ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- במעמד השחר
- תפילת העמידה
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- תפילת העמידה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
תהילה חנה בת עדינה חיה איטה
ובזה יש להעיר ולשאול: ראשית, מדוע יש צורך להוציא את המילים בשפתיים ואין להסתפק בהרהור, הרי הקב"ה יודע מחשבות אדם ותחבולותיו? וגם על התפילה עצמה נאמר בישעיה: "והיה טרם יקראו ואני אענה" 1 ? כמו כן יש בזה שאלה הלכתית המוזכרת בגמרא במסכת ברכות 2 , האם הרהור דינו כדיבור או לא. ומה יהיה אם אדם הרהר את התפילה בלבו, האם יצא ידי חובה או שהוא חייב להתפלל שנית? ועוד, מדוע אסור להתפלל בקול, אם כבר צריך להוציא בשפתיים מדוע לא בקול? ומה הדין אם כן התפלל בקול? ואם התפילה בקול היא פחותה ופגומה, מדוע שליח הציבור אומר אותה בקול? ומדוע כל הציבור אומרים קדושה בקול? ולסיום, האם יש הבדל בין המתפלל ביחידות, בביתו או במקום אחר, לבין המתפלל בציבור?
בגמרא במסכת ברכות 3 נאמר, מנין שהמתפלל צריך להניע את שפתיו ולא להשמיע את קולו? ולומדת הגמרא את ההלכה מחנה הנביאה, אמו של שמואל הנביא זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל. וכך נאמר בחנה: "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" 4 . אם כן, מקורה של הלכה זו הוא בנביאים ראשונים והוא ברור בשני חלקיו- הן בהנעת השפתיים והן בלחישת הדברים שלא ישמעו.
תפילה בלחש- עדות לאמונה שלמה
ועדיין איננו יודעים מה הטעם הן להוצאת המילים בשפתיים והן למניעת השמעת הקול. בענין איסור השמעת הקול נאמר בגמרא 5 : המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מנביאי השקר, שהיה דרכם לצעוק בתפילתם כנאמר בסיפור ההתנגשות שהיתה בין אליהו ובין נביאי הבעל בימי אחאב. וטעם גדול וחשוב יש בזה: אמונתנו בקב"ה שהוא בלבדו מצוי ואין עוד, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתתו האחת והיחידה. הוא לבדו בורא ויוצר, אדון ושליט, וכל היש כולו, בחיצוניותו ופנימיותו, מן הענק שבענקים עד הדק שבדקים, כולם גלויים לפניו ומושגחים ממנו. כל הכוחות הפועלים בעולם, וכל היצורים באשר הם- מגבהי מרומים עד תחתיות ארץ, שואבים את כוחם מהשליחות שנתן להם הבורא לעשות בעולמו. וכיון שהוא יצר הכל ואין בעולם מה שנוצר בלעדיו, אין נסתר ממנו לא למעלה ולא למטה, לא בחומר ולא ברוח. הוא יודע כל מחשבות לבו של אדם, וכל יצריו ותחבולותיו פרושים לפניו בלי שום כיסוי.
כל עבודת לבו של האדם שהיא התפילה, מופנית אך ורק לרבון העולמים כולם, לא למלאך ולא לשליח, לא לאדם ולא לרוח או לכח מן הכוחות. הדיבור והשמעתו בקול, מטרתו להעביר לשומעים את מחשבות האדם, שהרי אינם יודעים את מחשבות האדם. לא כן הדבר כאשר האדם עומד מול קונו, היודע את כל תנועות לבו ונפשו ומחשבותיו בבהירות מלאה, לא פחות מאשר את המילים הנשמעות בקול. אם כן, אדם המשמיע את קולו בתפילתו, מראה בעצמו שאיננו בטוח באמונתו השלמה בגדולת הקב"ה.
בשפתיים מתגלה כח התפילה במעשה
בזאת הוסרה השאלה הראשונה, אבל נתחזקה יותר השאלה השניה: למה חשוב כל כך להוציא את המילים בשפתיים והרי הכל גלוי וצפוי לפניו?
במבט ראשון נראה טעם פשוט לדבר. הרי התפילה איננה ליחידי סגולה אנשי מעלה בלבד. היא כוללת במצותה את כל העם, מגדולי גדולים- "תפלה למשה איש האלוהים" 6 , ועד לקטני קטנים- "תפלה לעני כי יעטוף" 7 . אם ניתן יהיה להתפלל בהרהור בלבד, רובנו לא נוכל לסדר את מחשבותינו כראוי. ועוד יותר גרוע, אנו עלולים מתוך חולשה לשקוע בהזיות ודמיונות, ולאבד את רצף המחשבה המסודרת. על ידי אמירת התפילה אנו מכניסים את עצמנו למסגרת מסודרת המשמרת אותנו מריחוף חסר משמעות.
אלא שיש עוד לברר, אולי אפשר לראות מילות התפילה בסידור ולחשוב עליהם, ובזה לשמור על מחשבותינו שלא יתעו בחלל, בהיותן צמודות אל התפילה המסודרת, ומדוע יש להניע את אברי הדיבור? כל כך חשוב להוציא את המילים בשפתיים, עד שכתב המשנה ברורה ב"ביאור הלכה" 8 , בשם המגן אברהם וספר "נפש החיים" לר' חיים מוולוז'ין תלמיד הגר"א, שאם לא הניע את שפתיו בתפילה לא יצא ידי חובת התפילה.
להסבר ענין זה אנו נזקקים לעזרת דברי הזוהר המובאים בספר "כף החיים" 9 , וכך כתוב שם (תרגום חופשי): כל תפילה ובקשה שמבקש האדם מהקב"ה צריך להוציא את המילים בשפתיו, ואם לא, אין תפילתו תפילה ואין בקשתו בקשה. יתכן וניתן לבאר את הדברים בדרך הבאה: הרי מטרת כל תפילה ותפילה להביא אל העולם את הטוב הדרוש לו מאת מקור החיים והטוב, הכל יכול. מדוע טוב זה איננו מגיע לעולם? האם בגלל חוסר רצון או חוסר יכולת, ח"ו, של הקב"ה? בודאי שלא. לא קצרה יד ה' מהושיע, והוא מלך חפץ בחיים ובטובת בריותיו, כפי שנאמר בבריאת העולם: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" 10 ורק אחרי זה שבת ה' ממעשיו.
אם כן הדבר, שה' רוצה בטוב ויכול באין מפריע למלא את רצונו, מדוע כל כך לא טוב לנו, עד שאנו קוראים ומתפללים לפניו להסיר את הרע ולהביא את הטוב לנו ולעולם? התשובה פשוטה לכל לומד תורה ולכל מאמין בה. הקב"ה, מקור הטוב המיטיב לכל, רצה בטובו שהטוב שלנו יבוא גם על ידינו, ונזכה להיות שותפים איתו בהבאת הטובה לעולם. בזאת תגדל זכותנו לפניו למען ייטיב לנו עוד. לכן, אם האדם לא יעשה מעשה להבאת הטוב, לא תוכל הטובה להגיע לעולם.
שתי דרכים לאדם להביא את הטוב, את אשר הוא יכול במעשים הוא חייב לעשות- לבנות ולנטוע, לחנך ולהשפיע, ללמוד וללמד. ומה עם אותם המעשים שאין בכוחו וקצרה ידו לעשות? כאשר מתקוממים נגדו כוחות רשע ועוול והם שמים מכשולים לפניו, או כאשר חוקי הטבע ואיתניו נצבים אילמים ומתעלמים מצרכיו והם סוגרים בעדו? כאן באה התפילה אל ה', שהיא חלק מעשי אף על פי שהיא נעשית לא בידים אלא בפה. גם התפילה והתורה הם בבחינת מעשה ממש, אם כי לא מעשה מכוון אל האדם וטבע החומר, אלא פונים אל הבורא. כך נאמר במסכת ברכות 11 : גדולה תפילה יותר ממעשים טובים, שהרי כמה צדיקים היו בישראל וכמה מעשים טובים עשה משה רבינו, ולא נענה ולא נסתלקה הגזירה אלא בתפילה.
אם כן, הנעת השפתיים היא חלק המעשה שבתפילה, שבו משתתף האדם עם בוראו בהשפעת הטוב בעולם. על כן, כל כך חשוב שישים האדם את לבו בתפילתו שכל מילה תצא משפתיו שלמה וברורה בצורתה ובמבטאה, כי זה כל האדם.
בהשמעת הקול פגם בתפילה
מה יהיה הדין למי שמתפלל בקול, וכמובן שאנו דנים בתפילת העמידה בלבד שענינה הוא תפילת הלחש, ולא במה שלפניה ואחריה? כתב ה"ביאור הלכה" 12 בשם הזוהר, שאם מגביה קולו עד שנשמע לחבירו אין תפלתו תפילה. וביאר בספר "כף החיים" 13 שכוחות הטומאה שולטים בתפילתו ואיננה יכולה לעלות.
אמנם, השו"ע 14 כותב שאם אינו יכול לכוין בלחש כי מחשבותיו טורדות אותו, מותר להגביה קולו כשהוא מתפלל יחיד, אבל לא בציבור שלא יטריד את האחרים. כיצד מתישב פסק זה עם דברי הזוהר שכוחות הטומאה שולטים בתפילה הנאמרת בקול? וכן יקשה לנו, כיצד תפילת שליח הציבור נאמרת בקול רם? נראה שהכונה בשליטת כוחות הטומאה ניתנת להבנה כך: עיקר כח התפילה הוא כאשר אדם מתפלל מתוך האמת המוחלטת שבלבו. וכאשר הוא מתפלל ואחרים שומעים, כמעט ואי אפשר שימלט מהרהורים הדוחפים אותו להראות את יופי תפילתו לאחרים. ואם כן במקום להיות עומד לפני ה', מחשבותיו על האחרים השומעים אותו, וגורמות למחיצה של חוסר אמת פנימית בתפילתו, והרי ה' קרוב לכל אשר יקראוהו באמת בלבד.
אולם, אדם שמתפלל בקול כיון שאיננו מסוגל להתפלל בלחש, איננו עושה זאת בשביל האחרים וממילא אין מחשבות זרות שולטות בו. לכן תפילתו מתקבלת, היות והרמת קולו עוזרת לכוונתו. הוא הדבר גם ביחס לשליח ציבור, החזן הרי הוא חייב להתפלל בקול בשביל הציבור, ואיננו עושה זאת כדי למצוא חן. ולכן אין הגבהת קולו פוגמת בשלמות תפילתו.
אמנם העיר המשנה ברורה 15 שאם מגביה קולו למעלה מן הצורך כדי להראות את יופי קולו, ודאי שזהו שלא כהוגן. ומי שאינו מסוגל לכוין בלחש והוא רוצה להתפלל בקול, מותר לו בתנאי שלא יפריע לאחרים, כי אי אפשר שאדם יתקרב אל ה' כאשר הוא משיג זאת על ידי פגיעה בחבירו. לכן כתב בספר "הפרישה" 16 שאדם כזה יתפלל בביתו ולא יפריע לציבור.
^ 1 ישעיה סה, כד.
^ 2 דף כ ע"ב.
^ 3 דף לא ע"א.
^ 4 שמואל א' א, יג.
^ 5 מסכת ברכות דף כד ע"ב.
^ 6 תהילים צ, א.
^ 7 שם קב, א.
^ 8 סימן קא ד"ה "בלבו".
^ 9 סימן קא ס"ק ו.
^ 10 בראשית א, לא.
^ 11 דף לב ע"ב.
^ 12 סימן קא ד"ה "ואם אינו יכול לכיון".
^ 13 שם ס"ק ז-ח.
^ 14 סימן קא סעיף ב.
^ 15 שם ס"ק יב.
^ 16 סוף סימן קא.
^ 2 דף כ ע"ב.
^ 3 דף לא ע"א.
^ 4 שמואל א' א, יג.
^ 5 מסכת ברכות דף כד ע"ב.
^ 6 תהילים צ, א.
^ 7 שם קב, א.
^ 8 סימן קא ד"ה "בלבו".
^ 9 סימן קא ס"ק ו.
^ 10 בראשית א, לא.
^ 11 דף לב ע"ב.
^ 12 סימן קא ד"ה "ואם אינו יכול לכיון".
^ 13 שם ס"ק ז-ח.
^ 14 סימן קא סעיף ב.
^ 15 שם ס"ק יב.
^ 16 סוף סימן קא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
