ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- פקודי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב
יודע אתה, מיהו העשיר הגדול ביותר שאפשר להתרימו?
ניסה החבר לנקוב בשמות של מספר עשירים גדולים, אך לא הצליח לפצח את החידה. לבסוף, פתר המנהל את החידה בעצמו... מדינת ישראל.
אכן, למדינה יש עוצמות כלכליות אדירות, שהעשיר הגדול ביותר בעולם אף לא מתקרב אליהם. תקציבה של המדינה לשנה אחת בלבד, גדול פי כמה וכמה מרכושם של העשירים הגדולים בתבל.
בשבועות אלו, אנו קוראים על הקמת המשכן. נצטוו ישראל להקים את המשכן, כמקום ארעי להשראת השכינה, עד אשר נזכה להקים בית מקדש של קבע. להקמת מקדש הקבע נדרשים מספר תנאים – "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה. מינוי מלך קודם למלחמת עמלק... והכרתת זרע עמלק קודמת לבניין הבית..." (רמב"ם מלכים א, א-ב).
וודאי סודות גדולים יש בחיוב למנות מלך לפני שנבנה את בית הבחירה, ומי אנו שניתן טעם למצוות. ובכל זאת, אולי יש בכך גם אמירה שלמפעל האדירים של בניית מקדש פאר, מקדש של קבע לה', זקוקים אנו לעוצמות האדירות של ממלכה.
ואכן, מי שישווה בין כמויות הכסף והזהב שנדרשו למשכן, המסוכמות בפרשת פקודי, לכמויות הכסף והזהב שהוכנו לבניית המקדש, קשה שלא יחוש ביכולות הכלכליות והאחרות של מלכות מסודרת.
למשכן התרימו את בני ישראל, בעיקר באופן ספונטני, ואכן הם נענו והביאו בהתלהבות גדולה, עד אשר הוכרח משה להעביר קול במחנה - "איש ואשה, אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש... והמלאכה הייתה דים... והותר" (שמות לה, ו-ז). ובכל זאת, תורמים פרטיים רבים וטובים ככל שאפשר, כוחם מוגבל, והכמויות שתרמו הם – 29 ככר זהב וכ – 100 ככרות כסף.
סכומים יפים מאד, אך אני בטוח שתהיו המומים כשתשוו סכומים אלו לסכומים שדוד המלך הקדיש מקופת הממלכה לבניין המקדש – 100,000 ככרי זהב (מול – 29!), ומליון ככרי כסף (מול 100!, למעשה פי 10,000!) ונחושת וברזל רבים מכדי לשקול אותם (דברי הימים א' כב, יד). ואכן גם בימי דוד, העם נקרא להתנדב, וסך התרומות קטן בהרבה מתרומת הממלכה, רק 5000 ככר זהב ואדרכמונים ריבוא, ועשרת אלפים ככר כסף (דברי הימים א' כט,ז).
אמור מעתה, לממלכה מסודרת יש כוחות ועוצמות גדולים בהרבה מיכולת ההתנדבות של הציבור. יכולות גדולות אלו יכולות להיות מופנות לכיוון חיובי כהקמת המקדש, אך יכולות להיות, חלילה, מופנות לקידום מהלכים בעייתיים. בשעת מהלכי המדינה, קשה מאד לעצור בעדה, שהרי 'מלך פורץ גדר לעשות לו דרך'.
בימים אלה, ימי בחירות, בכוחנו אנו אזרחי המדינה , להפנות לא רק את כוחנו הפרטי והקטן, כי אם גם את הכוחות העצומים של מדינת ישראל לכיוון חיובי. נצא כולנו, יראי ה' וחושבי שמו, כל אחד על פי דרך עבודת ה' שלו, לתמוך באלו שיפנו את העוצמות הללו למקומות חיוביים. ויהי רצון שנגיע ליום המרומם בו עוצמות אלו יתלכדו לבניין בית הבחירה במהרה בימינו.
לעילוי נשמת – יאיר בן לאה ליסיה ז"ל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
