(י: במשנה – יב. במשנה)

שתי המשניות הראשונות:
בתולה – 200, אלמנה – 100 (מנה).
יש נשים שמניחים שאינן בתולות - גיורת, שבויה, שפחה, והבעל לא יכול להיות מופתע שאינן.
אם שלוש אלה הפסיקו להיות כאלה לפני גיל 3 – נחשבות בתולות, כי הבתולים חוזרים.
בגמרא לא נעסוק באופן ישיר במשניות.

חלק א - אגדתא - רב חנא בגדתאה – אלמנה מלשון "מנה"

והרי כתובת אלמנה זה מדרבנן, ולא היה בזמן התורה?

התורה כתבה על שם העתיד, כפי שהזכירה את העיר אשור (=סליקא) שלא היתה קיימת בימי משה (תוס').

            [עוד דרשות של רב חנא בגדתאה –

1. מטר – משקה, מרוה, מזבל, מעדן.


2. תמרים – מחחמות, משביעות, משלשות, מחזקות, ולא מפנקות.

אגב –

רב – מי שאכל תמרים לא יורה הלכה.

והרי בברייתא תמרים זה דבר טוב? (מלבד בשעת המנחה לפני ארוחת צהריים)

תשובה –

1. אכן טוב, אך בכל זאת לא יורה כי מבלבל דעתו (כמו רביעית יין).


2. זה רק מבלבל דעתו לפני אכילת לחם, אך אחרי לחם זה כמו "עברא לדשא" (בריח לדלת).


3. אגב, מזבח - ר' אלעזר – מזיח (מזיז גזרות), מזין (את העולם בזכותו), מחבב (את ישראל לקב"ה), ומכפר.


4. (אביי) משנתנו – התחתנה והתגרשה – כתובתה 200.


5. 2.(רבא) משנה כט. - נאנסה יש לה קנס כבתולה.


6. גם אם בסוף יתברר שהיא גויה, בכל זאת מקבלת כי זה לא רק בשבילה
   אלא יש פה עוד שיקול:


7. רבא לגבי כתובה – ניתן לה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.


8. אביי לגבי קנס – ניתן לה כדי שלא יהא חוטא נשכר.


9. לגבי שניהם – פשוט ניתן לה רק אחרי שתגדל ולא תמחה (ובינתיים יופקד בבי"ד).


10. גדול שבא על קטנה מגיל 3 – בתולה.


11. מוכת עץ –
    ר"מ – 200
    חכמים – 100


12. 3.קטן שבא על גדולה –

אגב, פירושי מילים –
דשא – דרך שם
דרגא – דרך גג
פוריא – פרין ורבין עליה.
איילונית – מלשון "דוכרני" שזה אייל זכר הארמית, כלומר שהיא כמו בן כיון שלא יולדת.

(יא. בתחילת הגמרא)

חלק ב - גר קטן

א. רב הונא – בי"ד יכולים לגייר קטן על דעתם (מחלוקת ראשונים אם דאורייתא או דרבנן)

            a. מה החידוש? הרי זכין לאדם שלא בפניו?
            תשובה – החידוש הוא שזה זכות (שכיון שהוא קטן, לא אומרים עכו"ם בהפקירא ניחא ליה).

b. מתי עושים זאת -
מצד אחד - בי"ד לא מגיירים סתם, אלא רק ביוזמת ההורה/ים.
מצד שני - לא תמיד צריך את החידוש של רב הונא -
אם האב מתגייר בעצמו, ילדיו ודאי מתגיירים איתו ואין צורך ברב הונא,
אם האמא מתגיירת ואין אב – מחלוקת ראשונים,
אם האבא/אמא רק מגיירים את הילדים ולא מתגיירים בעצמם – משמע שכאן צריך את רב הונא.

c. ראיה ממשנתנו – המשנה עוסקת בגיורת שהתגיירה קטנה מגיל 3. מן הסתם זה כי עשו על דעת בי"ד.
דחייה – אולי שם התגיירה יחד עם אביה.

ב. רב יוסף – הגדילו יכולים למחות(מאירי – בר/בת מצווה)
והגבלה – אם גדלו שעה אחת ולא מחו – שוב אינם מוחים.

            תוספות ישנים – יתנהגו כגויים יום לפני ויומיים אחרי הבר מצווה,
                רשב"א – צריכים להוגיע להם שר ועונש המצוות ואז יכולים לסרב ורק אם המשיכו לשמור יחשבו יהודים.

שתי קושיות דומות:

התגיירה כשהיתה קטנה מ3, ואז גדלה מעל 3, נחשבת בתולה, ולכן אם למשל בגיל 9 -

ואיך יתכן שניתן לה כתובה/קנס אם אח"כ יתברר שהיא גויה למפרע?

תשובות:

(יא. משנה למטה)

חלק ג – מקרים שבהם עדיין מקבל 200

א. המקרים במשנה -

פשט משנה ושמואל – 200, כי לא הסיר בתוליה

ר"י-רב – כדין מוכת עץ (תוס' ורשב"א – כי בטל חינה. ורבא עושה קצת שינוי במשנה כדי להסתדר).

(יא: שליש עליון)

ב. דיונים על מוכת עץ

A. סברות המחלוקת –

ר"מ – 200 – כמו בוגרת שנשרו בתוליה

ואינו כמו בעולה, שבמוכת עץ לא נעשה על ידי ביאה.
חכמים – 100 - כמו בעולה.

ואינו כמו בוגרת, שהרי בבוגרת קרה לגמרי מעצמו, ו          כאן קרה על ידי מעשה (מכת העץ).

(יא: שליש עליון כמה שורות ואז שורה 3 ברחבות)

B. אם לא ידע שהיא מוכת עץ – האם זה מקח טעות?

רמי בר חמא – מקח טעות ואין לה כלום.

מקשה רב נחמן – במשנה בדף יג. נשאה על דעת שהיא בתולה והתברר שלא,
והיא טוענת שהיא מוכת עץ והוא טוען שהיא דרוסת איש (לא טוען שזינתה).
משמע שאם מוכת עץ – מקבלת משהו.

רבא – לר"מ אינו מקח טעות, ויש לה 200 (שהרי לר"מ נחשבת בתולה),

            לרבנן (100) זה כרמי בר חמא, שאם לא ידע – כלום,

            ואותה משנה בשיטת ר"מ.

רבא אחרי שחזר בו – דוחה את רמי בר חמא לגמרי, ולפי כולם אינו מקח טעות.

[מקור שרבא חזר בו -
ר"נ הקשה שיש ברייתא ומשנה סותרות – לגבי האם בעולה זה מקח טעות:

ברייתא (מו.) – אם טוען שאשתו לא בתולה, ויש לו עדים,
אם אחרי הקידושין – סקילה,
אם לפני - כתובתה 100 כבעולה, ואינו מקח טעות.

משנה (יב:) - אישה שמתברר שנאנסה ואינה בתולה, היא טוענת שלאחר הקידושין ומגיע לה 200, והוא טוען שמלפני החתונה ושזה מקח טעות.

ותירצו:

1. רב ששת כברייתא - אינו מקח טעות
   והכוונה במשנה שאין לה 200, אך 100 יש.


2. רבא כמשנה – בעולה זה כן מקח טעות
   ואילו הברייתא לגבי מוכת עץ שזה לא מקח טעות.

(יא: 3-)

ג. האם בעולה זה מקח טעות?

A. בינתיים ראינו -
רב ששת – אינו מקח טעות (כפשט הברייתא)
רבא – מקח טעות (כמשנה)

B. נכנסה לחופה והתגרשה לפני שנבעלה,
והתחתנה שוב, וגילה שאינה בתולה – אינו מקח טעות.

יש שתי גרסאות איפה רואים את המקרה הזה -

גירסא א – ברייתא -
נכנסה לחופה, אך יש לה עדים שלא נסתרה זמן הראוי לביאה, והתחתנה שוב, אינו מקח טעות.

גירסא ב – משנתנו –
"בתולה מן הנישואין" (שנכנסה לחופה ולא נבעלה) כתובתה מנה – אינו מקח טעות.

בשתי הגרסאות:

רבה – מכאן שבעולה אינו מקח טעות (כמו רב ששת),

רב אשי דוחה – בדרך כלל כן מקח טעות (כמו רבא), ורק כאן לא,
כי נכנסה כבר בעבר לחופה ואולי בכל זאת הצליח לבוא עליה מתישהו.

            דברי רב אשי מחודשים יותר בגירסה הראשונה (ברייתא),
            שאפילו שהיו עדים שלא נסתרה עם הבעל הראשון, בכל זאת אינו מקח טעות.
            לכן גירסא ב לא תסכים לגירסה א של הדיון.

ומוסיף רש"י – ממילא לפי גירסא ב, מהברייתא כן אפשר להוכיח שתמיד זה לא מקח טעות, שהרי אפילו כשהיו עדים שלא נבעלה זה לא מקח טעות.

[הערה – על עצם שיטת רב ששת (שאינו מקח טעות) קשה לכאורה מכל המשניות שמזכירות את הביטוי "טענת בתולים" (י:, יא: למעלה, יב. באמצע), שמשמע שטענת הבתולים היא טענת מקח טעות, וקצת דוחק לומר שבכל אלו הכוונה היא שזה רק מוריד ל100, הרי זה ודאי מוריד ל100 שהרי אינה בתולה].