ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(מד. 3+ עד מד: 3-)
א. שני שטרות היוצאין זה אחר זה
A. רב הונא(מהשיעור הקודם) -
אם הוציאה שתי כתובות (הראשון על 200 והשני על 300), יכולה לגבות מאיזה שתרצה.
וקשה על רב נחמן – שאומר שביטל שני את הראשון.
תשובה –
כששתי השטרות זהים – השני תופס,
אך כשהשני מוסיף על הראשון (כמו במקרה של 300) – יכולה לבחור (רב פפא).
B. גופא: ר"נ – ביטל שני את הראשון.
הגבלות:
- רב פפא (כאמור) – אם השני הוסיף על הראשון, יכול לבחור אחד.
- אם אחד מכר ואחד מתנה – הראשון תופס.
הסבר:
מכר ואז מתנה – כי כתב את השני (מתנה) רק כדי למנוע דין בר מיצרא.
מתנה ואז מכר – כי כתב את השני (מכר) רק כדי לחזק את כוחו של המקבל,
שאם יגבו בעלי חוב את השדה, בנותן יחזיר לו שדה (כמו מכר, ולא כמו מתנה).
סברות ונפקא מינות:
| הסברא: השטר השני מראה שהשטר הראשון: | נפקא מינה | |||
| האם העדים נפסלים (בשביל המקבל, למשל אם יש לו עוד שטרות של אותם עדים (תוס')) | למי היתה שייכת השדה בין השטר הראשון לשני | וממילא: | ||
| אם המקבל אכל פירות | מי משלם על המס בזמן זה | |||
| רפרם- פסול | נפסלים | לנותן | משלם | הנותן |
| רב אחא - מחול | לא נפסלים | למקבל | לא משלם | המקבל |
(מד. משנה למטה)
חלק ב – פרשיית מוציא שם רע
הקדמה:
- אשת איש בוגרת– חנק,
- נערה מאורסה שזינתה ונתפסה
- a.כשעדיין נערה מאורסה (=בית אביה) – הוא והיא נסקלים בשער העיר
- אחרי החתונה (=בית חמיה), זה "פרשיית מוציא שם רע" (דברים כב) -
שנסקלת בפתח בית אביה,
ואם הבעל הוציא שם רע ואינו נכון – לוקה ונותן קנס 100, והעדים נסקלים כעדים זוממים. - 1.גיורת (משנה + מקור בגמרא)"וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל"
- b.גיורת גמורה (למשל התגיירה עם אמה, שהיא בתולה) אינה שייכת כלל, אלא חנק,
מקרים בהם אין פרשיית "מוציא שם רע" –
מקור:
לגבי העונש שלה - ממעטים מ"בישראל",
(לגבי העונש של מוציא שם רע – "כי הוציא שם רע על בתולת ישראל" (ברייתא שהביא חכם בשם אמי).
- הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה – נסקלת, אך אין את שאר הדינים,
מרבים מ"ומתה".
- d.הורתה ולידתה בקדושה – יהודיה גמורה.
- 2.יתומה
לגבי אם היא נענשת, לא ברור כאן,
לגבי הקנס של הבעל:
רי"ס בר"ח – פטור
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה
ומקשים – הרי באונס ומפתה שגם כתוב לשון דומה נותן לנערה כשאין לה אב?
תשובה – שם זה דווקא אם כשנאנסה היה לה אב.
רבא – חייב,
שהרי לגבי גרה הבאנו מקור לזה שפטור,
וגרה נחשבת כיתומה, מכאן שיתומה ישראלית – חייב.
- קטנה
ודאי שלא שייך, שהרי אין מענישים קטנה,
וכיון שכאן כתוב נערה ב4 אותיות,
ר"ל לומד שכשכתוב 3 (נער, כמו בפרשיית אונס) – זה גם קטנה.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.

שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.











