ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- הדרכות כלליות
לכאורה מתעוררת השאלה מה רע יש בזה שהתורה תופץ בעולם, שהיא תתורגם לשפות זרות, הרי עם ישראל שואף להיות אור לגויים וחזון אחרית הימים שיעלו עמים רבים אל הר ד' ויאמרו "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים". אלא יש לומר, מסירת התורה לזרים שאינם מכירים שהתורה היא דבר ד' אלוקי ישראל, אלוקי עולם, מביאה לכך שמבארים את התורה במבט חיצוני ומתיחסים לרבש"ע, נותן התורה, כאל אליל דמיוני - זהו חטא העגל.
התורה אינה ספרות, אינה הסטוריה. התורה היא דבר ד' ואם עוסקים בתורה אנשים שאינם רואים כך את התורה על זה נאמר "כי דבר ד' בזה ואת מצוותו הפר".
הרב בספר "אורות המלחמה" מקונן ואומר כנסת ישראל תחיל תזעק בחבליה. "אוי נא לי כי עייפה נפשי רזי תורה לחיצונים נמסרו". התורה נשרפה וגויליה נשרפים ואותיות פורחות....
בגמ' גיטין ס: אמר ר' יוחנן: תורה שבעל פה רוב, ומיעוט בכתב. כלומר רוב התורה היא בע"פ. והנביא הושע מסביר שאם הייתה כל התורה בכתב היו לוקחים אותה זרים. ובלשון הפסוק "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו".
וכך מבאר תוס': "להכי קאמר רחמנא אכתוב לכם רובי תורתי והלא מה שכתבתי להם כמו זר נחשבו שהעתיקו זרים".
גם הסמ"ע בהקדמתו לחושן משפט אומר: מדוע תורה שבעל פה אין לכותבה לכתחילה, "כתבו הקדמונים הטעם כדי שלא ישנו המינים תורה שבעל פה למינות כמו שעשו לתורה שבכתב".
לדאבוננו, יש חוקרים ומפרשים מבני ישראל שרחקו מאמונה והם עוסקים בתנ"ך כספר שנכתב על ידי בשר ודם, שאין בו קדושה, שאינו דבר ד'. והם מרשים לעצמם לבקר ולשנות ולתקן ולדחות מה שלא נראה להם ועל זה התורה חוגרת שק ומתחננת, עיזבו תורתי, מי בקש מידכם רמוז חצרי.
במסכת סנהדרין צ"ט: אמרו חכמים תנו רבנן "והנפש אשר תעשה ביד רמה", זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי, מנשה מוגדר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שהוא חמור מאפיקורס כי הוא מוסיף חטא על פשע שהופך את דברי התורה לדופי.
על כן, אין מקום לעודד למוד תנ"ך ללא הכרה שהתורה היא דבר ד', שהתורה היא קדושה ואין לגשת אליה בידיים מסואבות ולטמא אותה בפרושים של דופי ח"ו.
אמרו חכמים: "שבשתא כיון דעל על", כלומר כאשר לומדים דברים בצורה משובשת קשה אחר כך להיגמל מהשיבוש. מוטב שלא ילמדו תנ"ך בצורה מעוותת ושלא יעסקו בתנ"ך מי שאינם מאמינים בד' נותן התורה.
אמנם אין בידינו היכולת למנוע מרחוקים לעסוק בתורה כרצונם. אך אין אנו צריכים לעודד את זה ובוודאי לא להיות שותפים להפצת תורה בתוך עטיפה של הסברים שהורגים את נשמתה של תורה.
אין זה רק לא רצוי, אלא לענ"ד יש בזה איסור חמור.
נראה לי שרבנים שתמכו ברעיון לחזק את למוד התנ"ך בקרב כל הגוונים בישראל כל אחד לפי דרכו, לא נחשפו לתוכן ולסגנון של אותם מפרשים הרחוקים מאמונה, וחלק מהם בזים לה.
עלינו אם כן ליזום את הפצת התורה לכל חלקי העם ע"י אנשי אמונה הניגשים אל התורה בחרדת קודש. זה מה שהציבור באמת מחפש - לימוד באמונה ובעומק. ולימוד כזה יאחד את העם סביב התנך. "ד' עוז לעמו יתן" ואין עוז אלא תורה, "ד' יברך את עמו בשלום".
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
