ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
{/.}
(יז: מעל האמצע עד יח: במשנה)
שדה זו של אביך ולקחתיה[1]
רישא – אם אין לתובע עדים – נאמן ("הפה שאסר הוא הפה שהתיר"),
סיפא – אם לתובע יש עדים – הלוקח אינו נאמן (כבר אין לו הפה שאסר).
מקרים חלופיים שהמשנה יכלה להביא:
באדם עצמו בקרקע:
- למה לא דיברו על מקרה שהשדה שלו, ולא של אביו?
תשובה – בשביל שהסיפא לא תהיה פשיטא
שנעמיד שמדובר שהלוקח ישב בה 3 שנים, 2 בפני האב ו1 בפני הבן, והחידוש שזה לא נחשב חזקת ג"ש.
- עדיין ניתן להעמיד באדם עצמו, שברח אחרי שנתיים שבהם לא מחה, ונאמר שהחידוש שזה לא חזקה.
- המשנה יכלה להסתבך פחות, ולדבר באדם עצמו ובהלוואה,
תשובה – זה כן חזקה (אם ברח מחמת ממון), כי מחאה שלא בפניו הויא חזקה, והיה צריך למחות.
ראיה – משנה שרק בין יהודה וגליל אינה חזקה, כי זה נחשב כמו שעת חירום שאין שיירות אך במצב אחר נחשב חזקה.
(יח. 1+)
בהלוואה:
תשובה – בהלוואה הסיפא לא נכונה, שהרי גם אם יש עדים שלווה, עדיין נאמן שפרע בלא עדים.
- תיקון ההצעה הקודמת –
במודה להלוואה של אביו, וטוען שהחזיר חצי,
מקרה זה נתון במחלוקת – האם יש שבועת מודה במקצת כלפי הבן של התובע?
(ברייתא, לפי הסבר הגמרא, לא משנה אם יש לתובע עדים):
ראב"י – יש שבועת מוב"מ,
רבנן – אין שבועת מוב"מ, והנתבע פטור (מיגו).
הסבר המחלוקת:
לפי רבה הסברא של שבועת מוב"מ היא שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, ולכן אם כופר בכל – נאמן, אך אם מודה במקצת – זה אולי כי באמת משקר אלא שלא מעיז פניו לכפור בכל, ולכן אין לו מיגו שיכל לכפור בכל.
(ולמה לא חוששים שגם ישבע לשקר? כי אולי אינו שקרן, אלא רק רוצה לדחות מעט את הפירעון, ולא ישבע בשביל זה לשקר).
המחלוקת היא האם מעיז פניו כלפי הבן –
ראב"י – לא, ולכן גם שם יש שבועת מוב"מ.
רבנן – כן, לכן אין שבועת מוב"מ, כי יש לו מיגו שיכל לכפור בכל ("משיב אבידה").
לגבי משנתנו –
הגמרא מציעה שנעמיד במקרה כנ"ל, וכך ברישא פטור כרבנן.[2]
דחייה – זה לא יסדר את כל המשנה, שהרי –
לרבנן – נאמן גם בסיפא.
לראב"י – לא נאמן גם ברישא (שבועת מוב"מ).
[1]אנחנו נפרש את הסוגיא לפי התוס', שמדובר שהלה תובע אותו, אך אין לו ראיה שהשדה היתה של אביו.
[2] לא ברור מה ההו"א של הגמרא, הרי זה ברור שהסיפא לא תסתדר.
יתכן שבהו"א הגמרא סברה שהסיבה שברישא נאמן ללא שבועה זה כי זה הבן של התובע, ולא נחשב טענת ברי, ואילו בסיפא כיון שיש עדים זה כן טענת ברי, וכוונת הסיפא שאינו נאמן זה שצריך שבועת מוב"מ.
אחר כך בדחייה הגמרא מבינה שבאמת החיסרון כשהבן תובע אינו שאינו טענת ברי, אלא כפי שמסבירה הגמרא - שאדם מעיז פניו בפני הבן, וממילא סברא זו נכונה בין כשיש עדים ובין כשאין, ולכן לא ניתן להסביר כך את ההבדל בין הרישא לסיפא בין לרבנן שנאמן ובין לראב"י שלא נאמן, ולכן אפשרות זו נדחית.
אך ראה בריטב"א, שבניגוד לרשב"א (שמבין שהמשנה לא מסתדרת לא לרבנן ולא לראב"י) מבין שאכן המשנה תסתדר טוב לפי רבנן – ברישא נאמן במיגו כאמור, ובסיפא מדובר שיש עדים שכבר האבא הודה במקצת, וממילא הבן כבר לא יכל לכפור בכל, ולכן כבר אין לו מיגו. ודחיית הגמרא היא שהמשנה לא הביאה מקרה זה אלא את מקרה הקרקעות, כי היא העדיפה מקרה שאינו נתון במחלוקת.
רבנים בבית המדרש
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
