ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- הלכות יום הכיפורים
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
כתוב בברייתא, ב-פא: שמוסיפים מחול על הקודש לפני ואחרי יו"כ, כלומר שצריך לקבל על עצמו שלגביו ינהג כבר יו"כ על כל דיניו עוד לפני שחל מדאורייתא, וכן בסוף יו"כ צריך להמשיך ולהתנהג עוד זמן מה כאילו עדין יום כיפור, כדי להוסיף מהחול על הקודש. אותו דין נוהג בכל שבת ויו"ט, וזה נלמד מהפסוק "מערב עד ערב וגו'". כתוב בברייתא בדף פ"א. , שלמרות שיש חיוב מהתורה בתוספות הללו, מ"מ לא נענשים על חילול שבת או יו"ט בזמן התוספת; לא כרת ולא מלקות. זה נלמד מהפסוק: "בעצם היום הזה" – על עיצומו של יום ענוש, אך על התוספת לא ענוש. מהברייתא הזו, שאומרת שלא ענוש על תוספת, אפשר ללמוד גם על עצם הדין של תוספת, כי אם הפסוק ממעט את זמן התוספת מעונש, רואים כמובן שיש כזה מושג בכלל. ולכן, מי שסובר את הברייתא הזו, לא ידרוש את הפס' "מערב עד ערב" ללמד על דין תוספת, כי כבר יש פסוק שמלמד על עצם הדין של תוספת. אלא הוא ידרוש זאת ללמד על מצוות אכילה בתשיעי, שמי שאוכל בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
נראה שיש מחלוקת תנאים בשאלה האם יש דין תוספת בשבת ויו"ט. לפי הברייתא של מ"ערב עד ערב", הייתור של "תשבתו שבתכם" בא ללמד על שבת ויו"ט, ולפי הברייתא של "בעצם היום הזה" אין לכך מקור.
אלא שברי"ף כתוב שהברייתות לא סותרות, ובאמת תמיד יש דין תוספת לכו"ע, ואין עונש.
השיטות להלכה
הרמב"ם חולק וסובר שדין התוספת זה רק לגבי הענוי ביו"כ, כפשט הפסוק. הרב המגיד אומר שאין לפי הרמב"ם דין תוספת מלאכה, לא ביו"כ ולא בשאר מועדים ושבתות. והכס"מ אומר שאפילו לא מדבנן (ברב המגיד אפשר היה לומר שרק מדאורייתא אין אך מדרבנן יש). וקשה על הרמב"ם, שאפילו הברייתא בפא, דיברה גם על תוספת מלאכה, אז המקור לרמב"ם שיש דין תוספת רק לענוי יו"כ ולא למלאכה? הטור אומר שיש תוספת גם בעינוי וגם במלאכה, אך הזכיר זאת רק ביו"כ ולא בשבתות יו"ט, הט"ז מסביר שהטור לומד מהברייתא בפא, שלא הזכירה שבתות ויו"ט הב"י תמה למה הטור לא פרש כרא"ש (ורי"ף) שיש דין תוספת גם בשבתות ויו"ט?! יוצא שחוץ מרמב"ם וטור יש הרבה שפוסקים שיש דין תוספת שבת. השו"ע בסימן רסא' מביא זאת בתור י"א שיש תוספת, וממה שכותב השו"ע לגבי יציאת שבת משמע שכך סובר הוא להלכה.
חקירה במהות זמן התוספת
לפי הרמב"ם איסור עשיית מלאכה במוצאי שבת זה בגלל שהוא לפני מצוות הבדלה, אך לפי השו"ע זה בגלל שעדיין שבת לא יצאה, ונ"מ אם יגיד ברוך המבדיל בין קודש לחול על הכוס שלרמב"ם עדיין יהיה אסור ולשו"ע בכה"ג יהיה מותר. והרמ"א מביא שיטה שמלאכות קטנות מותר, וזה ודאי שמא לא יבדיל רואים פה שהרמב"ם לשיטתו, שאין דין תוספת, והשו"ע לשיטתו שיש תוספת.
יש לחקור האם לאחר שקיבל תוספת שבת הזמן הזה נחשב לשבת עצמה או שזה זמן שעומד בפני עצמו ויש לו רק דין של שבת לעניין הלכות מסויימות?
הטור אומר שמי שמפסיק לאכול ומקבל תענית - התחילה התענית – אך מביא רמב"ן שאומר שאין חלוקת של קבלה בסתם תעניות (חוץ מיו"כ). והב"י מסביר את הרמב"ן שהתורה קבעה תוספת כלשהי, והאדם על ידי קבלתו רק מרחיב את החלות של התורה. אך בשאר תעניות, יום שהתחיל לאכול בו לא יהפך לתענית ואין חלוקת של תוספת – ונראה שמחלוקתם תלויה בזה אם התוספת היא חלק מהיום הקדוש עצמו- צודק הרמב"ן, אך אם לא – צודק הטור, כי לפי זה הקבלה היא רק נדר.
דעת הט"ז בנ"ל
הט"ז (בסוף רצא ס"ק ו') אומר שאפשר לאכול את כל סעודת השבת בזמן של התוספת, אך מביא את דעת המהרש"ל שאומר שצריך לאכול בלילה לפחות כזית ושוב, זו אותה מחלוקת, האם זה שבת ממש או לא.
המנחת יצחק אומר שזה תלוי בלימודים אם נלמד מהברייתא של "בעצם היום" – משמע שעונש אין, אך לכל דבר זה שווה. אך הלימוד מערב עד ערב מלמד על תוספת שלא שווה ליום עצמו.
הט"ז מביא דעה שלשבת בסוכה ולברך עליה, וגם לעשות קידוש של שמיני עצרת, בזמן התוספת של שמיני עצרת – זה תרתי דסתרי ולכן אין לאכול עד חשכה. אך הט"ז עצמו חולק, ואומר שבזמן התוספת של שמיני עצרת האדם נכנס לשמיני עצרת לגמרי מדאורייתא, ופטור מלברך על הסוכה. הרמ"א אומר (בסימן רסג') שמי שקיבל שבת יכול לומר לחבירו לעשות לו מלאכה וכך במוצאי שבת הט"ז מביא לבוש שאומר שלדעת הרמ"א, האדם מקבל על עצמו תוספת למחצה – שהוא אסור במלאכה אך חברו יוכל לעשות לו. אך הט"ז עצמו אומר שמה שמותר לאחרים, מותר לומר לאחר לעשות לו, גם אם לו עצמו, אסור לגמרי, ולכן רק מצד שמלאכת אחר לא קיבל על עצמו ואם כן צודק הרמ"א ואין לחלק בין ע"ש למוצאי שבת. והט"ז לכן לשיטתו שזה לא נדר אלא דין, והשבת ממש מתפשטת על ידי הקבלה עוד זמן.
קבלת יו"כ שחל בשבת
ביו"כ שחל בשבת, יש מחלוקת מה יקבל קודם שבת או יו"כ. היעב"ץ אומר שקודם יקבל שבת והמטה אפשרים אומר שקודם יקבל יו"כ, והחלקת יואב אומר שיקבל קודם שבת כי אם יקבל יו"כ קודם לא יוכל לקבל שבת, כי אין איסור חל על איסור, לעומת יו"כ שהוא איסור רחב יותר משבת ויחול עליה, אך לדברינו בכל מקרה יוכל לקבל יו"כ קודם, כי אם זה יום ארוך מדאורייתא ולא חלק אחר הרי ששני הדברים (גם שבת וגם יו"כ) יחולו ביחד, כי שניהם – המשמעות שלהם שיבוא הערב כבר ביום ואם זה נדר יכול לעשות נדר לחצאין.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
