ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נתנאל ורחל בן חיים
מבאר רש"י 2 : "לפניהם - ולא לפני עובדי אלילים 3 , ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גויים מחלל את השם ומייקר שם האלילים להשביחם (ספרים אחרים: להחשיבם), שנאמר 4 : "כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים", כשאויבינו פלילים זהו עדות לעילוי יראתם".
לכן, עלינו ללכת לפי הדינים והמשפטים של עם ישראל, לפי שדינים אלו באו מהשמיים. מכיוון שכך, בוודאי שהם הכי מסוגלים לעזור לבני האדם.
המדרש אומר 5 : אם יש דין למטה - אין דין למעלה, אם אין דין למטה - יש דין למעלה. אם אנו עושים את הדין בעולם הזה, ה' מוותר עליו. לכן ה' מצווה עלינו 6 "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט", כדי שלא נגרום לקב"ה להזדקק לערוך את הדין מלמעלה 7 .
הפסוק אומר 8 : "וַיִּגְבַּה ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט". כלומר: ה' הגביה ושמר אצלו את המשפט ולא מסרו לשריו ולמלאכיו. כך גם כתוב 9 : "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ", ה' השאיר אצלו בכיסאו את המשפט, מרוב חשיבותו. אך מרוב אהבת ה' לעמו, מסר את המשפט לעם ישראל, כמו שכתוב 10 : "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל".
מובא במדרש 11 : משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס והיה משמרו, ולא נתן לאף אחד להיכנס בו. לאחר שבגר בן זקוניו (שבדרך כלל הוא אהוב ביותר), נתן לו את הפרדס ואמר "איני נותן את הפרדס אלא למי שאני אוהבו".
כך ה' נתן את התורה לישראל אהוביו, כמו שנאמר 12 "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'". לכן נתן ה' את הדינים לישראל, וזה מראה עד כמה גדולה חשיבות עם ישראל וחשיבות הדינים שצריכים להיעשות למטה.
מסופר 13 שאלכסנדר מוקדון הלך למלך קציא, אחרי שכבר כבש כמעט את כל העולם. בהתחלה חשב המלך שהוא בא בשביל לראות כסף וזהב והראה לו את אוצרותיו. אמר אלכסנדר מוקדון למלך קציא: "לא לראות את כספכם באתי, אלא לראות את דיניכם, איך אתם שופטים את העולם".
באו שני אנשים לפני המלך. אמר האחד: "חורבה אחת קניתי, הלכתי לנקותה ומצאתי מטמון. מבקש אני מהמוכר שייקח את המטמון, כי קניתי חורבה ולא מטמון".
אמר המוכר: "מכרתי לך את החורבה מתהום הארץ עד רום הרקיע. כמו שאתה מתיירא מעונש גזל, גם אני מתיירא מעונש גזל. אלא קח אתה את החורבה ואת כל מה שיש בה".
אמר המלך למוכר: "יש לך בן?". אמר: "הן". אמר לקונה: "יש לך בת?". אמר: "הן". אמר המלך: "לכו והשיאום זה לזו ויהיה המטמון לשניהם".
ראה המלך את אלכסנדר מוקדון שהיה תמה. אמר לו: "וכי לא טוב עשיתי במשפט? לו אתה היית מלך, מה היית עושה?". ענה: "הייתי חותך את ראשו של זה ואת ראשו של זה ולוקח את הכסף לבית המלך".
סיפור זה מראה כיצד עושים משפט צדק ביושר, וכן מראה מהם אנשים ישרים, שאדם מחזיר כסף שלא שייך לו.
מעשה שהיה מעין אותו העניין קרה בשכונתנו. הייתה אישה זקנה שהלכה לעולמה. אותה אישה השאירה בביתה ארון מלא בבגדים ישנים. באו בניה, השליכו את כל הבגדים ורצו למכור את הארון, אך הוא לא מצא חן בעיני כל מי שבא לראותו כי היה ישן ומרופט. לבסוף באו זוג צעיר שלא היה להם הרבה כסף וקנו את הארון הישן.
והנה לאחר שלקחו אותו לביתם וניקו אותו, ראו שגב הארון אינו ממוסמר יפה. הביאו פטיש לחזק את המסמרים, ולפתע ראו בגב הארון חבילה. נבהלו, פתחו את החבילה וראו בה כסף וזהב, צמידים, עגילים, ועוד תכשיטים ודברי ערך. אמר הבחור: "נלך להודיע למוכרים". חששה הבחורה שהם לא יאמינו להם שהם מחזירים את הכל, ויחשדו שלקחו משהו.
הלכו הזוג להתייעץ עם הרב. הרב קרא לאנשים שמכרו ואמר להם: "יש כאן אנשים ישרים שקנו ממכם ארון, והם כל כך ישרים עד שהם רוצים להחזיר לכם כסף וזהב שהם מצאו בו 14 ". אמרו המוכרים: "אכן, ידענו שאמנו השאירה משהו ולא ידענו היכן. עכשיו, אדרבה, ניתן להם 50%". הזוג לא רצה לקבל מהם מרוב יושרם, ולבסוף הם קנו להם ארון חדש במתנה.
למדנו שכאשר נעשה הדין בארץ, הוא אינו נעשה בשמים. כיצד קורה דבר זה?
במקרים כאלה הקב"ה דן לכף זכות. אם מגיע אדם שהוא דל במצוות, לוקחים את המצווה שעשה והופכים אותה למצווה גדולה שתוכל להגן על האדם.
מעשה באדם אחד שמקצועו היה אופה לחם. בכל יום, היה האופה קם בחצי הלילה כדי ללוש את הבצק, אחר כך נח מעט, ואז מתחיל לחתוך ולסדר את הלחם ולאפות אותו, עד שבבוקר השכם היה יוצא ומתעסק למכור את הלחם. האופה היה גומר את מלאכתו בשעה 8:00, ובשעה זו כבר נגמרו מנייני התפילה בבית הכנסת. היה האופה רואה את כל האנשים יוצאים מבית הכנסת עם תיק הטלית והתפילין בידם ונאנח שלא זכה להתפלל איתם בציבור. הוא היה הולך עייף לביתו, מניח תפילין ומתפלל תפילה חטופה וקטופה, ומיד הולך לישון עד הצהריים. בשעה זו היה קם לסדר את התנור הגדול בגזרי עצים בשביל מחר, ושוב היה רואה מחלונו אנשים הולכים להתפלל מנחה, והיה נאנח: "למה גורלי כזה, שאיני זוכה לעולם להתפלל עם הציבור?", והיה מתפלל בכותל ביתו, בין הכנת גזיר עץ למשנהו, תפילה חפוזה לפני השקיעה.
אחרי 120 שנה באו לדון אותו. אמרו בית דין של מעלה: "אדם זה אמנם נתן צדקה, הניח תפילין, אבל איזה תפילה התפלל!". שקלו את מעשיו ולא ידעו אם לשלוח אותו לגן עדן או לגיהנום. ציווה ה' למלאכים שיוסיפו על המאזניים את כל האנחות שלו, והם הכריעו את הכף לזכות. אמר הקב"ה: "שלחו אותו לגן עדן, משום שהוא באמת הצטער שאינו יכול לקיים מצוות כדת וכדין".
רואים מכאן שבשמים מתחשבים אפילו באנחה. הקב"ה אינו מדקדק בדין 15 ואינו בא בטרוניה עם בריותיו 16 , אלא הוא חוקר כליות ולב ויודע שבוודאי, אם הייתה לו אפשרות לעשות - היה עושה.
יש בתהילים 17 מזמור המדבר על הברכה למלך עושה המשפט:
"לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ: יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט: יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה: יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק".
הפסוק "יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה" נראה בלי קשר לפסוקים שלפניו ואחריו שעוסקים כולם בעשיית המשפט.
אלא, כוונת הפסוק הינה אחרת. חז"ל דורשים 18 ש"הרים" הם האבות, ו"גבעות" הם האמהות.
כוונת הפסוק היא כזאת: בזכות האבות והאמהות שעשו מצוות רבות של גמילות חסד וצדקה והביאו שלום בעולם, זוכים בניהם לקבל מהקב"ה את הזכות הגדולה של עשיית המשפט. מצאנו באבות שעשו חסדים, וגם בנשותיהם. כמו שנאמר באברהם 19 : "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", "ביתו" - זו אשתו 20 , שעושה צדקות כבעלה.
מסופר על אדם אחד שהיה עושה צדקות. פעם הלך ליריד, ואמר לאשתו: "אם יבואו עניים תני להם מיד מה שאפשר ואל תשיבי את פניהם ריקם", וכך הייתה האישה עושה, שהייתה נותנת מיד מה שהייתה יכולה.
פעם אחת הכינה שלוש מנות לארוחת בוקר, כדי שיאכלו היא ושני בניה לפני שילכו לבית הספר. פתאום באה אישה ענייה ושתי בנותיה עמה וביקשה "האם אפשר חתיכת לחם לאכול?". לקחה האישה הצדקנית את האוכל שלה ושל בניה והושיבה את המשפחה הענייה בשולחן לאכול, והיא ובניה ישבו במטבח ואכלו את השאריות מאתמול.
באו גובי המלך ונכנסו לבית. ראו הגובים אישה לבושה בגדים קרועים יושבת עם שתי בנותיה ליד שולחן מפואר, ועוד ראו אישה לבושה יפה יושבת ואוכלת אוכל פשוט עם בניה. תמהו ואמרו: "האם זה בית של עניים או של עשירים?! איזה מכס צריך לגבות מהם?!". ענתה להם האישה: "כך בעלי ציווה אותנו, ואין דבר, נסתדר יום אחד בלי ארוחה מסודרת".
אמרו הגובים: "מצדיקים שכאלה אנו לא גובים מיסים". הלכו וסיפרו למלך, והוא התפלא על צדקותה הרבה של האישה ונתן לה פטור קבוע מהמס. על נשים כאלה נאמר הפסוק "וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה".
בסוף הפרשה כתוב שזקני בני ישראל כמעט חזו את פני ה', כמובן לא בדרגה שמשה זכה זה. הפסוק מתאר 21 : "וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר".
דרגה זו גבוהה יותר ממה שזכה ישעיהו, לפי שהם ראו את רגלי ה', ובישעיהו נאמר 22 "וָאֶרְאֶה אֶת אֲ-דֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל... וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו", ולא זכה לראות את רגליו. אמרו רבותינו 23 : בשעה שבני ישראל עבדו במצרים בחומר ובלבנים, לקח המלאך לבנה אחת ואמר להקב"ה: "ראה את בניך, איך הם עובדים בפרך בטיט!". מיד נתמלא הקב"ה רחמים עליהם, לקח את הלבנה וכביכול שם אותה תחת רגליו ואמר לו: "כל פעם שאראה אותה ארחם עליהם". מרוב שה' דרך והשתעשע בה וחיבב אותה, נהפכה הלבנה לאבן ספיר. בקבלה לוקחים את המלכות של העולמות ואומרים שהיא אבן הספיר.
בשעה שמשה כרת ברית עם העם בסוף פרשתנו אמרו בני ישראל 24 : "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". גם בפרשת יתרו נאמר שבני ישראל אמרו 25 : "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה", אך שם לא נאמר "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".
ההבדל הוא בין שתי דרגות שונות. יש אדם שמקיים מצוות, מניח תפילין. שואלים אותו "למה אתה עושה? בשביל מה?", והוא עונה: "אני לא יודע, כך כתוב". זו דרגת "נעשה".
יש דרגה אחרת של "נעשה" ואחר כך "נשמע". קודם כל עושים את ציווי ה' ואחר כך יושבים ומבינים את העניין, מוצאים פשט, רמז, דרש וסוד.
כך גם כאשר משמים עשו איזה מקרה לאדם, קודם כל הוא צריך לקבל את זה כדין. אחר כך הוא צריך לחקור למה כך קרה, ולא לקבל את הדברים כפי שהם.
פעם אחת היה משרד עם פקידים. והנה באה הנהלת המשרד ואמרו לאחד הפקידים: "או שאתה מתפטר או שמעבירים אותך למקום אחר". התחיל אותו פקיד להתחנן: "מה עשיתי, מה פשעתי?!". אחר כך הלך להתייעץ עם מקורביו, והם אמרו לו: "לך לאן שיאמרו לך".
העבירו אותו למחלקה אחרת, ושם הוא היה פקיד פשוט, וקיבל משכורת נמוכה. אך הוא היה מצדיק את הדין ואומר תמיד "ה' ירחם". לא עברו מספר ימים והתגלתה מעילה במשרדו החדש. ההנהלה לא ידעה מה לעשות והחליטה להשעות את כל הפקידים הבכירים, ולשים במקומם את הפקידים הזוטרים, וכך אירע שהוא ישב במקומם של אותם פקידים וקודם בתפקידו ביותר.
וכך לעניין מצוות התורה. קודם כל אדם צריך לעשות מה שכתוב בתורה ואחר כך לחקור, אבל לעולם אין לחקור תחילה ורק אחר כך לעשות.
^ 1.שמות כ"א, א'
^ 2.רש"י עה"ת שמות כ"א, א'
^ 3.גיטין פח:
^ 4.דברים ל"ב, ל"א
^ 5.מדרש תנחומא פרשת משפטים סימן ה'
^ 6.ישעיה נ"ו, א'
^ 7.עיין מדרש שמות רבה ל', י"ז
^ 8.ישעיה ה', ט"ז
^ 9.תהילים פ"ט, ט"ו
^ 10.תהילים קמ"ז, י"ט
^ 11.מעין זה מובא במדרש שמות רבה ל', ט'
^ 12.מלאכי א', ב'
^ 13.מדרש בראשית רבה ל"ג, א'
^ 14.עיין גיטין מח: תקנת חכמים לפטור משיב אבידה משבועה מפני תיקון העולם.
^ 15.עיין אבות ג', ט"ו: " ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן".
^ 16.עבודה זרה ג.
^ 17.תהילים ע"ב, א'-ד'
^ 18.במקומות רבים, כגון מדרש ויקרא רבה ל"ו, מכילתא בשלח י"ז, ט', ספרי זאת הברכה, ל"ג, ט"ו, מדרש שמות רבה כ"ח, א'.
^ 19.בראשית י"ח, י"ט
^ 20.משנה מסכת יומא א', א', שבת קיח:
^ 21.שמות כ"ד, י'
^ 22.ישעיהו ו', א'-ב'
^ 23.עיין תרגום יונתן בן עוזיאל כ"ד, י' ורש"י שם.
^ 24.שמות כ"ד, ז'
^ 25.שמות י"ט, ח'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
