בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה
מוצאי שבת וגשם יורד בחוץ. אני נזכר...
ימים ראשונים בצפת. מלווה־מלכה בקומת המרתף של "אסֶנט".
שיחה של ר' מאיר אבה'חסרה (ככה מבטאים "אבוחצירה" במבטא צרפתי־מרוקאי).
אמרו שהיה ה"שרקן" של הרבי מליובאוויטש, שבע־עשרה שנה.

והוא דיבר על צדיקים, כמו שאף אחד לא דיבר. כמו שלא שמעתי מעולם.
הוא סיפר על הצדיקים במרוקו, בה גדל כילד.
על הפשטות שלהם, איך שהיו רצים אליהם כילדים רק... לנשק את ידם ולהריח.
הוא דיבר על ריח ידם. המון זמן.
שוב חזר וסיפר בעיניים בוהקות ובקול לוחש ומסתורי איך היה לידיים של הצדיקים ריח גן עדן.
ממנו הבנתי שצדיק לא נמדד בגאונות למדנית או חדשנות, הצדיק הוא לאו דווקא איש דברים מרתק.
צדיק זה שלמות קומה של אדם.

סיפר שנסע לגור בברוקלין וראה את הרבי. פעם אחת ונהיה חסיד.
שנים שהיה בהתוועדויות ולא הבין אף מילה.
"אבל זה לא הפריע לי", אמר, "הייתי מביט בו, בידיו...
איך שעמד. איך שדיבר בקדושה, בעוז ובשלווה".
"יש אנשים", הוא אמר, "שכתבו 'רב מכר' ומרצים על אושר ושלווה אבל תביט בידיים שלהם כשהם מדברים איך שהן מתעקמות או מוטרדות... הרצאה על אושר אבל הרגליים משדרות כאב.

צדיק ניכר אף באופן שבו הוא מקפל את הגרביים על כף הרגל", כך הוא אמר.
"פעם אחת, ההתוועדות בשיאה, הניגונים עולים והחסידים מתעלים עמהם, ממש ברגע השיא, הרבי הפנה את ראשו אלי, הביט בי מבין כל האלפים וסימן לי סימַן. רק אני הבנתי.
הכנסתי שתי אצבעות ידי לתוך פי ו...שרקתי".
"שריקה אחת ארוכה פילחה את האוויר ברגע השיא.

ומאז נעשיתי ה'שרקן' של הרבי. במשך השנים זה חזר שוב ושוב בהתוועדויות. זכיתי".
הוא הזכיר לי סיפור ישן על הרועה הכפרי שהוציא חליל בתפילה, ואף שכולם התרעמו, אמר הבעל שם טוב שדווקא הוא, בפשטותו ובתמימותו פתח להם את שערי התפילה.
שמעתי כעת שר' מאיר
הלך לעולמו לפני כמה חודשים. יהי זכרו ברוך.
אני נזכר בו ושומע כמין קול של שריקה שמימית
ורואה לנגד עיניי ידיים של צדיקים
וריחם, ריח גן העדן
לרישום לרשימת תפוצה לעלון קרוב אליך
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il