ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- שלג
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הגמרא במסכת תענית ד: אומרת: "אמר רבא מעלי תלגא לטורי כחמישה מטרי לארעא", כלומר שהשלג טוב להרים פי חמש מאשר מטר לקרקע מישורית. ומבאר רש"י שמכיון שהשלג נספג לאטו באדמת ההר הוא מועיל הרבה יותר מגשם אשר רובו נסחף כנגר עילי אל הים. לעומתו מי השלגים ברובם נספגים וממלאים את מאגרי מי התהום ואת המעיינות. ואפשר להוסיף שמשמעות "מעלי" אינו רק מועיל מבחינת שמירת המים אלא הוא מעולה מלשון "עילוי" הוא נותן מדריגה גבוהה, מעולה, להרים. ונתבונן בכך בהמשך.
משיב הרוח ומוריד הגשם
לשם הבנת מעלת השלג יש להבין קודם מהו גשם ומה פירושו המילולי?
מדוע דווקא שמם של טיפות המים נקראות גשם, דבר גשמי, וכי אין דברים בעוה"ז שיותר מתאימים לתואר זה?! ונראה שלהבנת העניין יש להקדים ולהזכיר שהרי נחלקו התנאים (ר' אליעזר ור' יהושע) במסכת תענית ט: במקורם של מי הגשמים, לדעת ר' יהושע: ממים העליונים, אותם הבדיל רבש"ע ביום השני לבריאה "ויהי מבדיל בין מים למים" העולם שותה. ולדעת ר"א מממי אוקיינוס המתאדים ומתעבים לעננים, כידוע מבחינה גאוגרפית העולם שותה. אולם לפי שניהם מדובר בהפיכה של דבר שעדיין אינו במצב צבירה של המים כפי שאנו מכירים אותם, למצב של מים. יש פה התחדשות מעין מעשה בראשית, כפי שחז"ל אמרו במסכת תענית ח: "גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ", ומשמעות העניין: כפי שבבריאת העולם ברא ד' עולם גשמי ע"מ להופיע בו את הרוחניות והקודש, כך בירידת הגשמים יש ירידת כוחות לעולם, התגשמות של המים, על מנת שיצמיחו ויוציאו לחם מן הארץ. כלשון הפסוק בישעיה פרק נה: "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל", כלומר הגשם יורד על מנת לשוב אח"כ בצורה מתוקנת בו ה"אוכל" דהיינו יהודי האוכל לחם, אם זה לחם עוני בליל פסח או לחם בסוכה או חלה בשבת או פת ביום יום שיהא בריא לעבודת ד', מעלה ומתקן אותו. וזוהו משמעות עמוקה הטמונה בשבח "משיב הרוח ומוריד הגשם" חוץ מהפשט שהרוח מביאה את העננים. השבת הרוחניות לשורשה היא המטרה של הורדת הגשם!
הלובן המיוחד של השלג
לאור זה יש להבין מהו השלג?
ראשית, שלג, בעודו שלג הוא אינו מים! הן מבחינה מציאותית והן מבחינה הלכתית. לדוגמא: לצורך נטילת ידיים צריך דווקא מים, א"א לשים שלג בנטלה וליטול ידיים. אלא יש או להפשירו קודם לכן ולהפכו למים (ובשבת אין לרסקו בידיים). או להטביל בו את הידיים (כשמחובר ע"ג הקרקע לכמות שיש בה 40 סאה) ואז מדין טבילה יצא יד"ח, וכיון שנטילת ידיים היא מדרבנן נפסק שמשום כך ניתן לסמוך על כך אך לא לטבילה דאורייתא, כגון: להטביל כלי מתכת שנקנה מגוי. (להרחבה בפן ההלכתי עיין במאמרי "הלכות שלג בשבת").
א"כ השלג עדיין אינו מים, ולאור ההסבר הנ"ל לגבי הגשם, בו תהליך הפיכתו ממים עליונים למים נסתר לגמרי מעיננו, ואנו מקבלים אותו כבר כמים, הרי שבירידת השלג יש תהליך נפלא, בו נחשפים לנגד עיננו משהו מהמים העליונים לפני הפיכתם למים. שהרי העננים בעודם עננים קופאים (שלא כמו ברד בו טיפות המים קופאות לקרח בדרך לקרקע) והמצב הזה "מוקפא" ונערם ע"ג הקרקע. ורק אח"כ לאחר זמן מפשיר והופך למים. במראות לובן של נגע הצרעת, במקום הראשון נמצא השלג, הוא הדבר הלבן ביותר בעולם! ובאמת הלובן הנפלא הזה משאיר כל אדם בהתפעלות ובהשתאות, ולאור הנ"ל זה מובן כי יש פה חשיפה של המים העליונים (לדעת ר' יהושע, ואף לר"א במידה מסויימת), על פי זה מובן מה ששמעתי שכתוב בזוהר שהשלג הוא כנגד "הלובן העליון". זהו לובן מיוחד במינו שמגיע אלינו היישר מלמעלה, מהמים העליונים. על פי זה מובן גם הביטוי המיוחד בפסוק "כשלג ילבינו" בלשון עתיד, שיש פה תהליך הגורם לשלג להלבין, בניגוד לצמר אשר נולד עם הכבש כבר כשהוא לבן, "כצמר יהיו".
וירד עליו שלג מן השמים
בסיפור הידוע מהגמרא במסכת יומא לה: על מסירות נפשו של הלל ללמוד תורה, שעלה לגג בית המדרש וירד עליו רום שלוש אמות שלג. מודגש בגמרא ש"ירד עליו שלג מן השמים" ולכאורה המילים "מן השמים" יתרות! וכי מהיכן יורד השלג אם לא מהשמים? אלא נראה שהגמ' מלמדת אותנו על מעלתו של השלג. הוא מן השמים. הוא מהמים העליונים, מדרגתו גבוהה. וגם בפסוק הנ"ל מישעיה על הגשם והשלג הרי שהשלג נסמך בפסוק לשמים יותר מהגשם. וזה מזכיר לנו את המושג "תורה מן השמים" מלמעלה. גם יום הגשמים נמשל בין השאר ליום שניתנה בו תורה (תענית ז.). וע"פ המהר"ל בתפארת ישראל פ"ב ניתן להבין את ההשוואה, שכפי שהתורה מוציאה את כוחותיו הנשמתיים של האדם מן הכח אל הפועל, ולכן נקרא האדם בשמו על שם האדמה, כך הגשם מוציא את הפוטניאל הגלום באדמה מן הכח את הפועל, ועל זה אנו מתפללים בברכת השנים "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". עוד נוסיף מתורתו של המהר"ל, המבאר מדוע נמשלה התורה למספר שלוש בגמרא במסכת שבת פח. "בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי וכו'.." כי היא היושר של העולם, נותנת את האיזון האמיתי בין כל הכוחות, ומספר שלוש מבטא זאת (בניגוד לשני קווים, המשולש מחובר באמצעיתו). כך השלג שהוא בגימטריה 333 שזהו מסמל ע"פ הנ"ל את שיא היושר.
הקשר הניגודי הכפול בין השלג לשני
בפסוק במשלי כתוב "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים" משמע שהשלג הוא דבר מיירא לעומת השני המהווה הגנה מפניו. מאידך, בפסוק בישעיה "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" השלג מבטא את הכפרה והטהרה ואילו השני את החטאים! מיישבים הפרשנים ששתי בחינות לשלג. הלובן שבו מסמל את הטהרה ולעומתו הצבע האדום מסמל חטאים. אולם הקור שבו מיירא ולעומתו השני האדום מסמל את החמימות הטובה המהווה הגנה מפניו. גם בפנימיות התורה מצינו סתירה בין 2 מקורות. שמעתי שבזוהר נמשל השלג למידת הדין ואילו ברמ"ק (לרבי משה קורדברו) כתוב שהוא נמשל למידת הרחמים, ושמעתי תירוץ (מהרב עוזי שרבף) שהלובן שבו הוא רחמים והקפאון שבו הוא מידת הדין. גם במציאות אנו רואים שישנם אנשים שאוהבים שלג וישנם שלא. אך יתכן ואין סתירה: את היופי שבו אוהבים אך לא את הקושי שבו.
הנותן שלג כצמר
דימוי נוסף לשלג הוא הצמר. הן מבחינת הלובן שבו "כצמר יהיו" והן מבחינת ירידתו הרכה "הנותן שלג כצמר". גם מבחינה הלכתית יש השוואה בין צמר לשלג, הרמ"א באו"ח סימן שב ס"א מביא שעל אף שאין לנער בגד מאבק שנספג בו מותר להוציא נוצות או צמר שנתפס בבגד ואין בזה משום כיבוס ומוסיף שם הבאה"ל שלפי זה מותר לנער בנחת שלג יבש מבגד בשבת. אך יש ללמוד דבר נוסף מאופן ירידתו הרכה של השלג. לעומת הגשם, המטר, היורד בחזקה "יערוף כמטר לקחי" השלג יורד בנחת. כמו כן השלג הנערם יוצר מנוחה, אי אפשר לסוע, שובתים, כמו שבת. אם נמשיל את הדברים לעבודת ד'. לעיתים בהשקפה ראשונה נראה שיש כוחות שצריך להלחם בהם, ואכן הם כוחות רעים שצריך להלחם בהם "יערוף כמטר לקחי". אך אם מתעלים למדריגה גבוהה, להתבוננות יותר מעמיקה, אפשר להעלות את המידות לשורשם ולהמתיקם. והמטר והשלג משל נפלא לכך. גשם זלעפות יכול פתאום לההפך, אם עולים מדריגה, (לאפס מעלות צלסיוס) לפתיתים רכים, הנוחתים ברכות. המביאים מנוחה לעולם. כמו השבת. בה האכילה היא עונג שבת והיא מעין עולם הבא, עבודת ד' בשבת היא לא בהתייגעות אלא בנעימות. כמו כן אפשר להוסיף שכשיורד שלג לקראת שבת הרי זה בבחינת לכבד את השבת בכסות נקייה, בפריסת מפה לבנה לכבוד שבת! (בגימטריה קטנה שלג=שבת!). ולפעמים בדרך כזו אפשר להתקדם פי כמה יותר בעבודת ד' "מעלי תלגא לטורי כחמישה מטרי לארעא". פי חמש.
שנזכה לגאולה שלימה כפי שבניהו בן יהוידע מגיבוריו המובחרים של דוד ולימים שר צבא ישראל זכה להכות את הארי ביום השלג, כן נזכה לשלג שיבוא רק לברכה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
