו את הקללה לברכה, ואנו מלמדים את עצמנו להפוך את כל ראייתנו לראייה טובה: "מה טֹבו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
