ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- הלכה יומית
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- הלכות חמץ ומצה
לפני כמאה וחמישים שנה הומצאה מכונה לאפיית מצות. הפוסקים חלוקים מאז ועד היום בשאלה האם ניתן לצאת ידי חובת מצה בליל הסדר במצות אלו.
שורש המחלוקת נעוץ בדין אפיית המצות לשמן, כלומר שיש לאפות את המצות בהן יוצאים ידי חובה בליל הסדר בכוונה מיוחדת 'לשם מצת מצוה'. דין הנלמד מן הפסוק 'ושמרתם את המצות'.
סברת האוסרים להשתמש במצת מכונה לליל הסדר, היא מכיוון שלמכונה אין דעת ואין כוונה הרי שהמצות שנעשו בה לא נעשו לשמן ואי אפשר לצאת בהן ידי חובה.
מאידך, המתירים סוברים שלחיצה על כפתור ההפעלה לשם מצת מצוה נחשבת כעשייה לשמה.
בנוסף, לדעת חלק מן הראשונים אין חיוב לאפות את המצה לשם מצת מצווה, וכוונת הפסוק 'ושמרתם את המצות' היא החיוב הוא לשמור את החיטים שלא יחמיצו.
כמו כן נחלקו הפוסקים על כשרותם של מצות מכונה. יש שחששו לחימוץ במצות אלו, ומאידך, יש הסוברים, שאדרבא מצות אלו טובות ממצות יד.
למעשה, ראוי לאכול בליל הסדר לפחות את הכזית של מצת המצווה ממצה שנאפתה בעבודת יד1.
ב. מצווה לאפות מצות בעצמו
אחד הפירושים שניתנו בגמרא לשמה של המצה- 'לחם עוני' - הוא: "מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה, אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה".
מגמרא זו למדו הראשונים שיש מצווה על כל אדם לאפות את המצות בעצמו.
שלשה טעמים בדבר: א. כמו בכל המצוות 'מצווה בו יותר מבשלוחו'.
ב. דיני אפיית המצה רבים והחשש מחמץ גדול, לכן ראוי שכל אחד יאפה בעצמו על מנת שיהיה בטוח בכשרות המצות.
ג. כשאדם אופה בעצמו זה דומה ללחם עוני, כדרכם של עניים ויש בזה זכר ליציאת מצרים.
בנוסף לזה כתבו בשם האר"י הקדוש שמי שמתאמץ ומזיע בעת אפיית המצות מכפר על עוונות חמורים2.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
