ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- חבל קטיף
- סירוב פקודה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
ואם תאמר מתן רשות ליחיד לסרב לפקודה שנוגדת את ערכיו מסכנת את המסגרת הצבאית, אכן יש בזה סכנה מסוימת, אך מאידך חובת הציות העיוור היא פגיעה יותר מסוכנת באושיות החברה החופשית, ועל כן הזכות לסרב גוברת על החובה לציית.
על כן אין לחייב חייל דרוזי לפעול בניגוד לאמונתו, ואין לחייב אזרח מוסלמי לשרת בצבא ולהילחם למען המדינה נגד אחיו, בני עמו. ואין לחייב חייל דתי לעבור על המצוות (כאשר אין בזה פיקוח נפש). ועל כן, חייל או שוטר שמאמין בכל לב שאסור באיסור תורה גמור למסור חלק כל שהוא מארץ ישראל לנכרים, שהוא איסור לא פחות חמור מכל איסור תורה, אין לחייבו להשתתף בפינוי יהודים מבתיהם ביישובים בהם הם גרים ח"ו.
אמנם הלכידות של הצבא חשובה מאוד, וגדול השלום, שאפילו ישראל עובדי עבודה זרה, אם שלום ביניהם נוצחים במלחמה, ואם יש פירוד ביניהם, אפילו אם הם צדיקים אינם נוצחים. אך למען השלום לא התירו לעבוד עבודה זרה ח"ו, אלא חייבו לחיות בשלום עם בעלי דעות מקולקלות, אבל לא לעשות כמעשיהם.
הוויכוח על הזכות לסרב לפקודה מסיבות אידיאולוגיות נקשר בוויכוח האידיאולוגי עצמו. השמאל מבין את הסרבנים המסרבים לשרת ביש"ע. השמאל מבין את המסרבים לפגוע במחבלים אם גם יפגעו בני משפחותיהם, אך אינו מבין בשום אופן את הסרבנות להשתתף בהורדת מאחזים. לעומת זאת, הימין מבין מאוד את הסרבנות לפנות מאחזים, ואינו מבין כלל את הסרבנות לשרת ביש"ע, או לפגוע במחבלים אף שיפגעו בני משפחותיהם.
על כן להבהרת הדיון עלינו להבחין בין שני הנושאים. הדיון על סרבנות מסיבות אידיאולוגיות לחוד, והדיון על האידיאולוגיות עצמן לחוד.
ובדיון הראשון דעתי ברורה: כשהפקודה נוגדת לערכים יסודיים שורשיים שהם בסיס כל אמונתו והשקפתו של מקבל הפקודה, זכותו לסרב ועל הממשלה להימנע מלחייבו לפעול בניגוד לאמונתו. אני מדגיש שלא כל דקות מוסרית וערכית מצדיקה סירוב, אלא רק הפגיעה ביסודות הערכיים.
אמנם עלינו לחנך להכיר בערך הגדול של הלכידות החברתית והלכידות בצבא, אך כוחה של חברה הוא בתוכן הרוחני שהיא נושאת, וכוחו של הצבא כשהוא חדור מוטיבציה ויודע למען מה הוא נלחם, ולא במשמעת עיוורת. המסגרת החיצונית, המשמעת, יש לה חשיבות משנית.
יש טוענים שאם הימין יסרב לפנות מאחזים והשמאל יסרב לבצע פעילות צבאית מנוגדת לדעתו, אי אפשר יהיה לקיים צבא בצורה כזו. אכן, יש כאן סכנה, ולכן על הממשלה להיזהר שלא להחליט לעשות מעשים שאין בהם הסכמה מרבית, כי בזה היא עלולה לקרוע את העם. ואם היא עושה זאת, היא נושאת באחריות לכל התוצאות. אבל אין לדרוש ואין לצפות שאדם יעשה מעשים בניגוד לאמונתו.
מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל אמר שעל יהודה ושומרון תהיה מלחמה אם ינסו למסור חלקים מיש"ע לנכרים. אני סבור שדבריו היו בבחינת חכם הרואה את הנולד ומזהיר מפניו. הוא ידע שאנשים ילחמו על בתיהם ועל אמונתם, והוא הזהיר את הממשלה מפני מלחמת אחים. הוא לא הזהיר את המתיישבים, אלא את הממשלה.
עד כמה שאני מכיר את הציבור, איני רואה הרבה חיילים או שוטרים שיוכלו לעמוד מול המשפחות - הורים, ילדים ונשים ולהוציא אותם מבתיהם בהם הם גרים, כאשר אותן משפחות לא עשו כל דבר רע. מי האכזר שירים יד על אשה וילדים סתם מפני שקיבל פקודה. ובעיקר כאשר הוא אינו מבין מה יעזור הגירוש הזה לביטחון המדינה, ורוב הציבור סבור שהמעשה הזה מוטעה ורק יזיק.
אני סבור שחיילים רבים מאוד ושוטרים רבים מאוד וגם קצינים רבים יסרבו למלא פקודה לא מובנת ולפי דעתם לא מוסרית ולא אנושית לפנות יישובים. וזה יביא לשבר בצבא ובעם, וכל האחריות לכך תיפול על הממשלה.
היה מי שאמר שמצוות כיבוש הארץ מוטלת על הציבור, ואם הממשלה החליטה למסור איזה חלק מארץ ישראל לנכרים, שוב אין איסור על היחיד להשתתף במסירה. אך זו טעות, כי כמו שכאשר הממשלה מחליטה לכבוש חלק מארץ ישראל, כל מי שמשתתף בכיבוש מקיים מצווה, כך הדבר כאשר הממשלה מחליטה לעבור על מצוות יישוב הארץ: כל מי שמשתתף בדבר עובר באיסור תורה.
וכך קבע מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל: "אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, לפיכך החיוב מוטל על כל גדול תורה בישראל, ועל כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומין השמים יסייעונו." (עיין ארץ הצבי עמוד י"ט ).
ושם בעמוד כ"ו כתב:
"זו מצות עשה דאורייתא - יהרג ואל יעבור - ושום חשבונות וסבוכים פוליטיים, שום סידורי ממשלה ושום בטויי שרים שלנו לא ישנו ולא יועילו בזה".
ובעמוד מ"ו שם חזר וכתב שצריך לעמוד במסירות נפש נגד מסירת מה שהוא של ארץ חיינו לנוכרים כמו בכל כפיה איזו שהיא, אם מצד נוכרים או מצד יהודים, המחייבת מסירות נפש (עיין שם).
כלומר, דעתו הברורה של מו"ר הרב צבי יהודה שגם אם הממשלה מחליטה למסור חלקים מארץ ישראל לנוכרים, אין להחלטה זו שום תוקף, ואיסור גמור בעינו עומד, וחייב אדם למסור את נפשו ולא להשתתף ח"ו במעשה המסירה. קשה להאמין שיש מי מתלמידי מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל שיחלוק על רבו.
היה מי שאמר אם הקצינים הדתיים יסרבו למלא את הפקודה הם יפוטרו ולא תהיה קצונה דתית בצבא. גם שיקול זה אינו מוסכם, והוא נראה מוטעה בעיני הרוב הרואה את הגירוש כמעשה חמור בלתי מוסרי של עקירת יהודים מבתיהם בארץ ישראל. מוטב להיות מפוטר ולא להיות מושחת ובלתי מוסרי ועובר על מצוות התורה.
קצין דתי שערכיו הם דתיים, שמוכן לפגוע בערכיו בשביל להמשיך את הקצונה אפילו כביכול לשם שמים, מוטב שלא יהיה קצין בצבא.
הדבר דומה למצוות קידוש ד' שמחויב אדם למסור את הנפש ולא לחלל את שם ד'. ולא יכול לומר הפעם אעבור על האיסור בגלל האונס. וזאת אעשה כדי שאחר כך כל חיי אמסור להרבצת תורה וקיום מצוות. כי המניעה מלעבור איסור שקולה יותר מכל המצוות שיעשה כל חייו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
