ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
באחד משלבי החקירה, כשהרבי לא השביע את רצונם של חוקריו, שלף אחד מהם אקדח, כיוונו לראשו של הרבי, ואמר:
"הצעצוע הזה כבר גרם להרבה אנשים לדבר".
הרבי ענה לו בשלווה – "הצעצוע הזה מפחיד אנשים שיש להם אלילים רבים ועולם אחד, אבל לא מי שיש לו אלוקים אחד ושני עולמות"...
משפט תמציתי, המקפל בחובו את אחד מסודות הנצח של עוצמתם של ישראל, לעמוד ולצלוח את כל שונאינו ורודפינו.
בימים אלה, עת משנאי ה' וישראל מרימים ראש, ומגלים את פרצופם האמיתי בהרג יהודים קדושים הי"ד. ושוב, כמו בסיבובים קודמים, עולה ומתבררת הנקודה ששורש המאבק הוא מסביב לירושלים ולהר בית קודשנו, שהרי המאבק אינו מאבק לאומי חיצוני, כי אם מאבק על נקודת אחיזת הקדושה בעולם – מקום השראת השכינה, ירושלים והמקדש.
בימים אלה, מנסים אויבינו לייאש אותנו, באומרם – 'אנו אוהבים את המוות, כשם שאתם אוהבים את החיים'. ויש מתוכנו הנבהלים ואומרים – אם כך, אין סיכוי לנצח את אויבינו, שהרי אין הם יראים מהמוות, ואין בידינו אמצעי שבכוחו להרתיעם ולייראם.
אולם, עמוקי לבב יודעים שבאמת – אין לפחד כלל. דווקא העובדה שאנו אוהבים את החיים, ושונאינו אוהבים את המוות, תוביל בסוף לנצחוננו. המוות אין בו כוח לחזק אומה לטווח רחוק, הוא הופך אותה לעם של מוות – עם שלא בונה ולא יוצר, עם שלא מעמיד צאצאים, עם רקוב שיפול לבסוף (ואכן, המציאות מוכיחה שהאסלאם המפואר של העת העתיקה שקע בסוף לניוון עמוק, והשאיר את הפיתוח המדעי למחוזות אחרים, וסופו שנוצח ושקע. ובנוסף – כידוע, 'הערבי אינו בן המדבר, כי אם אבי המדבר', מנציח את השממה ולא מפתח את המקום).
האסלאם מרגיש בחולשת תאוות המוות, ולפיכך – הוא מבטיח ל'שהיד' – חיים שטופי זימה ותענוגות בשרים, כביכול – שיא החיים. אולם כבר עמד הרמב"ם (הלכות תשובה ח, ו) על גודל טעותם, שהרי התענוג עליו הם מדברים הוא תענוג הגוף, ובעולם הבא חיה רק הנשמה, נמצא שהם אוחזים רק בחיים קצרי מועד – חיי הגוף אשר ימות לבסוף, ונמצא שכל חייהם סובבים סביב המוות. "רשעים בחייהם קרויים מתים".
מולם, עומדים אנו עם ישראל, עם תאב חיים. לכאורה, זו חולשתנו, שהרי אפשר להפחידנו בעזרת המוות. וודאי, כאנשים פרטיים, עדיין איננו במדרגתו של אדמור הריי"צ, המביט באקדח ואינו מפחד. אולם, כעם באופן כללי – תאוות החיים שלנו תנצח את תאוות המוות של אויבינו.
אנו מאמינים באלוקים אחד ובשני עולמות. אנו מאמינים בחיים שלאחר המוות, בנשמה הרוחנית והנצחית, שאף לאחר מות הגוף תמשיך ותחיה. אוהבי חיים אנו – חיי העולם הזה, וחיי עולם הבא, ושניהם מבוססים על החיים האמיתיים והנצחיים, חיי הנשמה, חיים המחוברים לאלוקים אחד. "צדיקים במיתתם קרויים חיים". כאשר פוגעים, חלילה, באחד מאיתנו, אנו מוסיפים חיים בעולם. משתרשים יותר חזק בארצנו.
עניין זה מובלט בפרשתנו. בפרשה הקודמת הצטווה אברהם לעקוד את יצחק, כביכול – לעבוד את האלוקים במוות. בהמשך, מתברר שאין זו דרך ה', ויצחק שב לחיים. אולם, בשובו של אברהם ממקום העקידה, מתברר שיש מי ששילם על העקידה בחייו – שרה אימנו. "נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה, וכמעט שלא נשחט – פרחה נשמתה ממנה ומתה" (רש"י בראשית כג, ב).
שרה היא היהודי(ה) הראשון שמת בעולם. והנה, מוות זה שב ומתהפך לחיים. ראשית – בשם הפרשה, "ויהיו חיי שרה", מוכתרת הפרשייה בחיים. ושנית – אברהם הופך את מותה של שרה, לתחילת השתרשות עם ישראל החי באדמתו. הרכישה הראשונה של ישראל בארצם, רכישת מערת המכפלה, אחוזת הקבר ההופכת לאבן פינה לחיי ישראל בארצו.
מערת המכפלה היא פתח גן עדן, מקום חיבור שני העולמות לחיים נצחיים. ומקום המקדש (כפי שביארנו בבמה זו בעבר) הוא מקום גן עדן בעולמנו. במרכז מקום המקדש, שוכנת אבן השתייה, שממנה הושתת והחלו חיי העולם.
על אבן זו כבר נאמר בזוהר הקדוש – 'אוי לך האבן הקדושה, שעתידים הגויים להניח עלייך את מתיהם', ואכן בעוונותינו כיום כשיוצאות הלוויות מהר הבית, הערבים מניחים את מתיהם על הסלע – אבן השתייה. בכך הם מבטאים ששורש העולם מצוי אצלם במוות, וסופם ליפול ולהיאבד.
מולם שבים ומכריזים אנו ישראל קדושים את אמונתנו הגדלה בחיי הנצח המפכים עד עולם ממקום המקדש, (תהילים קלג, ג) "כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כי שם (בציון – מקום המקדש) ציווה ה' את הברכה, חיים עד העולם".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
